צדקת הצדיק/כג
בכל מעשה ה' יתברך יש סימן ניכר למטה, וכמ"ש בספר ליקוטי אמרים מהר"ב זצ"ל כי חסרון שמגיע לצדיק הוא לסימן לו שידע שאותו החיסרון בשכינה כביכול, עיין שם באורך. וזהו על כל משמר ומשמר שואג כו' וסימן לדבר – רוצה לומר: שיש סימן ניכר למטה.
ושאגה א' שהוא במשמר א' דגלות, כל כך בתוקף עד שניכר גם בחמור, שהוא בריה פחותה ביותר, כמו שאמרו: עם הדומה לחמור, וכמו שאמרו בבא קמא (צב:) "קרייך חמרא" כו'.
ובשניה רק בכלבים, שאין פחותים כל כך, שיש בו צד אחד דקדושה, כמ"ש (בבא קמא ס:): "כלבים משחקים כו' כלבים בוכים" כו', ד"כלב" בגימטריא "אליהו" (עיין פירוש פרק שירה בסידור ריעב"ץ) כי יש עזות דקדושה עז כנמר [זהו דוגמת קנאת פינחס זה אליהו]. וללישנא דאמצעית דאמצעיתא, היינו חצות, כמ"ש יבמות ע"ב א'. לכן הסימן כלבים צועקים, והיינו הרמת קול שמחה אליהו בא לעיר, שהוא סימן עת רצון, כמ"ש (מלאכי ג, כג) הנני שולח וגו' לפני וגו'; כי מחצות ואילך מתחיל הרגשת היום, על־דרך שאמרו: משמורא ופלגא נמי הוי משמורות, ובשלישית ההרגשה רק לבני אדם שלימים, ולפי שקרוב לאור היום הם מתעוררים על ידי האתערותא דשאגה דלמעלה, שהוא מתוך הרגשת האור; וכן הם מתעוררים בסיפור דחבה אשה לבעלה [כנסת ישראל וה' יתברך, כמ"ש בשיר השירים], ותינוקות של בית רבן יונקים משדי כלל הכנסת ישראל על־ידי שמתעוררים לינק. וכהרגשה למטה בפשטות המעשה, אבל רק במין האדם; ובראשונות אין בני־האדם מתעוררים, שמתוך תוקף החושך אי אפשר להרגשה להיות מכח האדם שבאיש, רק מכח החומר: