צדקת הצדיק/כה
משמור ב', כלבים צועקים, כשהכל ישינים, דבמשמור א' יש בני־אדם ניעורים, ואין מניחים אותו.
וכן תפילה – טוב במקום שאין בני אדם, כי הם מבלבלים אותו בפניות ומחשבת חוץ, ושאר מחשבות זרות בא על ידם, וכמו שכתב בדגל מחנה אפרים כמה פעמים על פסוק (ויקרא טז יז) "וכל אדם לא יהיה וגו' בבואו לכפר בקודש". ותפילה בציבור, כשגם הציבור מתפללין אין דעתן עליו וכן הוא עליהם. [וגם בתורה אמרו (פסחים קיב,א) לא תשנה בגובהה של עיר. אף על פי שאמרו (נדרים פא,א) הזהרו בחבורה, וכן בכמה מקומות, היינו כשלומד עמהם, אבל לא במקום בני אדם שאין לומדין עמו].
ואפילו שיש בני־אדם – צריך לצייר במחשבתו כאילו אין איש בעולם, וכמו שכתב בדגל מחנה אפרים שם, וללישנא דאמצעית דאצעיתא, לפי שאז תוקף השינה, כי בסוף א' מתחילין ובתחילת ג' ניעורין. ואפילו יצעקו לא ינערו. וכן צריך להיות השינה בליבו מכל ענייני עולם הזה, שאפילו על ידי הצעקה בתפילה "ברך עלינו השנה" וכיוצא לא ינערו, רק יכוין הכל צורך גבוה, כידוע, וכל עניני עולם הזה יהיו בטילים אצלו דכישן דמי: