עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א טו
על זאת עיקר קביעות המועדים תלוי בלבנה עם היותה צופיה הליכות השמש, כי כל ישעה וכל חפץ להדבק בו. והיא אמנם סובבת כל כפת הרקיע בזמן כ"ז ימים ורביע בקרוב, ומגעת אל המקום שהיתה שם בראשונה תחת השמש ברגע הדבוק שעבר, ובזמן שני ימים אחרים ורביע בקרוב תשוב להשיגו ולהדבק בו, ושם יחשב לה מולד אחר כנודע. נמצאת הירח הולכת בשני ימים ורביע ויותר ממנו כמו חצי שעה, כל מה שהלך השמש בכ"ט ימים וחצי ושתי ידות שעה בקרוב. וידוע שלא יפחתו לה מי"ב דבוקים לשנה, ואז פניה העליונים מאירים, כי מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. והן הן דרכי שלום שבינו לבינה גם אחרי הקטרוג כמו שבארנוהו. וזאת עולת חדש בחדשו היא העולה אצלו בלי ספק, אלא שעדין אנו צריכים להביא שעיר לחטאת, כיון שהיא מכאן ואילך מתרחקת מדודה להאיר לנו, וכן התמו בספר הבהיר דאיכא ירידה בחטאת, מדכתיב ביום שנטל עשר עטרות וירד מעשות החטאת. ולפיכך אין מקדשין את החדש אלא אחר הדבוק עם השמש שהיא מתחדשת ועולה עמו, בהלו נרו עלי ראשה. ועל שמו נקראים חדשי השנה, ואין פוחתין מי"ב למספר שבטי ישראל, דכתיב בהו ולישרי לב שמח"ה. בגימטריא שנ"ג ימים לפחותה שבשנים, ואין מוסיפין על שלשה עשר בהחלק שבט יוסף לשנים, והיו כלם כמספר מדות הרחמים שבמקורן הן י"ב ועם הכולל י"ג. ואין לנו בשנים יתרה על שפ"ה ימים שהם בגימטריא שכינה, וכשם שהירח לרצונה כרגע ממעטת את עצמה ופונה לצרכי העולם אף הצדיקים כן. ונקראים על שמה כי אף על פי שניתן להם קביעות המועדים ברשותם לגמרי, אפילו מוטעים שוגגים או מזידים, כדרשת אתם ג' פעמים. מכל מקום הנה הנם מקטינים עצמם לפני אדון כל הארץ המגלה סודו לעבדיו ובריתו להודיעם, כי יושר ההנהגה כן חייב שיהיה הזמן מסור בידם להיותו נברא כמונו: