עשרה מאמרות מאמר הנפש ז ט
שלוחיה דרחמנא להלביש כללות התמונה השלישית הזאת בגוף האדם, הוא הנקרא להמון החכמים שכל הפועל בגמטריא ישראל, כי הוא מיוחד בפעלו אלינו, אבל לכל רבים עמים יהיה השליח כראוי להם ממחיצתם, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ובלשון רבותינו מלאך הממונה על ההריון ונקרא לילה בכתובים, שנאמר והלילה אמר הורה גבר (איוב ג, ג). וכאן ידוע אליו האל ית' מהות הצורה שתחול על הטיפה המזדמנת לו באותה שעה החכם יהיה או סכל, והיא הנידונית עם כל מה שתחתיה בשלשים ושש כריתות שבתורה, כנגד שלשים ושש מנה דרבוא רבוון, דאינון ששים רבוא אוכלוסין המפורשים לנו במקום אחר שהנפש החוטאת נכרתת מהן, ורזא דא מנשמת אלוק יאבדו. ואין צריך לומר שנידונין בעצם בגהינם תחתון לפי צורך המירוק, והיא לבדה נפש המשכלת אשר אנחנו נקראה נשמה לבעלי המחקר אשר אין להם חלק למעלה ממנה בשום פנים, וגם זו להם מאחורי היצירה והעשיה מן החוץ לא זולת, תחת כי שנאו דעת ובתורת בני נח מאסו, וגם הותרה להם מאז ה' מסיני בא, כי זרח והופיע ולא שמעו ויראת ה' לא בחרו על כן יאכלו מפרי דרכם, בלעדי יחזו ואין מורה להם דעת אלהים כלל. לפיכך בחייהם קרויים מתים, הוזים שוכבים אוהבי לנוח שאין להם נשמה אלא מן הצל ובהבל הרהורים ומחשבות דהבלי עלמא, וזו אינה מסתלקת בשעת השינה כמו שביארנו.