פר אחד/נב
פרק ב"ן
חייב אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המות הזה לאור שנאמר עטישותיו תחל אור. עיין בספר חיי האדם כלל ו' אות ז' למתעטש מלמטה, ועיין באו"ח סוס"י ק"ג. ונוהגין לומר לישועתך קויתי ה' והעומד אצלו אומר לו חיים טובים. וראיתי למרנא רב כהנא בספר ולא עוד אלא דבמופת הב' פי' איך הוא מידה כנגד מידה בשרה דילדה לץ' דכשם שהיא עשתה שלא כדרך טבע כן זכתה יע"ש, והיא גופא כמאמרו היוצא מפי כה"ג פירשו בכונת הכתוב ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים, דעטרת ת"ת שיבה בדרך צדקה תמצא תינח באברהם, אך שרה דרך נשים דעינה צרה באורחים ואיך זכתה לזקנה, לזה אמר חדל להיות לשרה ארח כנשים, כי לא כנשים המצריו'ת העבריות דעיניהן צרה באורחים זת"ד. ועיין בספר מראה הגדול ח"ב. ובמופת ג' דנזרקה שיבה באברהם, יותר הי"ל להביא ממאמר [ב"ר כח, ט] אתה תפסת אומנותי צא ולבוש לבושי. עוד ראיתי למוה"ר חסיד שבכהונה שם דהקשה אמאי לא מנו וימתקו המים דעץ הדורפני השליך יע"ש. ולעד"ן דזהוא נס נסתר כי אפשר דזהוא סגולתו דעושה המר למתוק במים, והרואה אומר כי מתוק מדבש השליך. וכשם שהקשה מזה אמאי לא הקשה מאלישע דהיו המים רעים והארץ משכלת וע"י צלוחית חדשה ומלח נתרפאו ככתוב במלכים ב' סימן ב', כי דרך פעולת סגולה שאני. וכן מ"ש שם בסימן ד' בשמן דאשת עובדיה בדרך סגולה. גם בענין תחיית המתים דאליהו ואלישע דהקשה שם מוה"ר ז"ל, יש הפרש גדול, דתחית המתים הוא מי"ג עקרים ואנו מאמינים דזה יהיה בעולם, והצדיק מושל יראת אלהים זוכה לעשות כמעשהו ממנו יתברך, ואינו מופת מחודש כי לעתיד לבא כל הצדיקים יחיו. ומה שתירץ מוה"ר שם לענין ירידת המן, היה יכול לתרץ זה בעצמו לענין תחית המתים, דהרי נפשי יצאה בדברו במתן תורה והחיה אותם, והרוצה לידע תחית המתים יראה בצרעת מרים אל נא תהי כמת ויאכל חצי בשרו כמארז"ל, ונמצא דכבר הוא הוה בעולם זה ואינו מופת מחודש באליהו ואלישע להחיות מתים. ומה שתירץ מני"ר לשמש שהעמיד משה היה יכול לתרץ ליונה במעי הדגה, דמי ראהו אם לא שאנו מאמינים דיש בני אדם דיודעים לשוט במים ימים רבים ויוצאים ליבשה והמופתים דמנו הם שראו אותם כל העולם, והוא ברור.