ערוך השולחן אבן העזר ב

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט · העתיד
צפייה במהדורה המקורית להגהה ולהורדה

<< | ערוך השולחן · אבן העזר · סימן ב | >>

סימן זה בטור אבן העזר · שולחן ערוך · לבוש

שישתדל לקחת אשה הגונה ואם צריך בדיקה במשפחה
ובו עשרים וששה סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו

סימן ב סעיף א

מאד מאד צריך האדם להשתדל ליקח לו אשה הגונה, ולא ישא אותה שיש בה שמץ פסול, הן שהפסול בגופה כמו פרוצה וכיוצא בזה הן שהפסול במשפתתה כגון שיש במשפחתה פסול ממזרות או שהוא כהן ויש במשפחתה פסול חללות. וכך אמרו חז"ל: שכל הנושא אשה שיש בה פסול אליהו כופתו והקב"ה חותם ואומר: "אוי לו לפוסל את זרעו ופוגם משפחתו" ולעתיד לבא אליהו כופתו והקב״ה רוצעו, כביכול. והטעם שאליהו כותב וכופת מפני שהוא הצטער מאד על אשר ישראל הפרו ברית שבינם ובין ד' והיה נרדף על זה מבני דורו הרשעים. וכביכול, הקב״ה בעצמו מעיד עליו שזרעו פסול, שנאמר: "שבטי יה עדות לישראל" אימתי הוי עדות לישראל? בזמן שהשבטים שבטי יה ואז הקב״ה מעיד עליהם שהם שלו, ואינו משרה שכינתו אלא על משפחות המיוחסות שבישראל שאין בהם שמץ פסול שנאמר: "בעת ההיא נאום ד׳ אהיה לאלקים לכל משפחות בית ישראל והמה יהיו לי לעם". כלומר, אותם שהם ממשפחות בני ישראל הכשרים יהיו לי לעם. וכל הנושא אשה שאינה הגונה, מפני יופיה, או מפני ממונה, הווין ליה בנים שאינם מהוגנים, וגם הממון לא יתקיים.[רפ״ד דקידושין] אבל אם נושא אשה כשירה לשם ממון שאלמלא ממונה היה נושא אחרת אין בזה עון, ואדרבא ראוי לעשות כן אם הוא תלמיד חכם דעל ידי זה לא יצטרך להיות טרוד הרבה בענייני העולם. וכן נוהגין אנשים ישרים ליקח תלמיד חכם לבתו וליתן לה ממון הרבה ולהחזיקו על שולחנו כמה שנים שישב וילמוד ואין לך מצוה רבה מזה ובשכר זה מצליחים בעסקיהם:

סימן ב סעיף ב

מי שרוצה ליקח אשה פסולה בני משפחתו יכולים למחות בו, ואם אינו רוצה להשגיח בהם יעשו איזו דבר פירסום לסימן שלא יתערב זרעו בזרעם ומי שפסקו לו ממון הרבה לשידוכין ואח"כ נתהוה סיבה שאבי הכלה אין ביכולתו לקיים ככל אשר פסק אף שמדינא יכול התתן לעכב, מכל מקום ראוי ונכון שלא יעגן כלתו מפני זה ולא יתקוטט עמהם, דדברים כאלו אינם מצליחים ולהיפך כשאינו מתקוטט יתן לו ד׳ ברכה וזווגו יעלה יפה. כי הממון שאדם לוקח בעד אשתו בתקיפות אינו ממון של יושר וכל העושה כן נכלל גם כן בהנושאים לשם ממון אלא כל מה שיתנו לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליח. מיהו אותן שלכתחילה כוונתן לרמות את החתן בהנדוניא וסברי שמצוה קעבדי לא יפה הם עושים [של"ה]

סימן ב סעיף ג

אמרו חז"ל [ספ״ג דפסחים] לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור, צדיקים ואנשי מעשה [רש״י] לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תנוקות. וכן ישתדל להשיא בתו לתלמיד חכם, ואל ישיא בתו לעם הארץ שאינו מדקדק במצות. ואמרו חז״ל שמצוה לאדם לישא בת אחותו. [יבמות ס"ב:] שנאמר "ומבשרך לא תתעלם" והוא הדין לבת אחיו [רמב"ם פ״ב מהלכות איסורי ביאה] שמצוה על האדם לקרב את קרוביו. ויש אומרים דיקא בת אחותו מפני שגיעגועי האדם רבים מאד על אחותו יותר מעל אחיו ומתוך כך מחבב אשתו. [רש"י] לדיעה ראשונה, סבר ליה כדאמרינן במדרש נשא אדם אשה מקרובותיו עליו הכתוב אומר: "עצם מעצמי ובשר מבשרי". והעניין הוא כי אהבת הקרובים היא טבעית ואהבת האיש לאשתו בא מחמת מעשה שניהם שהיא מקרה להם ובהתחבר שתיהן אז יהיה האהל נכון ויהיה שלום בבית, וידוע שאין לך קרובה שיכול האדם לישא יותר מבת האחות ובת האח [הה"מ] ובירושלמי קדושין [פ"ד] איתא טעם על מה שהצריכו חכמים להנושא אשה לבדוק ד׳ אמהות במשפחתה כמו שיתבאר, דקנס קנסו חכמים כדי שיהא אדם דבוק בשבטו ובמשפתתו:

סימן ב סעיף ד

לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין ולא ממשפתת נכפין ודווקא שהמשפחה הוחזקה בשלשה פעמים שבניהם באים לידי כך, דתלתא זימני הוי חזקה ואף על גב דלענין דבר של סכנה חיישינן אף לתרי זימני, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רס"נ לענין שני בנים שמתו מחמת מילה שלא ימולו השלישי, מכל מקום בהחזקת משפחה אין שם חזקה עד שיוחזקו ג׳ פעמים [נימוקי יוסף]. ולפי זה אם יש להאשה שתי אחיות מצורעות או נכפות אסור לישא אותה, דאחיות מחזיקות גבי מילה כמו שכתוב שם, והוא הדין לענין זה [פ"ת]:

סימן ב סעיף ה

עם הארץ לא ישא כהנת ואם נשא אין זיווגם עולה יפה, שתמות היא או הוא מהרה, או תקלה אחרת תבא ביניהם מפני שגנאי לזרעו של אהרן שידבקו בעמי הארץ. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת הרי זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד. ומה מקרי עם הארץ לענין זה? המזלזל במצות אבל לא ששומר מצוה אף שאינו תלמיד חכם ולכן יש מי שאומר דאין לנו עתה עם הארץ כזה שחשבו חז"ל בפסחים [סוף פרק ג'] עיין שם [חו"י]:

סימן ב סעיף ו

לא ישא בחור זקנה שהרי אינה מולדת ויבטל מפריה ורביה [לבוש]. וזקן לא ישא ילדה שדבר זה גורם לזנות שהיא תזנה תחתיו, ועל זה הזהירה התורה "אל תחלל את בתך להזנותה" ואמרו חז"ל: "זה המשיא בתו לזקן" [סנהדרין בע"ו:]. אמנם, כשהיא חפיצה בו באמת, מותר. [חלקת מחוקק] ואיתא בספר חסידים [סימן שע"ט] מעשה בבתולה אחת שנשאת לזקן שהיתה חפיצה בו ויצאו מהם בנים תלמידי חכמים, וכמה מעשיות כאלו ידוע. אמנם, אם רצונה הוא רק מפני שהוא עשיר אינו מהראוי לעשות דסוף סוף בשתתרגל להעושר תקוץ נפשה בו ותבקש תפקידה :

סימן ב סעיף ז

לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה, ועל זה נאמר "אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך" ולכן אם הודיעה מקודם שהוא נושא אותה לזמן, מותר, ויש אוסרים גם בכהאי גונא [ט"ז]. אמנם, בזמנינו אין נפקא מינה בזה דהא אסור לגרש בעל כרחה מתקנת רבנו גרשום מאור הגולה. וממאי נפשך, אם תתרצה לקבל גט אפילו לא ישאנה לזמן יכול לגרשה ואם לא תתרצה מה תועיל שישאנה לזמן. ולא ישא אשה בשני מקומות כמו שכתוב בסימן א' סעיף כ"ד עיין שם:

סימן ב סעיף ח

אמרו חז"ל [קידושין ע"ו.] הנושא אשה כהנת צריך לבדוק במשפחתה ארבע אמהות שהן שמנה, שבודק ארבע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמנה, כל אחת אמה ואם אמה. וכך היא הבדיקה אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה ,ואמה, ואם אביה, ואמה, ואם אבי אביה, ואמה. ולויה וישראלית מוסיפין עליה עוד אחת אם אחת למעלה בכל זוג שהם עשרה אמהות. [רמב"ם] ויש אומרים דגם האם שלה בודקין שהן י"ב אמהות ואיפסקא הילכתא בגמרא שם דזהו רק כשיצא עירעור על המשפחה, אבל בסתמא כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות. ומהו הבדיקה? שלא היה ממזרות בהן אי שארי פסולי קהל וממילא דהבדיקה הוא אף אם הנושא אינו כהן. וכשהוא כהן בודק אם לא נמצא בהן פסולי כהונה כמו חשש חללות, רק אם נושא אשה ממשפחת כהנים לא הצריכו לבדוק רק ארבע אמהות מפני שהכהנים מוחזקים יותר ביחוסם. ואם היא ממשפחת לוים וישראלים החמירו לבדוק עוד דור אחד. ולמה הצריכו לבדוק באמותיה ולא באבותיה? מפני שהזכרים כשמריבים זה עם זה מריבים בענייני יחוס ואם היה איזה פסול היה ידוע לכולם וכיון שאינו ידוע לא הצריכו לבדוק אבל נקיבות כשמריבות זו עם זו מריבות ביחוס עצמן ולא ביחוס אבות ואינו מפורסם הדבר אף כשיש פסול במשפחתה לפיכך הצריכו לבדוק באמותיה ולא באבותיה. ולמה הוא בודק במשפחתה והיא אינה בודקת במשפחתו? מפני שבענייני כהונה כשהיא כהנת רשאה להנשא אף לפסולי כהונה דלא הוזהרו בנות אהרן להנשא לכשירי לכהונה דוקא ולכן לא חששו גם לפסולי קהל כמו ממזירות אף על גב שבפסולי קהל הנשים מוזהרות כמו האנשים כיון שאין זה רק חששא בעלמא. ומהו העירעור שיצא? כתב הרמב"ם ז"ל [פרק י"ט מהלכות איסורי ביאה] שהעידו שני עדים שנתערב בהמשפחה ממזר או חלל או עבד. ורש"י ז"ל פירש שלא היה עדות גמורה אלא יציאת קול בעלמא וע״י הקול קראו שני עדים על המשפחה שמץ פסול. ואין להקשות להרמב״ם כשיש עדים על עירוב ממזר אם כן אין זה חששא ומדינא אסורה להנשא לאחד מהמשפחה ולמה לא תבדוק במשפתתו, דיש לומר דהן אמת שנתערב בהמשפחה ממזר מכל מקום כל אחד מהמשפחה אינו אלא ספק ממזר, וספק ממזר מותר לישא מן התורה בת ישראל, דלא אסרה התורה אלא ממזר וודאי ולא ממזר ספק כמו שכתוב בסימן ד'. ואף על גב דמדרבנן אסורה להנשא כמו שכתוב שם, מכל מקום אינה צריכה בדיקת דורות אלא בודקת לאותו האיש בלבד כיון דהיא רק מדרבנן [עתמ"ח סק"ה]. ולרש"י אינה צריכה לבדוק כלל כיון דאינו אלא חששא בעלמא. ואף על גב דאם הנושא אינו כהן דינו שווה לאשה מכל מקום כיון דכהן הנושא יש בו חששא דאורייתא לפיכך החמירו גם באינו כהן מה שאינו כן בנשים דאין שום אשה שיהא בה איסור דאורייתא, לא החמירו בהן בבדיקות דורות. אמנם זהו פשוט דאם העירעור הוא רק על פסול כהונה כגון שהעידו שנתערב חלל בהמשפחה אין צריך לבדוק הנושא אלא אם כן הוא כהן [שם סק״ג]. ואף דיש אומרים דגם להרמב"ם ורש"י ז״ל לא הצריכו בדיקה רק לכהן ולא ללוי וישראל בכל עניין [תוי״ט ופ"י] מכל מקום רוב הפוסקים לא כתבו כן. אמנם אהוספה ללויה וישראלית עוד דור אחד מבואר מרש״י ז"ל דלא הצריכו זה רק לכהן הנושא וכל מה שנתבאר בסעיף זה הוא לשיטת רש״י והרמב"ם ז"ל [זהו כוונת רש״י שם שכתב: וכיון דלא הקפידה תורה וכו' רבנן נמי לא עביד וכו'. רוצה לומר: דמן התורה ספק ממזר מותר ומתורץ קושית התוספות. ועיין בית שמואל וחלקת מחוקק סק"ה והרבתי משניהם עיין שם ודו"ק]:

סימן ב' סעיף ט'

ויש מרבותינו שפסקו דכשהבדיקה הוא לכהן מפני חשש חללות צריך לבדוק ד׳ אמהות שהם שמונה, וכשהבדיקה היא משום חשש ממזרות, בין כהן הנושא כהנת או לויה וישראלית ובין לוי וישראל הנושאים כהנת או לויה וישראלית מוסיפים עוד זוג אחד בבדיקה. דבחשש ממזרות החמירו יותר מבחשש חללות לכחונה. ובאמת גם האשה צריכה לבדוק במשפחתו כשהחשש הוא משום ממזירות או שארי פסולי קהל [מאור ורמב"ן כפי מה שכתב הרב המגיד וכן כתב הר"ן בשמו עיין שם]:

סימן ב' סעיף י'

ויש מרבותינו שפסקו דאין צריך שום בדיקה לא כהן הנושא וכל שכן לוי וישראל, דעירעור בעלמא לאו כלום הוא. ואף אם העירעור הוא ברור מכל מקום אין צריך בדיקת דורות, אלא בדיקת הדורות הוא רק לכהן הנושא וחושש שמא כשיבנה בית המקדש ואז יצרפו משפחות הכהנים שלא יהיה בהם שמץ פסול וידחו מעבודה הם ובניהם, ולכן כהן החושש לזה כשבא לישא אשה ויש בהמשפחה איזו עירעור, אם היא ממשפתת כהנים יבדוק ארבע דורות ואם היא לויה מוסיף עוד זוג חד [כן הוא לפירוש רבינו תם שם ובוודאי דזהו גם להמסקנא בשקראו עירעור. ומה שכתב הטור על פירוש רבינו תם צריך עיון, ועיין שם בכתובות כ"ד ובר"ן]:

סימן ב' סעיף י"א

והנה לכל הדיעות שנתבאר אין שום חשש במשפחות שלא יצא עליהם שום עירעור, וכל מי שבא לישא מהם הן כהן, הן לוי וישראל אין צריך שום בדיקה. וכן מבואר דעת הרי״ף והרא"ש שלא כתבו כלל כל העניין הזה. ומבואר דסבירא להו דאף כשיצא עירעוד אין חוששין לזה, משום דסבירא להו דהבדיקה היא רק לכהן בשביל עבודת המקדש כשיבנה במהרה בימינו, ובזמן הזה אין נפקא מינה בכל זה [יש"ש ומתורץ קושית הבית-יוסף עיין שם]. אמנם, דבר פשוט לכל הדיעות דכשיש עירעור ברור בעדים דצריך בדיקה לכל הדיעות. ונהי דלדיעה שבסעיף י' ולהרי"ף והרא"ש אין צריך בדיקת דורות, מיהו בדיקה בהורי האשה עצמה, פשיטא דבעי אבל בלא עירעור כל המשפחות בחזקת כשרות עומדים:

סימן ב' סעיף י"ב

האמנם, יש מרבותינו שסובר דזה שאמרנו שכל המשפחות בחזקת כשרות עומדות, זהו משפחה שיש לה חזקת כשרות דאז אין צריך בדיקה, אבל מי שאין משפחתו ידועה צריך ראיה ליוחסין להביא שני עדים שהיא משפחה כשירה ואפילו עד אחד אינו נאמן לזה, רק שני עדים. [רמ"ה בטור] אבל היא דיעה יחידאה וכל הפוסקים אינם סוברים כן. אמנם, בכהן יש הרבה מרבותינו שסוברים שאין שום כהן רשאי לישא אשה ממשפחה שאינה ידועה שהיא מוחזקת בכשרות דהרבה חששו לפסולי כהונה. [רמב״ן והרא"ה והריטב״א בש"מ כתובות כ"ד והר״ן והרשב״אבחי' שם] ולרבותינו אלו זה שאמרו חז״ל "כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות" זה לענין פסולי קהל ולא לפסולי כהונה, ולכן צריך כל כהן ליזהר שלא ליקח אשה רק ממשפחה ידועה המוחזקת בכשרות:

סימן ב' סעיף י"ג

וכן נ״ל דדעת רש"י [שם] והרמב״ם [פרק י"ג הלכה י'] דאף על גב דכל המשפחות בחזקת כשרות עומדות, מכל מקום זה במשפחה אבל איש הבא ממרחק ורוצה לישא אשה אין נותנין לו עד שיוודע מי הוא ומאיזה משפחה הוא, ושמא הוא ממזר או פסול אחר. דבשלמא משפחה המוחזקת לישראלים מוקמינן לה בחזקת כשרות, אבל האיש הבא ממרחקים ולא ידענו אותו הרי אין לו שום חזקה [כנ"ל ומתורץ קושית התוספות שם על רש"י וקושית הרב המגיד בפרק כ' הלכה ה׳ עיין שם וד"וק] ואחד מגדולי האחרונים כתב דהרמב"ם סבירא ליה כדיעה הקודמת וכן סבירא ליה לרש"י ז"ל [בית שמואל סעיף קטן ג'] דמי שאין משפחתו ידועה צריך להביא עדים שהיא משפחה כשירה. ולי נראה כמו שכתבנו דאם יש לו משפחה אין צריך כלל לראיה, וראיה אין צריך רק לאיש בודד שבא ממרחקים ולא ידענו לו משפחה, ולכן, לדינא פשיטא שיש ליזהר שלא להתחתן באיש שאינו ידיע לנו וכן באשה שאינה ידועה כיון דהרבה מרבותינו סוברים כן אפילו לדברינו. [וכל שכן להבית שמואל וכמו שכתבנו] ודע, דאמת דכל המשפחות בחזקת כשרות עומדות, זהו לכשרות ישראל מפני שיש לה חזקת כשרות אבל להחזיק עצמו או את אחר לכהן צריך להביא ראיה שמשפחתו מוחזקת לכהנים, דלכהונה הרי אין לו חזקה ויתבאר בסימן ג׳ בסיעתא דשמיא. וכן מתבאר מהרמב"ם פרק כ' עיין שם. [עיין בית שמואל סעיף קטן ג' מה שכתב והמגיד כתב שם לתירוץ שני וכו' וצריך עיון כמו שכתב הב"מ]:

סימן ב' סעיף י"ד

אמרו חז"ל (קדושין ע"א.) כשהקב"ה מטהר שבטים, שבטו של לוי מִטהר תחלה שנאמר "וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לד׳ מגישי מנחה בצדקה" (מלאכי ג') וזה יהיה לעתיד לבא. ודרשו עוד. 'מאי מגישי מנחה בצדקה'? צדקה עשה הקב"ה עם ישראל, שמשפחה שנטמעה - נטמעה, ר"ל אותם משפחות שנתערבו בהם פסולים כמו ממזרים מחמת עושרם, ולא נתוודעו, ונדבקו בהם הרבה משפחות מישראל לא יבדילם הקב"ה מישראל, אלא הואיל שנטמעו - נטמעו. ולזה אמרו 'כסף מטהר ממזרים' כלומר אותם ממזרים שעל ידיממונם נתערבו בישראל ולא הוכרו. וכן כתב הרמב"ם זה לשונו בסוף חיבורו: "בימי המלך המשיח יתייחסו כל ישראל על פיו ברוח הקודש שתניח עליו שנאמר: 'וישב מצרף ומטהר וגו׳' ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן, וזה מיוחס לוי ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל וכו׳ ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהן שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה - נטמעה. נטמעה" עד כאן לשונו. ומשמע לכאורה מדכתב הרמב״ם את זה על לעתיד לבא ולא בהלכות איסורי ביאה דעכשיו אינו נוגע כלל לנו דין זה, אבל לא כן כתבו רבותינו וזה לשונם: "ופשיטא לן שאין בין העולם הזה לימות המשיח לענין מצות כלום וכי היכי דחזינן שאליהו לא יגלה משפחות דמטומעין – אף על פי שכולן יהיו גלויות לפניו – אף אנו אין עלינו לגלותן ולא רשאין בכך" [ר"ן שם וכן כתב בשם רבינו יונתן הכהן עיין שם]. עוד כתב אחר מן הראשונים: "שבזמן הזה שלאורך הימים נתערבו הפסולים עם הכשירים וכו' ואמרו חכמים כל משפחה שנטמעה - נטמעה, והרי היא בחזקת כשירה הואיל ולא נתערבו בפסולין מדעת ואין מגלין משפחות המטומעות. אבל מגלין הפסולין שלא נטמעו ומכריזין עליהן כרי שיזהרו הכשירים מהם. לפיכך אין לו לאדם ליזהר בזמן הזה אלא מן הפסולים הידועים לו בימיו [שלטי גיבורים בשם ריא"ז]. ומי שיודע פסילה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה בחזקת הֵכְשֵרָהּ. ולעתיד לבא, אף על פי שיוודע הדבר תהיה כשירה. ומיהו אפשר שראוי לגלותה לצנועין כדי שלא ידבקו בהם אף על פי שאם היו דובקין בהם בלא ידיעה לא היה שם איסור כלל, אבל מפני שאין הזרע מוכן לקדושה ולטהרה, שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כשר הדבר לגלותן. והיינו דגרסינן בגמרא "עוד משפחה אחרת היתה שם ולא רצו חכמים לגלותה, אבל חכמים מוסרים אותם לתלמידיהם" [ר"ן שם] וכל זה הוא בישראל אבל כהנים ולוים בע"כ ידחו ממחיצתן ועליהם נאמר "וזיקק אותם כזהב וככסף" ואם כן בפסול כהונה ולויה רשאי לגלות. ואין לשאול ולומר באיזה היתר יניחו המשפחות בכשרותן והרי אין בין העולם הזה לימות המשיח כלום. דיש לומר דמדינא כל אחר מן המשפחה מותר, דהוא כספק ספיקא כמו שיתבאר בדין ספק פסול שנתערב במשפחה, ואף על גב דאליהו יתוודע לו ברוח הקודש הלא 'לא בשמים היא' ואין דנין דיני התורה מנבואה ורוח הקודש. וכיון דמדינא מותר לכן יחוס הקב"ה על המשפחות המעורבות בפסולים ויטהרם ם לבד שבט לוי שהוא מוכן לעבודת בית המקדש, אותו יטהרו ויזקקו ויצרפו כזהב וככסף. ואין להקשות דלפי זה כל הנך בדיקות בדורות האשה היכי משכחת לה כיון שכולם כשירים לעתיד לבא וגם עתה אין אנו רשאין לגלותן דיש לומר דודאי כן הוא, אבל מכל מקום כשיצא עירעור על המשפחה הרי אסור מן הדין עד שיבדקנה ובהן ודאי דאין לי לישא בלא בדיקה אף בלא עירעור כמו שכתוב בסעיף י"ס שלא יקלקל זרעו לעתיד דבכהנים כשימצאו פסול בהכרה יפרדו מכהונתם כמו שכתבנו והוא הדין לו ראוי לדקדק לפי מה שנתבאר [עהמ"ה סק"ט וב"ש סקי"ט ודו"ק]

סימן ב' סעיף ט"ו

כתב הרמב"ם ז"ל [[[פרק י"ט]]] "אף על פי שכל המשפחות בחזקת כשרות הן ומותר לישא מהן לכתחלה, מכל מקום שתי משפחות המתגרות זו בזו תמיד או משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד או איש שהוא מרבה תמיד מריבה עם הכל והוא עז פנים ביותר חוששין להן וראוי להתרחק מהם, שאלו הן סימני פסלות. וכן, כל הפוסל אחרים תמיד כגון שנתן שמץ פסול במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא. ואם אומר עליהם שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא הבריות ואינו גומל חסד חוששין לו שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל עם קדוש ביישנין רחמנין וגומלי חסדים." עד כאן לשונו. ובכהן כשהוא עז פנים קצת ליכא חששא דכתיב ועמך כמריבי כהן [ב"י] ומכל מקום אם הוא מרבה מריבה תמיד חוששין [ב"ש]

וכתב המהרש"ל [יש"ש פ״ד דקדושין סי' ד'] "ואני אומר אם בזמנינו באת להחמיר במשפחות מתגרות זו בזו לא הנחתם משפחה לאף אחד שתהא בחזקת כשרות כי בעוונותינו הרבים הדור פרוץ ואין מורה ולעולם מתגרים משפחות זו בזו. ומשום הכי נראה אפילו מי שדרכו לפסול משפחות ולומר עליהם פסולים אין חוששין עליו שהוא הפסול כי הדור פרוץ ומורגל בכך ואין חוששין למשפחתו אלא הוא חומץ בן יין לבד" עד כאן לשונו. ואם המהרש"ל אמר כן בדורו קל וחומר לדורות אלה: