פרקי דרבי אליעזר פרק טז

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק טז · >>

על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות־חסדים (וכן באבות א ב);

"על התורה" מניין? שנאמר (ירמיה לג כה): "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" וכו', ואומר (יהושע א ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ".

על העבודה" מניין? שנאמר (משלי טו ח): "וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ".

"על גמילות־חסדים" מניין? שנאמר (הושע ו ו): "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח".

על העושה גמילות חסדים לחתנים – מניין אנו למדים? מהב"ה שגמל חסד לאדם הראשון ולעזרו. אמר הב"ה: חביבה עלי חסד מזבחים ועולות שישראל חביבין ועתידין להקריב לפני על־גבי המזבח, שנאמר (הושע ו ו): "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח".

ר' יוסי אומר: שבעת ימי־המשתה – ממי אנו למדין? מיעקב אבינו, כשנשא את לאה – עשה שבעת ימי המשתה ושמחה, שנאמר (בראשית כט כז): "מַלֵּא שְׁבֻ[ו]עַ זֹאת" וכו'.

ר' שמעון אומר: כתב אברהם אבינו את כל אשר לו ליצחק, שנאמר (בראשית כה ה): "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק", ולקח הכתב ונתנו ביד עבדו אליעזר. אמר: הואיל והכתב בידו, כל ממונו בידי לילך ולהשתבח בבית אביו ובמשפחתו. מקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה עשר יום ובג' שעות בא העבד לחרן. והיה העבד תמה בלבו, ואמר: היום יצאתי והיום באתי?! שנאמר (בראשית כד מב): "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן".

ר' אבהו אמר: רצה הב"ה לגמול חסד ליצחק, ושלח מלאך לפני אליעזר ונקפצה הדרך עליו, ובג' שעות בא העבד לחרן. והכל לפני הב"ה, ובת־מלכים שלא יצאה לשאוב מימים ימימה יצאה לשאוב מים באותה שעה. והנערה, שלא היתה יודעת מי הוא האיש – קבלה עליה להזדוג ליצחק. למה? שהיתה ראויה ממעי אמה, שנאמר (תהילים סב י): "בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד". וענו לבן ובתואל: הואיל והדבר יצא מפי הגבורה, אין אנו יכולין לעכב. שנאמר (בראשית כד נ): "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ" וכו' "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ" (שם שם נא). והשכים העבד בבקר, וראה את מלאך עומד וממתין לו בחוץ. אמר להם: אל תאחרו אותי שהרי האיש שבא אתמול עמי והצליח דרכי הרי הוא עומד וממתין לי בחוץ, שנאמר (בראשית כד נו): "וַיֹּאמֶר אֲלֵ[י]הֶם: אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי". אכלו ושתו משתה רבקה. וכחזן שהוא עומד ומברך לכלה בתוך חופתה, כן עמדו וברכו את רבקה אחותם ליצחק, שנאמר (בראשית כד ס): "וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה [אחותם] וַיֹּאמְרוּ לָהּ" וכו'. בששה שעות מהיום יצא העבד מהארץ, ולקח את רבקה ואת דבורה מניקתה, והרכיב אותן על הגמלים; ובשביל שלא יתייחד עם הנערה בלילה, נקפצה הארץ לפניו. ובשלשה שעות בא העבד לחברון, לעת תפלת המנחת ערב. ויצא יצחק בראשית כד סג. וראה ברכות כו: יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו להתפלל תפלת המנחה, וראה הגמלים באים, שנאמר (בראשית כד סג): "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" וכו'.

ר' שמעון אומר: אמר אברהם ליצחק בנו: העבד הזה חשד על כל עריות שבתורה, העבד הזה מרמה בו, שנאמר (הושע יב ח): "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה". ראה שמא נגע בצנור. תביא הנערה האהלה, ותוציא בתוליה באצבע. אם טהורה בבתוליה, הרי היא ראויה לך לאשה ממעי אמה. והוציא את בתוליה באצבע, והראם לאברהם אביו, ואחר כך לקחה לאשה, שנאמר (בראשית כד סז): "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹ[ו]הֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ [...] וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ", שהיו מעשה רבקה דומין למעשה שרה. וכך היו ישראל נהוגין להוציא את בתולי הנערה, שנאמר: "ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו" וכו'.

זקן עבדו של אברהם והיה עבדו אליעזר. ומהיכן היה עבדו? אלא שכיון שיצא מאור כשדים, באו כל גדולי־הדור ליתן לו מתנות, ולקח נמרוד עבדו – אליעזר – ונתנו לו עבד עולם. וכשגמל חסד ליצחק – הוציאו לחירות, ונתן לו הב"ה שכרו בעולם הזה, וקיימו למלך. והוא עוג מלך הבשן.

ר' יוסי אומר: שבעת ימי־המשתה ממי אנו למדין? מיעקב אבינו – שעשה שבעת ימי המשתה ושמחה ולקח את לאה; ועוד הוסיף שבעה ימים אחרים משתה ושמחה, ולקח את רחל, שנאמר (בראשית כט כב): "וַיֶּאֱסֹ[ו]ף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה". אמר הב"ה: אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי ואני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבא: "כִּי בוֹ נָתַן יְהוָה תְּשׁוּעָה (לאדם) [לַאֲרָם]" (מלכים־ב ה א).

שבעת ימי־המשתה ממי אנו למדין? משמשון נזיר־אלהים – כשירד לארץ פלשתים, ולקח לו אשה, ועשה שבעת ימי משתה ושמחה, שנאמר (שופטים יד יא): "וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ ויקח בנוסחינו: "וַיִּקְחוּ". שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ" – מה היו עושין "אִתּוֹ"? היו אוכלין ושותין ושמחין, שנאמר (שם שם יב): "ויאמר להם שמשון: אחודה נא לכם חידה", וכתיב אחר אומר (שם שם יד): "וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים".

החתן דומה למלך: מה המלך הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, כך חתן הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה; מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד; מה המלך שמחה ומשתה לפניו כל הימים, כך החתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימים; מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו; מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך חתן פניו מאירות כאור החמה, שנאמר על השמש (תהילים יט ו): "וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ":

פירושים

פר אחד

ועל ג"ח לחתנים מנין אנו למדין מהקב"ה שאמר למלה"ש. הקשה מוה"ר ולא עוד אלא וכי גמילות חסדים לחתנים לבד הוא, ולמה לא מנה דסופה גמילות חסדים בקבורת משה, וישב בב' אופנים. ולענ"ד נראה לומר עם דרך הרב רוח אליהו במאמר [ברכות ו ע"ב] כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות, ואם משמחו מה שכרו, זוכה לתורה שניתנה בה' קולות, דהקושי מבואר מה שאל מה שכרו הרי די לו דאינו עובר. אך הכונה דההולך לבית החתן ואוכל ושותה ושמח כשמוע קול שיר ועכ"ז אינו משמחו עובר, וצריך שישמח להחתן והוא ישמח, אך אם משמחו לבד ואינו נהנה מה שכרו כיון דלא הי"ל הנאה, ע"ז בא שכרו דזוכה לתורה, זת"ד בקיצור. והשתא הוה ס"ד דירחיק האדם מלילך לעשות חסד עם החתן, שלא יאמרו כי הוא להוט אחר אכילה ושתיה ולשמוע קול שיר וניגון, לזה בא באזהרה ועל גמילות חסדים לחתנים תלך בלי הנאה כדי שלא יאמרו זה ממי אתה למד מהקב"ה והמלאכים שלא היה להם שום הנאה כן תעשה אתה, כמו הפי' דאם משמחו מה שכרו ודוק. אפס כי עז בדברי מוה"ר ולא עוד אלא דכתב דלמה לא מנה גמילות חסדים בקבורת משה והלך למאמר דסוטה דסופה גמילות חסדים, והרי הכא בפרקי ר"א אחר שאמר גמילות חסדים לחתנים מנין הנה בפרק שלאחריו התחיל בכך גמילות חסדים לאבלים מנין, אנו למדין מהקב"ה שהוא בעצמו גמל חסד למשה וקברו וגו', ונמצא דבמאמר זה אח"ז מנה הא והא ולפניו המאמר דשרטט וכתב בו וצ"ע. עוד ראיתי למוה"ר שם דהקשה על ר"י דאיך למד ז' ימי המשתה מיעקב שהוא קודם מתן תורה ותירץ בתי' הב' דס"ל כמ"ד דלמדין אבלות ז' מיוסף, והניח סברת ריב"ז דנפק"ל מקרא והפכתי אבלם לששון יע"ש, והוא חידוש דלא הזכיר זה מהתוספות במו"ק ד"כ ע"א. ועיין בסה"ק עיני כל חי בנזיר דט"ו ע"ב.

והוציא את בתוליה באצבע והראה אותן לאברהם. הא לא אתייא עם מה שהביא בספר דבש לפי מערכת א' אות כ"ג ממדרש דלא מצא לה בתולים ונתברר דהיתה מוכת עץ כשנפלה מהגמל, וצוה הקדוש ברוך הוא להכניסו לגן עדן לפי שנחשד ע"כ. וגם הסיום הזה הפך מהכא דנתן לו שכרו בעולם הזה בשביל שלא יהיה לו שכר לעוה"ב דהקימו למלך, והם אגדות חלוקות או הא בגלגול אחר.

החתן דומה למלך. הכא מונה ה', ומוה"ר מדרש תלפיות ענף חתן דקס"ז ע"ג הוסיף עוד ח"י. ונתן טעם על מה ר"א הגדול לא אמר כי אם ה', והאריך במאמר הלזה בא"ר רחוב'ות, ועיין לקמן סוף פ"ן גבי מרדכי מה מלך חלוקות אחרות.