פרקי דרבי אליעזר פרק נג
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק נג · >>
כל המלשין את חבירו בסתר אין לו חלק לעה"ב שנ' מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב אחר אומ' מכה רעהו בסתר תדע לך שהוא כן בא וראה מנחש שהלשין בין אדם להב"ה ואררו הב"ה שמאכלו יהיה עפר שנ' ועפר תאכל כל ימי חייך רבן גמליאל אומ' אף ישראל הלשינו על הב"ה ואמ' תאמר שיש בו כח לזון אותנו במדבר שנ' וידבר העם באלהים (ובמשה) אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר שנ' הן הכה צור ויזובו מים שמע הב"ה שהלשינו על כבודו ומכבודו שהוא אש אוכלה שלח בהם אש ואכלה אותם סביב שנ' ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ה' ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה הלכו להם זקני ישראל אצל משה ואמרו משה רבנו הננו ביד ה' כצאן לטבחה ולא לאש אוכלה אש וראה משה בצרתם של ישראל עמד ונתפלל עליהם ונעתר לו שנ' ויצעק משה אל ה' ותשקע האש ר' יהודה אומ' אותה אש שירדה מן השמים שקעה בארץ ולא חזרה עוד במקומה לשמים אלא נכנסה לה אל אהל מועד וכל הקרבנות שהיו מקריבים במדבר אותה אש היתה יוצאה ואוכלת אותם שנ' ותרד אש מן השמים אין כתיב כאן אלא ותצא אש מלפני ה' ואותה האש יצתה ואכלה בני אהרן שנ' ותצא אש יצתה ואכלה עדת קרח שנ' ואש יצאה מאת ה' ואין אדם נפטר מן העולם עד שיעבור עליו מאותה האש ששקעה בארץ שנ' ותשקע האש ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית היתה אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך צפורה משונה משונה במעשיה הטובים לפי' נקראת כושית שנ' כי אשה כושית לקח ר' תחנא אומ' אף ישראל נקראו כושים שנ' הלא כבני כושיים אתם לי וכי כושים היו אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך הם ישראל משונים בדרכיהם ובמעשיהם הטובים מכל אומות העולם לפיכך נקראו כושים וכתוב אחר אומ' ויאמר עבד המלך הכושי וכי עבד כושי היה והלא ברוך בן נריה היה אלא מה כושי זה גופו משונה מן הבריות כך ברוך בן נריה משונה בדרכיו ובמעשיו הטובים לפי' נקרא כושי וכתוב אחר אומ' ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך וכי כושי היה והלא בן ימיני היה אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך היה בן ימיני משונה בדרכיו ובמעשיו הטובים לפי' נקרא שמו כושי ר' אליעזר אומ' בא וראה ישרו ותומו של (אות) [אותו] האיש שאמ' ליואב אפי' אתה נותן לי זהב וכסף הרבה מאד איני עובר על מצות המלך אמ' לו יואב בבקשה ממך שתראיני המקום שהיה אבשלום תלוי בו ולא קבל התחיל כורע ומשתחוה לפניו שנ' ויאמר יואב לא כן אוחילה פניך ולקח אותו בזרוע והראה לו את המקום שאבשלום תלוי בו וכל העובר על מצות כבד את אביך (ואת אמך) כאלו עובר על עשרת הדברות לפי' נוקרו לו עשרה רמחים שנ' וידו בו עשרת נושאי כלי יואב ששה נדמו לאדם הראשון וכלם נהרגו ואלו הן שמשון בכחו ונהרג שאול בקומתו ונהרג עשאל במרוצתו ונהרג יאשיהו בנחיריו ונהרג צדקייהו בעיניו ונהרג אבשלום בשערו ונהרג ואבשלום גבור כח היה במלחמה וחרב מצומדת על מתניו ומפני מה לא שלף את חרבו וכרת את שער ראשו וירד אלא שראה שנפתחה גהנם תחתיו אמ' מוטב לי לתלות בשערי ולא לגהנם לפי' היה תלוי שנ' הנה ראיתי את אבשלום תלוי באלה ר' יוסי אומ' שבעה פתחים לגהנם ונכנס אבשלום עד חמשה פתחים ושמע דוד והתחיל בוכה ומיילל ומספד וקרא אבשלום בני חמשה פעמים שנ' וירגז המלך ויעל על (שער) [עלית השער] ויבך וכן אמר אבשלום בני מי יתן מות תחתיך והחזירו מחמשה פתחים וראה דוד שנצל מחמשה פתחים והתחיל מהלל ומשבח ומפאר ליוצרו שנ' עשה עמי אות לטובה יראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני עזרתני ממלחמת אבשלום ונחמתני על אבשלום
פירושים
[עריכה]הלכו ישראל אצל משה תתננו כצאן לטבחה ולא לאש אוכלה ראה משה בצרתן של ישראל וכו'. נלע"ד לפרש דטענו ישראל לפום דינא דכיון דלשון הרע הוא בלשון הריגה, א"כ המדבר לשון הרע מד' מיתות ב"ד מה ששייך לו הוא הרג בחרב מסיבת חרב פפיות, והרי קי"ל דסקילה ושרפה חמורה מהרג וא"כ איך יהיו נידונים בשרפה, ומשה דשמע דהדין עמהם התפלל עליהם.
אותו האש שירד מן השמים שקעה בארץ ולא חזרה למקומה לשמים. מוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] הרבה מטעמים אמאי לא חזרה לשמים יע"ש. ויתכן עוד לומר כענין שאמרו משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי בין לטוב בין למוטב אחור לא ישוב, וכן היה במה שטמן משה בפעור כדאיתא לעיל פרק מ"ה, ועדיפא מינה אשכחן בחגיגה די"ב ע"ב דאש וברד שלג וקיטור דדוד ביקש רחמים והורידן לארץ מדכתיב לא יגורך רע. ועיין להגאון מרן זקני בספר מערכי לב ח"א דרוש ל"ב ובסה"ק צדקה חיים דרוש כ"ו טעמים אמאי בקש דוד על ככה יע"ש, דון מינה דכאשר ירד הגשם על הארץ לא ישוב כן בכל דבר ובפרט כגון זה ודוק.
עד ה' פתחים וקרא על אבשלום ה' בני בני והחזירו מחמשה פתחים. בפ"ק דסוטה ד"י ע"ב מנו שמונה שהעלהו מז' מדורי גהינם והכניסו לגן עדן, ואילו הכא חשיב חמשה, ואתיא כההיא דר"מ דפרק חלק דאין לו חלק לעוה"ב. ומוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] העתיק לשון המאמר ולא נתעורר כלל ובסיום לשונו נקט ח' כל' הגמרא דסוטה.