עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א טז
ולו חכמו ישכילו זאת המתפארים במחקר, הלא ידעו אם לא יבינו כי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים בלבד אך לא מעל השמים כלל. ואפילו המשך בלתי משוער אשר יקראוהו למה שהיה קודם התחלת ההשערה למדת יום ומדת לילה, הוא מאמר מגומגם אסור להתבונן בו, כי לא יצדק בקדמות יתברך הבלתי בעל תכלית שנתארהו במשך, אף על פי שנאמר בלתי משוער, כי אמנם המשך בטבע וסגולה יחוייב בו עבר הוה ועתיד, וכל זה איננו שוה אצל הקדמות והנצחיות המוחלט במציאותו לבדו המרומם על כל ברכה ותהלה, כי אין שם עבר או עתיד כלל, לא קודם שנברא הזמן, ולא עתה שאנו מתוארים בזמן, ולא אחרי תום חקות שמים. לכן יתיחס הזמן לעלולים בו, כמו ימות עולם. כימי השמים ודומיהם לא זולת, כי על כן אמר איוב הכימי אנוש ימיך. ירצה שאין להם יחס ודמיון עם שפל אנשים, כשיטת הזוהר, שכן מכתו אנושה וימיו יכלו באפס תקוה אם שנותיך כימי גבר. גם הצדיק המתגבר על יצרו שימיו נצחיי וקיימים כנודע, אין להם ערך אפילו עם שנותיך הוא הזמן המשתנה בהנהגותיך מדין לרחמים. והוא טעם הכפל והחלוף בכתוב. ואולם יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים, יצדק מאד שנקראוהו סדר זמנים. והוא אחד מטעמי הספירה בין קצירת העומר למתן תורה, והוא ההפך למשך בלתי משוער כנגדיות גמורה, כמפורסם לכל מבין. ומזה יובן הפסוק שאמר ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. אמר שבא הכנויים האלה הכוללים תארי ההשגחה המתחלפת מנגלית לנעלמה ומתיחד בשתיהן, כטעם ברוך אתה ה' אשר קדשנו. וסדר זמנים שלה בהדייהו אין להם כליון, ודוק שנותיך שהוא לשון נקבה ולא יתמו לשון זכר, דהא אין סיפיה דקרא מידריש אדסליק מיניה בלבד אלא ארישא נמי, אלמא הקיום לסדר זמנים תלוי בהצטרפו אל התארים שזכרנו אשר יחדו יכונו לנצח נצחים: