פר אחד/טז
פרק י"ו
[עריכה]ועל ג"ח לחתנים מנין אנו למדין מהקב"ה שאמר למלה"ש. הקשה מוה"ר ולא עוד אלא וכי גמילות חסדים לחתנים לבד הוא, ולמה לא מנה דסופה גמילות חסדים בקבורת משה, וישב בב' אופנים. ולענ"ד נראה לומר עם דרך הרב רוח אליהו במאמר [ברכות ו ע"ב] כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות, ואם משמחו מה שכרו, זוכה לתורה שניתנה בה' קולות, דהקושי מבואר מה שאל מה שכרו הרי די לו דאינו עובר. אך הכונה דההולך לבית החתן ואוכל ושותה ושמח כשמוע קול שיר ועכ"ז אינו משמחו עובר, וצריך שישמח להחתן והוא ישמח, אך אם משמחו לבד ואינו נהנה מה שכרו כיון דלא הי"ל הנאה, ע"ז בא שכרו דזוכה לתורה, זת"ד בקיצור. והשתא הוה ס"ד דירחיק האדם מלילך לעשות חסד עם החתן, שלא יאמרו כי הוא להוט אחר אכילה ושתיה ולשמוע קול שיר וניגון, לזה בא באזהרה ועל גמילות חסדים לחתנים תלך בלי הנאה כדי שלא יאמרו זה ממי אתה למד מהקב"ה והמלאכים שלא היה להם שום הנאה כן תעשה אתה, כמו הפי' דאם משמחו מה שכרו ודוק. אפס כי עז בדברי מוה"ר ולא עוד אלא דכתב דלמה לא מנה גמילות חסדים בקבורת משה והלך למאמר דסוטה דסופה גמילות חסדים, והרי הכא בפרקי ר"א אחר שאמר גמילות חסדים לחתנים מנין הנה בפרק שלאחריו התחיל בכך גמילות חסדים לאבלים מנין, אנו למדין מהקב"ה שהוא בעצמו גמל חסד למשה וקברו וגו', ונמצא דבמאמר זה אח"ז מנה הא והא ולפניו המאמר דשרטט וכתב בו וצ"ע. עוד ראיתי למוה"ר שם דהקשה על ר"י דאיך למד ז' ימי המשתה מיעקב שהוא קודם מתן תורה ותירץ בתי' הב' דס"ל כמ"ד דלמדין אבלות ז' מיוסף, והניח סברת ריב"ז דנפק"ל מקרא והפכתי אבלם לששון יע"ש, והוא חידוש דלא הזכיר זה מהתוספות במו"ק ד"כ ע"א. ועיין בסה"ק עיני כל חי בנזיר דט"ו ע"ב.
והוציא את בתוליה באצבע והראה אותן לאברהם. הא לא אתייא עם מה שהביא בספר דבש לפי מערכת א' אות כ"ג ממדרש דלא מצא לה בתולים ונתברר דהיתה מוכת עץ כשנפלה מהגמל, וצוה הקדוש ברוך הוא להכניסו לגן עדן לפי שנחשד ע"כ. וגם הסיום הזה הפך מהכא דנתן לו שכרו בעולם הזה בשביל שלא יהיה לו שכר לעוה"ב דהקימו למלך, והם אגדות חלוקות או הא בגלגול אחר.
החתן דומה למלך. הכא מונה ה', ומוה"ר מדרש תלפיות ענף חתן דקס"ז ע"ג הוסיף עוד ח"י. ונתן טעם על מה ר"א הגדול לא אמר כי אם ה', והאריך במאמר הלזה בא"ר רחוב'ות, ועיין לקמן סוף פ"ן גבי מרדכי מה מלך חלוקות אחרות.