צדקת הצדיק/כד
משמור א' בלילה, חמור נוער – שניעור עדיין, לפי שהוא זמן שהולכים לשכב רוב בני־אדם [דליכא למימר דמה דאיכא דהולכים לשכב יועיל כלדידן איכא דגנו, דאם כן כל הלילה נמי. עיין ברש"י ותוספות ט' א' ד"ה ובלבד דיש הולכים אז תחילת שכיבה], עיין בתלמידי רבינו יונה במשנה דריש ברכות [אליבא דרבי אליעזר, והוא הדין לדידן], ולכך ניעור עם בעליו עדיין בסוף משמר א'. אבל להלאה קשור על אבוסו. מה שאין כן כלב אין בעליו קשורו באבוס [רמז "אני ישינה וליבי ער" (שיר השירים ה, ב) צעקה בתפילה עבודה שבלב]. ובתחילת (לל"ק) משמר ג' שוב נעורים, אם כן אין זמן שינה רק משמר אחד היינו ד' שעות. וללישנא ב', דבסוף משמר ג' ניעורים, זמן שינה שמונה שעות, וזהו כדעת הרמב"ם בהלכות דיעות, דפסק כלישנא בתרא, כדרכו. ועיין בתוספות עירובין ס"ה א' ד"ה אלא יש לומר לילי תקופת תמוז הם שמונה שעות בארץ ישראל, ועיין שלהי תענית ל"א א' דמט"ו באב צריך להוסיף, והיינו: מחצי תקופת תמוז, דמחצי ולמעלה מתחיל להתגדל הלילה. ועוד לפי שהחצי לעולם כסיום, ועד החצי כהתחלה, לפי שרובו ככולו בכל מקום. וכמ"ש במקום אחר טעם תפילת השחר עד חצות משום דמשמורא ופלגא כו'. ועיין סוכה כ"ו ב'. והאר"יח ז"ל כתב כתב דשיתין נשמי – ו' שעות, עיין במקדש מלך ויגש ר"ז א'; ויעויין מה שכתבתי בזה בחידושי: