עץ חיים/הקדמות/הקדמת ר' חיים ויטאל על שער ההקדמות
אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי, חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף וויטאל זלה"ה, בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו, לחרבן בית מקדשינו, הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים. אוי לנו כי פנה היום, יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים, וגם נטו צללי ערב, שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר אמרו רז"ל 'כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו'. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי.
ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי. ממאמר אחד הובא בספר התיקונים תיקון ל' דף ע"ג ע"ב. וז"ל, תנינא כתב ורוח אלהי"ם מרחפת וגו' מאי ורוח, אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו, והאי רוח אתעביד קלא וימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא. כגון קרא נא היש עונך וגו', והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר. כלא אינון כבעירה דאכלי חציר. וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי. ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא. ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו יו"ד מינה ואשתארת בי"ת יבשה, ווי לון דגרמי עניותא וחרבא ובזה והרג ואבדן בעלמא. והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמה דאתמר ואיהו רוה"ק. ואיהו רוח חו"ב. רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה'. פיקודא תנינא ויאמר אלהים יהי אור. ובגין דא אמר הקב"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כו', דאיהו רחימו בלא פרס ולא על מנת לקבל פרס. ויראה ואהבה על מנת לקבל פרס איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ וגו'. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, עכ"ל:
והנה מ"ש בתחילת דבריו "ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו" וכו', עם היות שפשטו מבואר, ובפרט בזמנינו זה בעו"ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם בתורה על מנת לקבל פרס והספקות יתירות, וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות, ודייני סנהדראות, להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ, ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים מגדל וראשו בשמים, ועיקר סיבת מעשיהם היא מה שאמר אחר כך הכתוב "ונעשה לנו שם". ככתוב בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ה ע"ב, וז"ל על פסוק אלה תולדות השמים והארץ. שחמשה מינים יש בערב רב, ומן הג' מינים מהם הוא הנקרא כת גבורים, דעלייהו אתמר "המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם", ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו' ונעשה לנו שם", בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות, ושוין בהון ספר תורה ועטרה על רישיה, ולא לשמה אלא למעבד לון וכו'. והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא "כל העוסק בתורה שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם":
ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה, באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה:
והנה החכם הגדול התנא רבי מאיר ע"ה העיד עליהם שלא כך הוא, באומרו לשון כללות "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', ומגלים לו רזי תורה, ונעשה כנהר שאינו פוסק" והולך, וכמעיין המתגבר מאליו, בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע. הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה. ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו:
האמנם אע"פ שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה [הגהה - אפשר כוונתו על לקנטר כמ"ש התוס' פסחים נ' ע"ב אב"ן ח"ן. ובע"ח כת"י של החסיד בעל יוש"ה גרס אפשר לפרש כו' על ע"ה ולא על ת"ח כו']. עם כל זה דבר קשה מאד מאד לומר, וכי בשופטני עסקינן, ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה, והראיה על זה אומרו דרך כללות, ואפילו 'כל' אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי. ואין לומר דמלת 'כל' היא יתירה ומשבשתא, שהרי מקרא דורש 'וכל חסדו כציץ השדה', שלא נאמר וחסדו אלא וכל חסדו, לרמוז כי כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה, הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה, משום דלגרמייהו עבדי. אבל ביאור לשון הנז"ל יובן ראשיתו מאחריתו, באומרו "ויראה ואהבה על מנת לקב"פ, איהי שפחה, ותחת שלש רגזה ארץ":
והענין יובן במ"ש בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ז ע"ב. ובג"ד אמר קב"ה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו דא משנה, איתתא דההוא נער ואיהו שפחה דשכינתא, ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר, ואי לא איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור וכו', דלית יחודא עד דערב רב יתמחון מן עלמא, ובג"ד אתקבר משה לבר מארעא קדישא, וקבורתא דיליה איהי משנה דשלטא על מטרוניתא דאיהי קבלה למשה ומלכא ומטרוניתא מתפרשא מבעלה, ובג"ד תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך דא עבדה ידיעה, ושפחה דא משנה, ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב:
הנה מבואר כי תורתינו הק' כלולה ונמצאת בכל ד' עולמות אבי"ע, ובהיותה בעולם האצילות אז נקראה קבלה, כי שם היא מופשטת מכל הלבושים הנקרא פשט, מלשון 'פשטתי את כתנתי' שהוא בחינת המלבושים החיצוני, שהוא ע"ג עור אדם המתפשט מעליו לפעמים, וזהו עיקר מלת פשט:
ואמנם בעולם האצילות אשר שם הקב"ה יושב ועוסק בתורה כנזכר במדרשי רז"ל, וגם בדברי המתרגם על פסוק דודי צח ואדום, וכמש"ה ואהיה אצלו אמון וגו' הנדרש לרז"ל על בריאת העולם שהיה הקב"ה מביט בתורה ובורא עולמות, ואין ספק כי לא כמעשה אדה"ר ולא כמעשה דבני חרי[1] וכמעשה אתונו דבלעם וכיוצא בהם בהיותם כפשוטם היה משתעשע בהם הקב"ה אלפים שנה קודם שנברא העולם ובורא בהם עולמות:
אמנם שעשועות של הקב"ה בתורה והיותו בורא בה את העולמות, היתה בהיותו עוסק בתורה בבחינת הנשמה הפנימית שבה, הנקרא רזי תורה, הנקרא מעשה מרכבה, היא חכמת הקבלה כנודע אל היודעים. וטעם הדבר הוא להיותו עולם האצילות העליון מאד טוב ולא רע, דלא יכיל להתערבא עמיה קליפה, ועליה אתמר 'וכבודי לאחר לא אתן' כנזכר בספר התיקונין דף ס"ו תיקון י"ח, וכן בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ח ע"א, ע"ש, ולכן גם התורה אשר שם איננה רק מופשטת מכל לבושי הגופנים, מה שאין כן למטה בעולם היצירה, עולם דמטטרו"ן הנקרא עבד טוב, והוא הנקרא עץ הדעת טוב מסטרא, ומסטרא דסמאל שהוא קליפין דיליה נקרא עבד רע, כי התורה אשר שם הם שית סדרי משנה הנקראים שפחה כנ"ל, וכנזכר בפרשת בראשית שם דף כ"ז ע"א, ולכן נקראת משנה לפי ששם יש שינויים הפוכים, טוב מסטרא דעבד טוב היתר כשר טהור, רע מסטרא דעבד רע איסור טמא פסול. גם הוא מלשון "כי מרדכי היהודי משנה למלך", שהיה שפחה הנקרא עבד מלך מלך. גם נקרא מלשון שינה כנזכר בפרשת פינחס דף רמ"ד ע"ב, קם זמנא תנינא ואמר מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דילכון אתערו כען ואעברו שינתא מניכון, דאיהו ודאי משנה אורח פשט דהאי עלמא, ואנא לא אתערנא בכו אלא ברזין עילאין דעלמא דאתי, דאתון בהון לא ינום ולא ישן. וזה יובן במ"ש יותר למעלה שם, ורבנן דמתניתין ואמוראי כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה. ונמצא כי המשנה והש"ס הם הנקרא "גופי תורה":
והנה דבריהם כחלום בלי פתרון, ורזיה וסתריה הפנימים הנקרא נשמת התורה הם הם פתרון החלום הנפתר בהקיץ, בסוד 'אני ישנה ולבי ער', וכמ"ש חכמים ז"ל 'במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי', אשר איננו מאיר אלא על ידי ס"ה, הם הם רזי תורה וסתריה אשר עליהם נאמר 'ותורה אור'.
ואין ספק כי כמו שהיצירה נקראת עבד ושפחה בערך האצילות, ונקרא קליפין ולבושין דחול, כנזכר בהקדמת ספר התיקונין (ד"ג ע"ב} וז"ל, וביומי דחול לביש עשר כתות דמלאכיא דמשמשי לי"ס דבריאה, ואם כן אין לתמוה כי התורה אשר שם שהיא המשנה תהיה נקרא שפחה וקליפין דתורה דאצילות.
וזה סוד 'כל הבשר חציר' הנ"ל במאמר הראשון, כי כמו שהחטה שהיא בגימטריא כמנין כ"ב אותיות התורה, הגנוזה תוך כמה קליפין ולבושין שהם הסובין והמורסן והתבן והקש והעשב הנקרא חציר, כן המשנה אצל סודות התורה נקרא חציר.
וזה נרמז בס"ה פרשת כי תצא בר"מ (דף רע"ה ע"ב) אבל רבנן ווי לאינון דאכלין תבן דאורייתא ולא ידעי בסתרי אורייתא אלא קלין וחמורין דאורייתא קלין אינון תבן דאורייתא וחמורין אינון חטה דאורייתא ח"ט ה' אלנא דטוב ורע וכו'.
ואלו באתי להרחיב דרוש זה, לא יספיקו מאה קונטרסין בלי ספק בלי שום גוזמא. האמנם החכם עיניו בראשו כי דברי אמת אני אומר. ואל יתמה האדם בראותו ספר הזוהר איך קורא אל המשנה שפחה וקליפין, כי עסק המשנה כפי פשטיה אין ספק שהם לבושין וקליפין חצונים בתכלית אצל סודות התורה הנגנזים ונרמזים בפנימיותה, כי כל פשטיה הם בעולם הזה בדברים חומרים תחתונים:
אמנם הם קליפין טובים למאכל כקליפת קנה הבושם, ולכן בהיותם מביני פשטי המשנה כהלכתא בלתי טעות נקרא 'עץ הדעת טוב', אבל כאשר ח"ו שונים בה ומטמאים את הטהור ומכשירין את הפסול ומתירין את האיסור, אז נהפכת ל'עץ הדעת רע' ומר להם:
ונחזור עתה למאמרינו הראשון ולבאר מה שאמרו ואפילו כל אינון דעסקי באורייתא כל חסד דעבדי וכו', ואמר עוד שם כי המשנה היא שפחה משום דאיהי על מנת לקבל פרס.
פירוש, כי הנה כל מדותיו יתברך הם מדה כנגד מדה, ולכן העוסקים בפשטיה הגופניים הטובים עליהם נאמר 'בשמאלה עושר וכבוד', הוא הפרס הנתון להם בעולם הזה, כי כן עסקם בתורה הוא בבחינת היותם בעולם הזה בדיני איסור והיתר טומאה וטהרה וכו', והם כנגד העבד העובד את רבו שבודאי על מנת לקבל פרס, וכל חסד דעבדי וכו' כעבדים ושפחות המשמשים את רבם על מנת לקבל פרס.
אמנם העוסקים ברזי התורה שהם בחינת התורה כפי מה שעוסקים בה בעולם הבא, עליהם נאמר 'אורך ימים בימינה' לעולם שכולו ארוך, כבן הנכנס לפני ולפנים ומשמש לפני אביו שלא על מנת לקבל פרס. ונודע כי ת"ת דאצילות נקרא בן, ומטטרו"ן דיצירה נקרא עבד, ועליהם אנו מתפללים ביום ראש השנה 'אם כבנים אם כעבדים'.
והנה במדרש קהלת אמרו רז"ל על פסוק 'כי אם שנים הרבה ישמח' וכו', וז"ל, כי אם שנים הרבה וכו', תורה שאדם למד הבל היא לפני תורתו של משיח. ואם כך נאמר על תורתו של משיח שהיא בהיותם בגוף ונפש, כמו שאמרו ז"ל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, והוא בטול מלכות הרשעה קליפה החיצונה הנקרא יצר הרע, כמו שדרשו רז"ל על פסוק 'וגר זאב עם כבש' וכו', וסמיך ליה ומלאה הארץ דעה את ה'. ולכן תורת העולם הזה המתלבשת בקליפין, לסבת היות היצר הרע הנקרא קליפה מצויה בעולם, היא הבל לפני תורתו של משיח שנתפשט קצת מלבושיה וקליפותיה, מאחר שגם בני אדם נתפשטו מקליפת היצר הרע. וקל וחומר בן בנו של ק"ו בהיותינו למעלה בעולם הבא עולם הנשמות, נפשטות מכל מיני לבוש כלל, כי עסק התורה אשר להם איננו רק בנשמת התורה וסודותיה הפנימיים:
ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד, כי כבר אמרו רבותינו ז"ל אל יכנס אדם לפרדס אלא אם כן מלא כריסו בבשר ויין, והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות.
וכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתוכה, באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים, אשר זהו ענין אומרו במ"א ההוא הנ"ל, וז"ל, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו'.
באופן כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה ולא לשמו לעשות לו שם, צריך שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול, ואח"כ יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת, וכמו שציוה דוד המלך ע"ה את שלמה בנו 'דע את אלהי אביך ועבדהו'. ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת, וזהו שאמרו כל ת"ח שאינו רואה סימן יפה בתלמוד בחמשה שנים שוב אינו רואה.
ואמנם כל האיש שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיא הנופלת בפשט ההלכה, ויכון כי אין הקליפה הרעה מצד הנחש סמאל עבד רע נאחזת אלא בקליפה הטובה, היא משנה מטטרון עולם היצירה הנקרא עבד ושפחה דמטרוניתא, אבל לא במטרוניתא שהיא המוח הפנימי חכמת האמת ונקרא עץ החיים, ועליו אתמר "אני ה' הוא שמי", בסוד כל התורה היא שמותיו של הקב"ה, "וכבודי לאחר לא אתן", דלא יכיל לאתערבא עמה קליפה אלא בעץ הדעת טוב ורע משנה, טמא וטהור אסור ומותר כשר ופסול. ויכון בעיונו להסיר הקליפה הרעה שהיא הגורמת קושיות שלא יבין האדם תרוצים, ויסלקנה מעל גבי עץ הדעת טוב ורע היא המשנה שפחה דמטרוניתא, ואחר כך יכוין לקשט המטרוניתא עצמה שהיא חכמת הקבלה. ודי בזה, כי אין[2] מקום ביאורו של ענין זה:
אמר עוד במדרש הנ"ל, ובגין דא 'השבעתי אתכם בנות ירושלים' וכו'. פירוש הדברים, כי הנה היתה השבועה הגדולה לאלהי"ם שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצון טוב, כמ"ש 'עד שתחפץ', כבן העובד את אביו ועיין בכל פלטרין דיליה ובכל גניזין דיליה, ולא כעבד העובד במשנה ולוקח השפחה על מנת לקבל פרס.
וכבר אמרו רז"ל כי זמן השבועה היא עד אלף שנים, כמ"ש ז"ל בברייתא דר' ישמעאל בפרקי היכלות ע"פ דניאל, וז"ל, ואתיהבון בידיה עד עידן ועידנין ופלג עידן, ואיך הראהו הקב"ה ליעקב אבינו שר עולם והוא שרו של בבל ע' עוקין וכו' ע"ש.
וכן בזהר פרשת וירא (דף קי"ז ע"א) (ח"א קיז, א) וז"ל, "אמר ר' יוסי כל דא אריכו זמנא יתיר מכמה דאוקמיה חבריא דאיהו יומא חד גלותא דכנסת ישראל ולא יתיר דכתיב 'נתנני שוממה כל היום דוה'".
עוד מאמר אחר כתוב בפרשת בראשית (דף כ"ו וכ"ז ע"ב וע"א) 'ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים', אילין אינון ארבעה שנכנסו לפרד"ס. חד עאל בפישון פי שונה הלכות[3], תנינא עאל בגיחון ודא איהו רמז. תליתאה עאל בחדקל לישנא חדא וקלילא לדרש. רביעאה עאל בפרת דאיהו סוד, מוחא דביה פריה ורביה. בן עזאי ובן זומא ואלישע אחר עאלו בקליפין דאורייתא הוו לקאן בהון, ר"ע דעאל במוחא איתמר ביה נכנס בשלום ויצא בשלום, א"ר אלעזר אבא יומא חד הוינא בבי מדרשא וכו', בגין דאורייתא מתרין לוחין אילין הוה משה נחית לון לישראל ולא זכו בהון ונפלו ואתברו ודא גרם אבודא דבית א' וב', ויהיב לון אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, דמתמן אתיהבת אורייתא באסור והיתר מימינא חיי ומשמאלא מותא וכו', דא' 'ונהר יוצא מעדן' בודאי לעילא כעץ החיים וכו', 'להשקות את הגן' דא פרדס דמטטרו"ן דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואחר, וקליפין דליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע, ודא איהו איסור והיתר פסול וכשר טומאה וטהרה וכו', כגוונא דא אמרו חבריא מארי מתני' 'וימררו את חייהם בעבודה קשה' דא קושיא, 'בחומר' דא קל וחומר, 'ובלבנים' דא לבון הלכה. 'ובכל עבודה בשדה' דא ברייתא. 'את כל עבודתם' דא משנה. ואי תייבין בתיובתא מה כתיב 'ויורהו ה' עץ' דא עץ החיים וביה 'וימתקו המים'. ודא משיח דאתמר ביה 'ומטה האלהים בידי' וכו', וכולא איהו בגלותא מחמת דיליה.
הנה נתבאר במ"א הזה כי עון אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה, וזהו עצמו עון הערב רב האומרים למשה 'דבר אתה עמנו ונשמעה' בעץ הדעת טוב ורע, 'ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות' בסתרי תורה, כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו זה המוציאים שם רע על חכמת האמת חיי עולם, ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו, ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים, ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע משנה שפחה דמטרוניתא, וגרם איבודא דחורבן בית א' וב', וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעו"ה, עד דיתובון בני ישראל בתיובתא ובקשו את ה' אלהיהם להכירו וליודעו ברזי תורה, וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם, וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת, כמו שאמר הכתוב 'ויורהו ה' עץ וימתקו' על ידי המשיח, וכמ"ש בפרשת נשא בר"מ (ד' קכ"ד ע"ב) (ח"ג קכד, ב) וז"ל, ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו', ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו', כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצילות, ולא בתורת מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים. עוד אמרו בס"ה תקון ששית[4] וז"ל, "וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה 'וקראתם דרור בארץ'":
עוד מ"א, א"ל אליהו ז"ל לרשב"י וז"ל ר' ר' כמה זכאה אנת דמהאי חבורא יתפרנסון כמה עילאי עד דיתגליא לתתא בסוף יומיא ובגיניה ושבתם איש אל אחוזתו וכו' הרי מבואר כי חטא זה החל להיות מאדה"ר ועד עתה וכאשר נשוב בתשובה לעסוק מאהבה בחכמה הזאת יגאלו ישראל בב"א. שמוע שמעתי נאקת ירמיהו הנביא מתנודד ומתמרמר במר נפשו באומרו עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר כי אויל עמי אותי לא ידעו וגו' ראיתי את הארץ והנה תוהו וגו' ראיתי והנה הכרמל וגו' כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה וגו' הציקתני רוח בטני לבאר פסוקים האלו הנאמרים באמת ע"י ירמיה הנביא ע"ה בדרך נבואה על הדור האחרון הזה בהיותו מתמרר על אורך גלותינו נותר משעורו וזהו מ"ש עד מתי אראה נס הוא הנס והדגל של המשיח כנז' בפ' משפטים דף ק"ב ע"א וז"ל ויתון נס דמשיח בן דוד אריה רשים עליה לימינא ונס דמשיח בן יוסף שור רשים עליה לשמאלא וגו' נשמעה קול שופר זה קבוץ גליות העתיד להיות אחר ביאת משיחינו בב"א כנזכר בזהר פרשת תולדות דף קל"ט ע"א וז"ל במדרש הנעלם על פסוק בונה ירושלים ה' ואח"כ נדחה ישראל יכנס וזש"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' ונתן טעם אל אריכות הקץ כי אויל עמי בלשון נתינת טעם אל האמור עד מתי אראה נס
וביאור הענין הוא כי הנה עם בני ישראל נחלקים לג' כתות. כת א' מהם הם ע"ה המון העם. כת ב' הם הת"ח העוסקים בפשטי התורה. כת ג' והיא בעלי חכמת האמת.
והנה כנגד כת א' אמר כי אויל עמי אותי לא ידע ירצה הם המון העם הנקראים עם סתם וכנגד כת הג' הם העוסקים ברזי התורה וסודותיה הנקראים בנים כנזכר בתיקון ד"א ע"ב וז"ל אפרוחים אילין מארי משנה בנים אילין מרי קבלה ועליהם אמר בנים סכלים המה ולא נבונים כי הם עוסקים בחכמת האמת כפי העולה בדעתם הקצרה ובעיונם החלש ואינם יורדים לעומק הענין להבינו על האמיתותו כמ"ש בע"ה וכנגד כת חכמי הפשט אותם אשר הם מואסים לעסוק בחכמת האמת הנקרא עץ החיים וחיי עולם ועוסקים בסיפורים הפשטים בפשוטן בלבד ואומרים שאין בתורה אלא הפשט בלבד ח"ו אשר הוא נקרא עץ הדעת טוב ורע כנ"ל עליהם אמרו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו כי בסבת היותם מואסים בעץ החיים אין הקב"ה עוזר אותם והם שונים בפשטי עץ הדעת טוב ורע ומהפכים אותו לרע ומטמאים את הטהור ואוסרים את המותר ופוסלים את הכשר ותקלות רבות יוצאות מתחת ידיהם בעו"ה ואחר שכלל אותם הנביא בדרך קצרה חוזר לבארם דרך פרט וכנגד הכת הא' אמר ראיתי את הארץ והנה תהו הם ע"ה אשר נקראים ע"ש הארץ כי משם נפשם חוצבה כמש"ה ורוח הבהמה היורדת היא למטה מן הארץ היא רוח הבהמית אשר להם כמש"ה ותוצא הארץ נפש חיה למינה כי מלבד היות הגוף נחצב עפר מן האדמה גם נפשם חוצבה מן הארץ למינה ממש ונקרא נפש חיה כי בכלל חיה בהמה וכן נדרש בפ' זה במדרש הנעלם בכת"י ע"ש ולהיותם נחצבים מן הארץ כל עסקם הוא בישוב הארץ במשא ומתן בנטיעה ובזריעה ובבנינים דברים שאין בהם תועלת רק אל הגוף ומניחים חיי עולם היא התורה כמש"ה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ומחזירים העולם לתהו ובהו אשר לסיבה זאת קראם למעלה אוילים באומרו כי אויל עמי כי אין לך אולת גדולה מזו לקיים את גופם ולהחריב נשמתם וכ"ז גרם להם כי אותי לא ידעו ולא נתעסקו בתורה הנקרא עץ החיים לחיותם דרך חיי עה"ב. וכנגד הכת הב' הם הת"ח העוסקים בתורת ה' אשר נפשם חצובה מן השמים ולא מן הארץ אמר ואל השמים ואין אורם כי גם שנפשם חצובה מן השמים אין להם אור בתורתם כמ"ש למעלה בשם רז"ל על פסוק במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. וחכמת ספר הזהר היא המאירה אותם ומבארת הדברים הנאמרים בתלמוד במלבושים כאלו הם חשובים גשמיים אשר עליהם נאמר ותורה אור. וז"ש ואל השמים ואין אורם.
וע"ז נתנבא ישעיה הנביא בנחמותיו ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו' כי התורה הפשטיית נודעו במספרם וכמ"ש ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה נדרשת וכו' אמנם ל"ב נתיבות החכמה שבהם נברא העולם הנזכר בריש ס"י לא נודעו והנה אלו הל"ב נתיבות החכמת האמת נעלמים תוך י"ג מדות של הפשט וכללות כלם הם ל"ב א' וכמ"ש למעלה בשם הזוהר בפ' פנחס דף רמ"ד ע"ב (ח"ג רמד, ב) "ורבנן דמתני' ואמוראי' כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה". ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורים קיר בלבושי התורה ואין להם עינים רואות ברזי התורה הנסתרים בו כי לא על חנם כפי רצונם פסקו טמא טהור אסור והיתר כשר ופסול אלא מתוך פנימיות התורה כנודע ליודעי חן וכמו שקראם במ"א הא' שביארי' לעיל סתימין עיינין וכו' וז"ש מי עור כי אם עבדי אבל הכוונה היא למעוטי ולאפוקי חכמי האמת הנקראים בנים אינון מרי קבלה כנ"ל אבל העוסקים במשנה לבדה בלתי הסתכלותם בסודותיה וכפי סודותיה יפסקו הדינים אם אסור ואם מותר כנ"ל הנה אלו עורים בודאי הם וז"ש מי עור כ"א עבדי כי העוסק בפשט נקרא עבד כנ"ל ועליהם נתנבא ישעיה לע"ל שיזכו ללכת בדרך לא ידעו הוא דרך חכמת האמת אשר בעוה"ז ניתן להט החרב והכרובים לשמור את דרך החיים שלא יובנו רזי התורה אלא לזוכים אליה כנזכר בפ' נשא דקכ"ג ע"א (ח"ג קכג, א) וז"ל "ואית נטירין אחרנים כגון נחשים עקרבין ושרפין ונטרין ההוא טוב דלא ליעול תמן מאן דלא איהו ראוי למיעל דאל"ה כל חייביא הוו עאלין ברזא דאורייתא ובג"ד מאן דאיהו חייבא ויעול למנדע רזין דאורייתא וכמה מלאכי חבלה וכו' מבלבלין מחשבותיה וכו'".
וז"ש "עוד אשים מחשך לפניהם לאור", כי התלמוד בבלי שהוא מחשך המספר בפשט העה"ז אשים לפניהם לאור ויסתכלו מתוכו רזין דאורייתא הגנוזים בו הנקרא ותורה אור. גם כל הקושיות שבתלמוד הנאמר עליהם תניא וה"ק חסורי מחסרא והכי קתני ותיק"ו כל אלו נראים בעינינו מעקשים יחזרו למישור ויראו איך הוכרח הלשון להאמר בלשון הזה החסר והמעוקש לסבת רמזי התורה הנסתרים ונרמזים בו.
ואל יאמר אדם א"כ מעתה אני פטור ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת עד לע"ל כי בעוה"ז אין כח ליודעם ולכן אמר הכתוב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים וארז"ל אעשה אעזבם לא כתיב שכבר עשיתים לר' עקיבא וחביריו וכמ"ש ז"ל על ר"ע שהיה יושב ודורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וא"כ לא דבר ריק הוא ואם ריק הוא מכם ואינכם חפצים לידע עם שהוא בידכם ובבחירתכם והרי ר"ע השיג בעוה"ז לסודות אלו והנה זהו הנכון כמ"ש במשנה משמת ר' עקיבא בטל כבוד התורה ופי' המפרשים שהיה יודע להשיב ולדרוש ע"כ קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וזהו כבוד התורה והדרה ויפיה וזה אצלי פי' המשנה אריב"ל בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובספוריה לבדם היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד מה תורתכם מתורתינו הלא גם תורתכם ספורים בהבלי העולם אין עלבון תורה גדול מזה ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואינם עוסקים בחכמת הקבלה שהיא נותנת כבוד לתורה כי הם מאריכים הגלות וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם כנ"ל במאמר שהתחלנו בהקדמתינו זאת.
וזה עצמו הוא ב"ק המכריז בכל יום ונרמז בפסוק קול אומר קרא ועל כיוצא בזה אמרו ג"כ בס"ה פ' בהעלותך דקנ"ב ע"א וז"ל רש"א ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אתא לאחזאה ספורי' בעלמא ומילי דהדיוטי וכו' ועוד האי מילה דאורייתא לבושא דאורייתא איהי ומאן דחשיב דההוא לבושה איהי אורייתא ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי ובג"כ אמר דהע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך מה דתחות האי לבושא דאורייתא וכו' טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא יתיר וכו' עוד יש מ"א אחר כיוצא בזה בפרשה הנזכר עצמה דקמ"ט ע"ב וז"ל "ומ"ד דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספורא בלבד קאתי דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאה אורייתא קדשוט וכו'".
והנה בחכמי הפשט עצמם ב' בחי' אם הכת שהם יראי ה' ועוסקים בה לש"ש אלא שנשארו בתוך החשך מנעוריהם ולא למדו סודות התורה ומתייראים לגעת בהם באמרם מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו ומי עלה שמים וירד ויגידה לנו מה הם רזיה וסודותיה ועל כיוצא בזה ואל השמים ואין אורם כי גם שהם נפשות חצובות מן השמים אין אורם עמהם ובמחשכים ישבו ומשם לא יצאו ועוד יש כת אחרת והם קצת ת"ח חריפים ומפולפלים עוקרי הרים וטוחנן זה בזה בפילפולם בבית המדרש עליהם נאמר ראיתי את ההרים וגו' רועשים ומתייראים לגשת אל מקום אש אוכלה הם רזי התורה דבריהם כגחלי אש להבת שלהבת ומתייראים פן יצרבו בם צרבת כענין ההוא ינוקא דהוה דריש בחשמל ונפק אשא מיניה ואכלתיה ומה טוב ומה נעים חלקם אם עלתה להם כך וישרפו בקדושת שמו יתברך כי אש אוכלה הוא ועל כיוצא באלו נאמר ראמות לאויל חכמות ולכן בשער ע"ס לא יפתח פיהו ובלי ספק כי החושבים כך אוילים הם כי לולי שהם חושבים בעיניהם די להם אותה החכמה הפשוטה שידעו בה וכבר הם חכמים לא היו נמנעים מליכנס מפנימיותה ועל כיוצא בזה נאמר ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ואם שהע"ה אשר עליו נאמר ויחכם מכל האדם וכו' אמר בסוף ימיו בעת שחבר קהלת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ולא בדעתו כלל לחשוב שכבר נתחכם אלא חשב שאפשר שלעתיד יתחכם כמ"ש אמרתי אחכמה לעתיד ע"י היגיעה ועכ"ז ראה אח"כ כי טעה בזה וכמ"ש והיא רחוקה ממני.
ומה יעשו הפתאים היתושים אשר בזמנינו זה בהיותם חכמים שמחים בחלקם וששים בעבודתם והרי רז"ל חכמי התלמוד הגדולים והראשונים אמרו אין אנו אפי' כחמורו של ר' פנחס ן' יאיר ואין לתמוה מזה כי הרי מפורש בכתוב ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם עם החמור ודרשו בו רז"ל עם הדומה לחמור ואין כוונתם כי אמר להם כך על היותם נעדרים בלתי חכמה כי הרי הכתוב אמר והעיד על אליעזר שהוא אחד מהם הוא דמשק אליעזר ודרשו חז"ל דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים אמנם כבר ביארו חז"ל עצמם ואמרו הטעם לפי שלא ראו ענן השכינה קשור על ההר ולכן קראם עם הדומה לחמור מה חמור אינו רואה אף אתם כך ואף אם במקום אחר נראה כי קרא כך לאליעזר מפני שהוא עבד והנה הוא קנין כספו כמו בהמתו וחמורו אין זה רק אסמכתא בעלממא כי הרי ישמעאל בנו היה שם והרי ישמעאל ן' אברהם היה והבן הולך אחר משפחת אביו.
אמר עוד וכל הגבעות התקלקלו כי הגבעות הם הת"ח הבחורים הנקראים גבעות אצל בחי' ההרים הנזכר הנה הגבעות אלו נתקלקלו לגמרי כי בראות התלמידים הקטנים את הגדולים ההרים הרמים רודפים יומם ולילה אחרי הפשטים ואינם עסוקים בחכמה הזאת ואינם יודעים כי מיראתם ליכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה כנזכר וע"כ גבעות אלו נתקלקלו ולבם שורש פורה ראש ולענה ועלתה בהם חלודת טיט ורפש לכפור בחכמת האמת ואומרים שאין בתורה אלא פשטיה ולבושיה בלבד ע"ד הנ"ל בפ' בהעלותך ואין ספק כי לא יהיה להם חלק בעוה"ב כנזכר שם בזוהר וכבר נתבאר למעלה הסבה כי תורת עוה"ב איננה כפשטה רק עד שם עוסקים ברזי התורה וסודותיה וזה שלא בחר בה ולא טרח בעוה"ז מע"ש לא יאכל בשבת ועליהם נאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו'.
וכנגד כת המתעסקים ברזי התורה ובחכמות הזוהר אשר הם נקראים אדם כנזכר בספר התקונין ד"א אפרוחים אילין מארי משנה בנים אילין מארי קבלה עליהם נאמר ראיתי והנה האדם ולא אמר אדם אלא האדם ירצה כי גם שהוא עוסק בחכמה הזאת ולכן נקרא אדם עם כ"ז איננו האדם המיוחד הראוי להתעסק בה כי אין להם שרשים והקדמות להבין דבריו וכמו שבארנו לעיל באומרו בנים סכלים המה ולא נבונים אבל האדם המיוחד איננו בעוה"ז ואנחנו בזאת החכמה מגששים כעורים קיר כי חכמי האמת סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות וכאשר אין האדם הנזכר נמצא ללמד החכמה הנה אז גם עופות השמים אלו התלמידים אשר נגע ה' בלבם החפצים לעוף השמים בלי כנפיים ואומרים מי יתן לנו אבר כיונה נעופה ונשכונה באהלי החכמה הזאת והרי נתבארו כל הכתות אשר בעם בני ישראל אשר כלם כאחד נמנעו מלהחזיק בחכמה הזאת כל אחד כפי סבתו ופנייתו עד שנתקיים בנו בעו"ה אין מנהל לה מכל בנים ילדה וכו' פי' כי עם היותם בנים מרי קבלה עכ"ז נתייאשו מלהתעסק בחכמה הזאת ואין ספק כי דברים אלו בנבואה נאמרו על דורות אלו האחרונים שלא כסברת חכמי דורותינו אלה החושבים בדעתם כי כבר השיגו מה שצריך להם ושמחים בחלקם והנה הכתוב מעיד וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע בלשון שלילה אוי לאזניים שכך שומעות ואוי לעינים שכך רואות עדותו יתברך עלינו ואין לנו לב לדעת לחזור ולהתעסק בחכמה הזאת להחזיק יתברך כמ"ש ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך והוא בהיותינו עסוקים בחכמה הזאת כי ע"י תתקרב הגאולה וכביכול ישועתה לשכינת עוזו היינו ממהרים להצמיחה כמ"ש ותושע לי זרועי לי ממש כיבכול וכנ"ל במאמר שהתחלנו בהקדמתינו זאת כי הכל תלוי בעסק החכמה הזאת ומניעתינו ולהתעסק בה היא גורמת איחור ועכוב בנין בית מקדשנו ותפארתינו המכונה ונקרא הדר הכרמל כמש"ה ראשך עליך ככרמל וזמש"ה ראיתי והנה הכרמל מדבר כי לסבות הנ"ל היה הכרמל מדבר שם בעו"ה כנ"ל כי כל דור שלא נבנה ב"ה בימיו הרי הוא כאלו נחרב בימיו וכל עריו הם ערי יהודה נתצו גם הם וכל הרעה הזאת היא מפני ה' מפני חרון אפו פי' מפני החכמה הזאת אשר עסקה להורות כי לכ התורה שמותיו של הקב"ה. וז"ש מפני ה' היא החכמה שאין מתעסק בה וגם ומפני חרון אפו פי' כי אין לו להקב"ה קורת רוח בעולמו אלא כאשר עוסקים בחכמה זו וכמ"ש בתלמוד בכל אותם המעשים של ריב"ז ושל ר"א בן ערך ור"י הכהן כשהיו דורשים במעשה מרכבה ירדה אש שכינתו יתברך סבבה כל האילנות משא"כ בהיותם עוסקים בפשטים:
וכמו שאמרו במדרש משלי על פסוק לא ירעיב ה' נפש צדיק וזו לשונם אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' היה רבי ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה וכו' בא מי שיש בידו ב' סדרים וכו', בא מי שיש בידו הלכות וכו' בא מי שיש בידו תורת כהנים וכו' בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה וכו' בא מי שיש בידו אגדה , בא מי שיש בידו תלמוד וכו' והקדוש ברוך הוא אומר לו בני הואיל ולא נתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאות שלי, שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים ומביטים ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה. כסא כבודי היאך עומד וכו' חשמל היאך עומד וכו' ברק היאך עומד וכו' כרוב וכו' וגדולה מכלם מצפרני ועד קדקדי וכו' וכי לא זה הוא הדרי, זה הוא גדולתי, זהו הדר יפיי, שבני מכירין את כבודי וכו'. הרי מבואר בפירוש אף בדברי התנאים שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד אלא הוא מחוייב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו כי בפשטי התורה ובספוריה ובדיניה ובמצותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם יתברך אדרבה יש בהם מצות וחקים שאין הדעת סובלם וכל אומות העולם מונין את ישראל ואומרים להם וכי מה התורה הזאת אשר צוה אלהיכם אתכם דברים שנראין כחידות ומשלים ליקח קרן ולתקוע בו ביום ראש השנה, ואתם אומרים שעל ידי כך שטן הרוחני המקטרג העליון מתערבב, וכיוצא מדברים אלו כמעט רוב מצות התורה, ובפרט פרטי דיניהם אין השכל סובלם ואם כו היכן הוא הדר התורה ויופיה וגדולתה ועל כיוצא בזה נאמר אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו כי השכר והעונש אשר עליהם הוא לך לבדך. אמנם בסודות התורה, ובעסק כוונת המצות, על זה נאמר בהפך אם בטובה נאמר תנו עוז לאלהים ואם ברעה נאמר צור ילדך תשי ונאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, בי דיקא, ולא לי, בי ממש כביכול, ודברי אלו מבוארים, לאשר נגע אלהים בלבו. וזה סוד מה שאמרנו לעיל כי הקורא במשנה ובתלמוד נקרא עבד המשמש את רבו על מנת לקבל פרס, מה שאין כן בחכמת האמת, כי הוא מתקן כביכול, ונותן עוז וכוח למעלה וזהו נקרא עוסק בתורה לשמה בלי ספק. ולא עוד אלא שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה. אלא שצריך שיהיה גופו נקי בתחלה על ידי המצות המעשיות שכל תכליתן לדבר זה, והם מוכרחים על כל פנים ואחר כך תוכל הנשמה הנקראת נר ה' נשמת אדם להאיר בגוף הזה כנר הנתונה תוך עששית זכוכית ומאירה ונותנת לו כח להבין סתרי התורה ומגלה עמוקות מני חשך וזה סוד מה שאמר הכתוב מצות ה' ברה מאירת עינים רוצה לומר להבין סתרי תורה על ידה שהם תכלית הכל כנזכר בזהר שיר השירים על פסוק הגידה לי שאהבה נפשי וכו' זכאין אינון כל דמשתדלין למנדע בחכמתא דמאריהון, ואינון ידעין ומסתכלים ברזין עילאין בגין דבר נש כד נפיק מהאי עלמא, בהאי איסתלקו מיניה כל דינים דעלמא, ולא עוד אלא דמתפתחאן ליה תריסר תרעי דאפרסמונא דכיא, דכל חכמתא עילאה תליא בהו. ולא עוד אלא שהקב"ה חקיק ליה בהוא פורפירא, דכל דיוקנין גליפן תמן בהאי עלמא ובעלמא דאתי, והקב"ה אישתעשע ביה בגן עדן, ואחסין תרין עלמין ,עלמא דֵין ועלמא דְּאַתֵי. חכמתא דאיצטריך ליה לבר נש למנדע ולאסתכלא ברזין דמַרֵיהּ, חד למנדע ליה לגופֵיה, ולאשתמודעא מַאן איהו, והיך איהו, ותקונא דגופא היך אתתקן, והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא. וחד למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין, מאן איהי ההיא נפש דבֵיה, ומֵאַן אתייא, ועל מה אתייא להאי גופא סרוחה, דיומא כאן, ומחר בּבֵיהּ קִבּרֵי. וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו בֵיה ועל מה אתתקן ולבתר ברזין עלאין לאשתמודע למארֵיה. וכל דא יסתכל בר נש מגו נהירו דאורייתא. תא חזֵי, כל מַאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעה, אף על גב דאית בֵּיה עובדין טבין סגיאין, מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' תא חזֵי מה כתיב, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם אנת אתיא בלא ידיעה, ולא אסתכלת בחכמה, עד דלא אתית להכא, ולא ידעַתְ רזין דעלמא עילאה, אף על גב דְּאַנְת היפה בנשים, במצות ובמעשים טובים, לֵית אנת כדאי למיעל הכא צאי לך וכו' גם בפרשת פקודי דף רמ"ז עמוד א' (ח"ב רמז, א) וזה לשונו: "האי חַיוַתא קדישא קימא, כד נשמתא סלקה, ומטאת לגבה כדֵין שאיל לה ברזא דחכמתא דמארה וכפום האי חכמתא דרדיף אבתרא ואַדבַּק, הכי יהביה ליה אגריה ואי יכיל לאדבקא ולא אידבק, דַחֵי ליה לבר, ולא עיילא, וקיימה תחות ההוא היכלא בטמירו בכסיפו, וכד נטלֵי גדפייהו אינון שרפים דתחותא, כדֵין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה וכו', והכי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת ואף על גב דעובדין טבין אית ליה, בגין דלית אגרא בההוא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון, ולית שיעורא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון", עד כאן לשונו.
ואין ספק כי לכאורה ישתומם האדם בראותו מה שכתוב לעיל בשני המאמרים דאף על גב דאית ליה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעא דההוא עלמא ואתדנת בכל יומא אמנם המשכיל בדברי רבן יוחנן בן זכאי רבן של תנאים מארי משנה שראוהו בעת פטירתו שהיה בוכה והשיב שיש לפניו ב' דרכים ולא היה יודע באיזה דרך מוליכים אותו ובמסכת סוכה ספרו עליו גדולות ונפלאות ואמרו עליו שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד וכו' ומעשה מרכבה שיחת דקלים וכו' ועם כל זה היה מתיירא. גם מצינו ברבי אבהו אשר שופרֵיה מעין שופריה דיעקב אבינו עליו השלום כפי קשר נשמתו בו, ואמרו בגמרא כי עליו נאמר זקן ונשוא פנים, הוא הראש, דא רבי אבהו, שהיו נושאים פנים לדורו בעבורו בשמים, והיה אומר בשעת פטירתו, ואני אמרתי לריק יגעתי, לתהו והבל כחי כליתי, וכל בעל שכר יתמה מדברים אלה, ולא יובנו, זולתי במה שכתבנו למעלה ענין הפרש עסק התורה בפשטיה שהם תורת העולם הזה אשר היא הבל לפני תורתו של משיח ותורת העולם הבא, וזה סוד לתהו והבל כחי כליתי. ואִלו באתי להאריך בביאור כל המאמרים האלו יכלה הזמן והמה לא יכלו, אכן נוכל להבין בדרך קצרה כפי הנזכר לעיל, כי שכר מצוֹת ותורה הפשטיית היא בעולם הזה ובגן עדן הארץ, האמנם למיעל לעלמא עילאה, אי אפשר עד שיעסוק האדם כפי יכלתו, כפי אשר תשיג ידו בחכמת הזוהר, ואי לא כדֵין, מפקי ליה מכל תרעין דעלמא עילאה אף על גב דאיהי יפה במצוֹת ובמעשים טובים. ולכן חלק הנפש והרוח נשארים למטה בגן עדן הארציי. אמנם הנשמה שהיא חלקה בסודות התורה, נענשת, ואתוקדת לבר מהיכלין עילאין דגן עדן העליון כנזכר לעיל. וזהו שאמר הַאי חֵיוַתַא קדישא קיימא כד נשמתא סלקה, ולא אמר כד נפשא, או רוחא, והבן זה, ולא תתבהל, בראותך כמה מאמרי רבותינו זכרונם לברכה חלוקים בענין זה. והנה היה צריך המאמר של שיר השירים ביאור רחב, אבל מי שיעסוק בחבורינו זה, ובפרט בשער ח' בשער הגלגולים, יוכל להבין את דבריו, וכבר נרמז כל זה גם בדברי רבותינו זכרונם לברכה במדרשים וכמו שכתוב בשמות רבה פרשת כי תשא, וכן במדרש תנחומא בפרשת כי תשא על פסוק איפה היית ביׁסדי ארץ וגם על פסוק ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' כי כל הצדיקים וכל באי עולם מזרע ישראל תלוים בגופו של אדם הראשון, זה בגופו וזה בראשו וזה באזנו וזה בצוארו וכו' וכן על דרך זה כל הנפשות תלויות בנפשו וכל הרוחות ברוחו וכל הנשמות בנשמתו .וכמו שגופו של אדם הראשון, כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, כן נפשו רוחו ונשמתו. גם כלם תלויים בתורה שיש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה אשר זה סוד מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אמר לו רבי פלוני אבוך במאי הוה זהיר וכו'. ואל זה רמזו זכרונם לברכה המאמר הזה בשיר השירים במה שכתוב ועל מה אתיא להאי גופה סרוחה וכו' גם כל העולמות כלם הם בחינת אדם אחד כלול מתרי"ג אברים וגידים וכמו שמצינו כנפי הארץ טבור הארץ עין הארץ לב השמים וכיוצא באלו וכנזכר בפרשת הזהר בריש פרשת תולדות דף קל"ד עמוד א' (ח"א קלד, א) וזה לשונו: "לית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בבר נש דלא הַוֵי לקֹבְלֵיה בִּרְיַה בעלמא, דהא כמה דבר נש איהו מתפליג שייפין וכו', הכי נמי עלמא, כל אינון בִּרְיין כלהו שייפין שייפין קיימין אִילֵין על אילין וכו' ואל זה רמז מה שאמרנו למעלה למינדע ליה לגופא ולאשתמודע מן איהו וכו'".
ואמר עוד, "וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה, ועל מה אתתקן" - באופן כי האדם צריך להשיג על ידי טרחו בחכמה הזאת עד שידע שורשו ואחיזתו בגוף האדם העליון היכן, וכן ברוחו ונפשו ונשמתו, וכן אחיזתו במצות התורה בפרטות היכן עיקר אחיזתו. ובזה תבין ותשכיל מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ. וכל מי שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו וכו' במשנה הזאת נתחבטו בה המפרשים, ודי עתה בביאור מאמר זה שאין עתה מקומו. והנה הנביא ירמיה עליו השלום אחר שניבא כל הפסוקים הנזכר סיים בנחמה ואמר כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה. ואמר כי, בלשון נתינת טעם, והוא כדי לתרץ ענין קושיא אחת, הנולדת מעתה עם האמור, כי הנה למעלה אמר ראיתי והנה אין אדם, רוצה לומר אין מי שיודע בחכמה, ואם כן מעתה האדם פטור, ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת, אחר שאין לו מי שילמדנה ויקבלנה, ואם קבלה נקבל, ואם לאו איך נוכל לקבלה, לכן אמר בלשון נתינת טעם, כי אין כך הוא הענין כמו שתחשוב, כי הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ, ירצה, כי אף על פי אשר עתידה הארץ להיות שממה באין מי שעוסק בחכמה הזאת, עם כל זה וכלה לא אעשה, כי ה' צבאות הותיר לנו שריד, כמעט איש רשום בכל דור ודור, הן רב הן מעט, ואף גם זאת בדור הזה האחרון, לא מְּאסַנו ולא געלנו להפר בריתו אתנו חס ושלום. וכמו שכתוב בתיקונים בתקונים כנזכר לעיל. דבדרא בתראה בסוף יומיא, יתפרנסון מהאי חִבּוּרַא, ובגינֵיהּ וּקראתם דרור בארץ וגו' כנזכר לעיל. גם בספר הזוהר פרשת ויֵרא דף קי"ח עמוד א' (ח"א קיח, א) וזה לשונו: "וכד יהא קריב ליומי משיחא, אפילו הני רַבְיֵי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא וכו'". הרי מבואר כי עד עתה היו דברי חכמת הזוהר נעלמת ובדרא בתראה תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת ויבינו וישכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמים אלינו. ובזה נסתלקה השגת הפתאים, המקשים ואומרים איכשור דרֵי, ואם דורות שלפנינו לא השיגוה איך נדענה אנחנו, ובזה יסַכֵר פיהם. ואמנם עם היות זה פשוט ומבואר כי באלו הדורות האחרונים יתפרנסון מהאי חבורא ותתגלה אליהם החכמה הזאת הנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול כי רזי התורה וסתריה לא יתגלה לבני אדם בכח עיונם החומריי, לולי על ידי שפע אלהי המושפע ממרום קדשו על ידי שלוחיו ומלאכיו או על ידי אליהו הנביא זכור לטוב כמו שנבאר בסוף הקדמה זו ונביא ראיה מדברי רבי שמעון בן יוחאי עליו השלום, בספר התיקונים, ועיין שם. עוד ראיה לזה, כי רוב דברי הרבי שמעון בן יוחאי עליו השלום בספר הזוהר ובתיקונים ובמדרש שיר השירים הכל נגלה אליו על ידי אליהו הנביא זכור לטוב וכו', ועל ידי נשמת הצדיקים, המתגלים אליו בכל דור ודור, אשר זה ענין סִפרא דרעיא מהימנא שכֻלם ויכוח הרבי שמעון בן יוחאי עליו השלום עם נשמת משה רבנו עליו השלום וכנזכר בהקדמת ספר התיקונים עיין שם באורך בהקדמה הב' דף י"ג עמוד א' וזה לשונו: בההוא זמנא דאתחבר האי חיבורא רשותא אתייהב לאליהו הנביא זכור לטוב לאסכמא עמהון ביה ולכל מארי מתיבתן דלעילא ותתא וכל חיילין דמלאכין עילאין ותתאין ונשמתין עילאין דצדיקים למהוי עמהון באסכמותא וריעותא וכו'. ובזה יסכר פי הדוברי עתק בגאוה ובוז על הקדוש מלאך ה' צבאות רבי שמעון בן יוחאי עליו השלום, וכל ספרו ספר הזוהר, אשר אף בתלמודא דידן ,במסכת סוכה בפרק לולב וערבה דף מ"ה עמוד ב' (סוכה מה, ב), אמרו שם עליו, אמר רבי חִזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי, יכול אני לפטור את כל העולם כלו מיום הדין כו', ראיתי בני עליה והם מעטים, אם אלף הם, אני ובני מהם. אם מאה הם, אני ובני מהם. אם ב' הם, אני ובני מהם. עם היות שהיו בדורו כל התנאים רבי מאיר שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה ורבי יהודה ורבי יוסֵי עליו השלום וכיוצא בהם ראשי תנאים. וחלילה וחס מלהאמין שהיה משבח את עצמו אף אם אינו כן, כי לא היה נכתב בתוך התלמוד, ובלי ספק לא יסבור זה אלא איזה מין או אפיקורוס. גם בבראשית רבה פרשה ל"ה וזה לשונו: ויאמר אלהים זאת אות הברית וגו' לדורות עולם. אמר רבי יודן לדרת כתיב וכו' ר' חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של רבי שמעון בן יוחאי. ר' חזקיה אמר, כן אמר רבי שמעון בן יוחאי, אי בֵּעֵי אברהם למִקרביה עד גבאי, ואנא מקרבנא מגבאי עד מלכא משיחא. והרוצה לידע זכות דור אנשי כנסת הגדולה, ותכלית מעלתם, יסתכל בפרקי היכלות בפרק ל' ועם כל זה אמר ר' חזקיה מוציא דורם של אנשי כנסת הגדולה ומביא תחתיהן דורו של רבי שמעון בן יוחאי ז"ל זכרו לברכה. ושם ביאר הטעם כי בזכותו הוא עצמו לא נראתה הקשת כנזכר שם משמיה דאליהו זכור לטוב, דרבי יהושע בן לוי ז"ל זכרו לברכה. גם איתא בתלמוד ירושלמי וזה לשונו: "אמר רבי עקיבא לרבי שמעון דייך שאני ובוראך מכירין ערכך", עד כאן לשונו.
והנה יש מוציאי דבה על ספר הזוהר באומרם כי הנה בריש הקדמת התקונים בדף ב' עמוד ב' כתב שם ההוא מאמר של אותו אמורא שהיה נקרא רבה בר בר חנה דהוה קאזל בחדא ספינתא וחזא חד צפור וכו' וכן בפרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רפ"ג עמוד ב' (ח"ג רפג, ב) וזה לשונו: "והא אתמר דאיהו צִפַּרַא דבר בר חנה וכו'". עוד שם בפרשת פנחס דף רי"ו עמוד ב' (ח"ג רטז, ב) ענין רבי אלעזר בן פדת האמורא וכאלה רבות ומי פתי יסור הנה ישגיח ויראה כי כל דברי הרבי שמעון בן יוחאי עליו השלום הם ברוח הקודש והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים אף אותם העתידים להבראות. וכמעשה שאירע גם לרבי ישמעאל בברייתות דפרקי היכלות עיין שם. וזה גם כן ענין רבן יוחנן בן זכאי עליו השלום שאמרו עליו שלא הניח מקרא ומשנה וכו' והויות דאביי ורבא עם שהיו אמוראים ושים לבך והבן בדברים אלו.
וזכור נא מאמר רבי שמעון בן יוחאי עצמו ובאדרא רבא בפרשת נשא דף קל"ב עמוד ב' (ח"ג קלב, ב) וזה לשונו: "אמר רבי שמעון בן יוחאי כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא אסהדנא עלי שמיא עילאין דעילאין וארעא קדישא עילאה דעילאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניניא לטורא דסיני וכו' ועוד דאנא ידענא דאנפי נהירין ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וכו'".
ואל יפלא האדם מזה כי עם היות שרבי שמעון בן יוחאי אחרון שבתנאים זכה למעלה כזו כי דברים אלו כבשונו של עולם אין רשות בפה לפרש עניינם הכמוס והחתום אצלינו ועל דרך זה אל תתפלא ממה שנספר בסוף הקדמה זאת מענין החכם הקדוש הנגלה אלינו בזמננו ובדורינו זה ולא אוכל לפרש ואם תרצה תבין מה שאמרו בספר התקונין על דור הולך ודור בא דא משה רעיא מהימנא וכנזכר בתיקונים ס"ט דקי"ב עמוד א' "אמר רבי שמעון, חברייא בודאי קודשא בריך הוא אסתכם עמנא עילאין ותתאין למהוי בהאי חבורא, זכאה דרא דהאי אתגלייא ביה דעתיד כוליה האי לאתחדשא על ידא דמשה בדרא בתראה לקיימא קרא מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד מניינא דס' רבוא וכו'". והדברים סתומים וחתומין:
ונחזור לענין הראשון כי אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומריים אלא בקבלה מפה אל פה או מפי אליהו זכור לטוב או מפי הנשמות המתגלים בכל דור ודור אל הראוים להם והרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים קרוב לדורינו כתב בסוף הקדמת ספרו על ביאור התורה בלשון הזה וזה לשונו: ואני הנני מביא בברית נאמנה נותנת עצה הגונה לכל מסתכל בספר הזה לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבה בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה כי אני מודיע נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין והסברא בהם אולת ומחשבה רבת הנזקין ומונעת התועלת אל יאמין בשוא נתעה כי לא תבואהו בסברותיו רק דעה כי ידברו אל ה' סרה לא יכלו כפרה אל יהרסו אל ה' לראות וכו' ואם הרמב"ן ז"ל אחרון כל המקובלים הפליג לדבר בזה באומרו שלא יושגו דבריו בענייני הרמזים ובסודות התורה כלל ועיקר איך יעלה בדעת אנושי להבין בעיוני ובשכלו דברי אלהים חיים דברי הרשב"י עליו השלום אשר דברותיו כלהבי אש אוכלה וחתומים וסתומים באלף חותמות הלא תראה כי בעת פטירתו בריש אדרת האזינו לא ניתן רשות לשום אחד מאותם שבעה עיני ה' העומדים אז אצלו לכתוב סתרי הזוהר אלא לר' אבא כנזכר שם וכך אסתדרנא לכו ר' אבא יכתוב ור' אלעזר ברי ילעי ושאר חברייא ירחשון בלבהון ועם שניתן לו רשות לכתוב מצאנו ראינו בפ' משפטים דף קכ"ג עמוד ב' (ח"ב קכג, ב) וזה לשונו: "שאל רבי אלעזר לר' אבא כל הני תיקונים אבא גלי לון בגין דלא ליעול בכסופא לעלמא דאתי השתא אמאי צריכי לגלאה אמר לו ר' אבא ההוא דכתבנא אנא מבוצינא קדישא אמינא כתבוהו לגבי חברייא דהא אינון ידעין מילין דהא אתיישבן מילין בלבן ומכאן ולהלאה סתימין מילין", ע"כ.
והנה עם שכבר נתן לו רשות רשב"י לכתוב וגם כי לא למד רק לאותם הז' חברים דעלו ונפקו באדרא קדישא ועכ"ז הקפיד ר' אלעזר בנו ונתכעס על זה וגם הוא עצמו עשיב לו דמכאן ולהלאה להוו מילין סתימין בגוונא אבל לשאר חכמי דורם עם היותם תנאים לבם רחב כפתחו של אולם עם היותם כתובים הם אצלם מילין סתימים ולא אתגליין אלא לחברייא האילין בלחוד ואף גם הם בתוך מחשבות לבם ולא מן הפה ולחוץ וכמו שכתוב סתימיו מילין בגוונא ולא אמר ביננא וכן בפרשת ויחי דף רי"ז עמוד א' (ח"א ריז, א) אמר שם "בכה ר' אבא ר' שמעון דטחנין מיניה מנא טבא וכו' ולא אשתאר בעלמא מיניה בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' למשמרת לאצנעותא ואלו בהתגלייא לא כתיב והשתא מאן יכיל לגלאה רזין ומאן ינדע לון".
גם בפ' אחרי מות דף ע"ט עמוד א' (ח"ג עט, א) וזה לשונו: "בתר דשכיב רבי שמעון הוו חברייא אמרי אל תתן את פיך לחטיא את בשרך". ואין ספק כי לולי שרשב"י הכיר וידע ברוח קדשו כי ר' אבא היה חכם גדול ויודע להלביש ולהעלים הדברים דרך חידה ורמז שלא יבינו אפילו חכמי הדור ההוא לא היה מצוהו שיכתוב כי הנה שם באדרת האזינו עצמה דף רצ"ד עמוד ב' (ח"ג רצד, ב) אמר "כל מאן דמגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהי מגופא דמלכא קדישא ובגין דא כד תיפוק נשמתיה וכו' ווי ליה ווי לנשמתיה זכאה חולקהון דצדיקים דמכסיין רזין עילאין דקב"ה וכו'". וכן בפ' פנחס דף רמ"ד עמוד א' (ח"ג רמד, א) ברעיא מהימנא על פסוק ועשירית האפה סולת וגו' וזה לשונו: "אמר רעייא מהמנא מאן דמזלזל בפרורין דנהמא וכו' וכל שכן מאן דמסר רזין דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית אי סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים דלאו אינון הגונים וכו' עליה אתמר נודד הוא ללחם איה ללחמה של תורה ולית מאן דישגח עליה וכו'".
והנה נודע מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמת ספר המורה על משנת ולא במרכבה ביחיד וזהלשונו: ואלו ביאור האדם העניינים אלו בספר יהיה כאלו דורשם לאלפים מבני אדם וכו' והטעם לפי שהכתיבה קיימת לדורי דורים להגונים ובלתי הגונים ורשב"י נאה דורש ונאה מקיים והגם שציוה לר' אבא שיכתוב ובהיות שיכתבם בהעלם גדול כאלו לא נכתבו כלל דמי ומעתה יוכל האדם להקשות על דברינו אלה ולומר אם כן ר' אבא טרח על חנם ללא צורך לכתוב דברים סתומים וחתומים אמנם תשובתך בצדך ממאמר אחר תיקונים הנ"ל דבדרא בתראה יתפרנסון מהאי חבורא ועתיד לאתגליא וכו' וכן ממאמרו בתיקון ס"ט דף ק"י עמוד א' "דעתיד כוליה האי לאתחדשא על ידא דמשה נביאה בדרא בתראה וכו'". וממאמר פרשת וירא דף קי"ז עמוד א' (ח"א קיז, א) "וכד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא וכו'". ולכן בראות רשב"י ז"ל ברוח קדשו ענין זה צוה לר' אבא לכתוב ספר הזוהר בדרך העלם להיותו מוצנא למשמרת עד דרא בתראה קריב ליומיה מלכא משיחא כדי שבזכות המתעסקים בו תצמח הגאולה בימינו בעזרת ה' כנ"ל בפרשת ויחי דף רי"ז עמוד א' "על דא כתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' למשמרת לאצנעותא". והבן זה מאד:
והנה אין בכל דור ודור שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה ששרתה עליהם רוח הקודש והיה אליהו הנביא זכור לטוב נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת וכמו שנמצא כתוב בספרי המקובלים גם בעל ספר הרקנטי כתב בפרשת נשא בפ' ברכת כהנים וזה לשונו והפירוש הא' הוא דעת החסיד רבינו יצחק בן הרב ז"ל שהיה ג' לאליהו זכור לטוב כי נגלה להראב"ד ולמד לו חכמת הקבלה והוא מסרה להראב"ד בנו וגם נגלה לו והוא מסרה לבנו הר' יצחק סגי נהור שלא ראה מעולם וגם לו נגלה והוא מסרה לב' תלמידיו הא' ר' עזרא שפירש שיר השירים והב' ר' עזריאל ואחריהם נמשכה להרמב"ן ז"ל והראב"ד עצמו בספר השגותיו להרמב"ם ז"ל על הלכות לולב פרק ח' גבי דין ההדס שנקטם ראשו כשר השיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב זה לשונו: "אי אפשר כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול וכו' גם בה' בית הבחירה בפרק ששי במה שכתב הרמב"ם שהנכנס למקדש בזמן הזה חייב כרת השיג עליו וכתב אי אפשר וכך נגלה לי מסוד ה' ליראיו", ען כאן לשונו.
והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר וגם בדורינו זה אלוהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כבוד מורנו הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי זכרו לחיי העולם הבא מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות. במעשה בראשית במעשה מרכבה בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות בשיחת מלאכים מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר כרשב"י בפרשה ואתה תחזה יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ ולמה שנגזר תמיד בשמים יודע בחכמת הגלגול מי חדש ומי ישן ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עמהם בחכמת האמת מכיר בריח האדם כל מעשיו על דרך ההוא ינוקא בפרשת בלק וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י עליו השלום ועד הנה. וכל זה השיג שלא ע"י שמוש קבלת מעשיות ח"ו כי איסור גדול יש בשמושם אמנם כל זה היה מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה וכמו שאירע להראב"ד ז"ל כנ"ל בשם הרקאנטי ואף אם פסקה נבואה רוח הקדש על ידי אליהו זכור לטוב לא פסק וכמו שהובא בפסוק נביאים על פסוק ודבורה אשה נביאה תנא דבי אליהו מעיד אני עלי שמים וארץ הן איש או אשה וכו' אפי' עבד אפילו שפחה הכל לפי מעשיו מיד רוח הקדש שורה עליו ועד"ז הזכירו גם כן שם על פסוקואלה דברי דוד האחרונים עיין שם. גם נזכר בהקדמת התקונין בכתיבת יד וזה לשונו: ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומיא ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין. ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו' והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנזכר זכרו לחיי העולם הבא הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחבורי זה יעידון יגידון וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברא אם לא בכח השפעת רוח הקודש ע"י אליהו זכור לטוב. ולמען אל ישט לבך אל אשר תמצא בקצת ספרי המקובלים המחברים על פי עיון שכלם האנושי אכין לך הדרך ואשכילך בדרך זו תלך באורח מישור:
הנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת הרשב"י עליו השלום ומאז ואילך נסתם חזון כנ"ל מאותו המאמר דפ' ויחי דף רי"ז עמוד א' (ח"א ריז, א) כאשר ראה בחזיון חלומו ר' יהודה לרשב"י דהוה סליק על ד' גדפין מתתקנן וספר תורה עמיה ולא שבק כל ספרי רזין עילאין ואגדתא דלא סליק לון בהדיה וכו' ואמר ודאי מדשכיב רשב"י חכמתה אסתלקת מארעא וכו' ולא אשתאר בעלמא בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת וגו' למשמרת לאצנעותא וכו' וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקים בה בהסתר גדול ולא באתגלייא ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו ואף זה בראשי פרקים מפה אל פה מגלה טפח ומכסה אלף טפחים והיתה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת מדור לדור עד הרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים האמתיים והנה כל ספרי הגאונים כמו רבינו האי גאון ז"ל וחביריו כלם נכוחים למבין אין בהם נפתל ועקש אבל דבריהם בתכלית ההעלם וכן כל דברי אותם החכמים שזכרנו לעיל בשם הרקאנטי שהיה נגלה עליהם אליהו הנביא זכור לטוב כלם דברי אמת וגם הם סתומים בחזקת היד גם פירוש ספר יצירה שמכונה בשם הראב"ד ז"ל עם היות שחברו חכם אחד אשכנזי ואינם דברי הראב"ד עם כל זה דבריו אמיתיים וגם הם סתומים ונעלמים גם ספר הנקראת ברית המנוחה היא נעשה על דרך הנזכר לעיל כענין מורי ורבי ז"ל זכרו לברכה כי נגלה אליו נשמת צדיק אחד והיה מלמדו וכל דבריו סתומים וחתומים כי נאמן רוח מכסה דבר היה ועמוק עמוק מי ימצאנו גם החיבור שעשה הרמב"ן ז"ל אמת ויציב ונכון וקיים למי שיבינהו כאשר הוא עצמו כתב שם בהקדמת חבורו וזכרנוה אנחנו למעלה והנה כל ספרי המקובלים האחרונים שהיו אחר הרמב"ן ז"ל זכרו לברכה אל תקרב אליהם כי מן הרמב"ן ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת מעיני כל החכמים ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות בלתי שרשיהם ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז"ל דבריהם בשכל אנושי ומעצמך תוכל לדעת לעמוד על המבחן כי המעיין החריף יוכל לכלול ולידע רוב הקדמותיהם וכלליהם בד' או ה' ימים וכל דבריהם כפל הענין במילות שונות וכל פרי הקדמתם היא היות י' ספירות נמצאות וחברו תלי תלים של ספר' בענין אשר כללות דבריהם יכתבו בב' או בג' קונטריסים ולא כן מצינו בראשונים וכמו שאמרו זכרונם לברכה על פסוק קווצותיו תלתלים שהיה ר' עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות גם רבן יוחנן בן זכאי ור' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא היו אומרים אם יהיו כל השמים גוילים וכל הימים דיו וכל הקנים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין לא יספיקו לכתוב מה שקבלתי מרבותי ולא חסרתי בהם ככלב המלקק בים וכמכחול בשפופרת וכמריח באתרוג כנזכר במדרש שיר השירים רבה כי הנה התורה שמותיו של הקב"ה ונקרא תורה על שם הוראה שהיא להורות על בוראה יתברך מה הוא ומה ענינו וכמו שהוא יתברך אין לו רשות וסוף כן אין לתורתו קצבה ושיעור וכמו שאמר הכתוב ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואנשי לבב שמעו לי אל יהרסו אל ה' לראות בספרי האחרונים הבנוים על פי השכל האנושי ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ולכן אני הכותב הצעיר חיים וויטאל רציתי לזכות את הרבים בהעלם נמרץ והמשכילים יבינו.
וקראתי שם החבור הזה על שמי ספר עץ חיים, וגם על שם החכמה הזאת העצומה חכמת הזוהר הנקרא עץ חיים ולא עץ הדעת כנ"ל בעבור כי בחכמה הזאת טועמיה חיים זכו ויזכו לארצות החיים הנצחיים ומעץ החיים הזה ממנו תאכל ואכל וחי לעולם ואשכילך ואורך דרך זו תלך דע מן היום אשר מורי זכרו לחיי העולם הבא החל לגלות זאת החכמה לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל זכרו לברכה ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו ואם יש בהם איזה תוספות שאינו חולק עם ספרינו זה אל תשית לבך בקבע אליו כי שום א' מהשומעים את דברי קדשו לא ירדו לעומק דבריו וכוונתו ולא הבינום בלי שום ספק ואם יעלה בדעתך לחשוב שתוכל לברור הטוב ולהניח הרע אל בינתך אל תשען כי אין הדברים האלו מסורים אל לב האדם כפי שכל אנושי והסברא בהם סכנה עצומה ויחשב בכלל קוצץ בנטיעות חס ושלום לכן הזהרתיך ואל תסתכל בשום קונטרסים הנכתבים בשם מורי זכרו לחיי העולם הבא זולתי במה שכתבנו לך בספר הזה ודי לך בהתראה זאת:
וראיתי לחלק הספר לב' חלקים וכל חלק מהם יתחלק לד' שערים.
- החלק הא' יתחלק לד' שערים ואלו הם.
- השער האחד במה שהעתקתי מכתיבת יד מורי זכרו לחיי העולם הבא עצמו שביאר כמה מאמרים וכמה דרושים.
- השער הב' בהקדמות ששמעתי מפי מורי זכרו לחיי העולם הבא.
- הג' בביאור כמה מאמרים מן ספר הזוהר וספר התיקונים ושאר מאמרי רבותינו זכרונם לברכה בתלמוד ובאגדות.
- השער הד' בביאור פסוקים נפרדים בכל הכ"ד ספרים.
- והחלק הב' גם הוא נחלק לד' שערים.
- השער הא' בביאור כונת התפילות של החול ושל השבתות וימים טובים וראש חודש וחנוכה ופורים וכל המעשים והמצות הנהוגות בכל זמנים אלו.
- השער הב' בביאור טעמי קצת מצות וסידרתים כפי מקומם בכל פרשה מס' פרשיות.
- השער הג' שער רוח הקודש ביחודים והנהגות לקבל ולהשיג רוח הקודש ובקצת כונות ותיקונין על קצת עבירות ודברים אחרים ולהודיע ענין חכמת הפרצוף מה ענינה וכיוצא בה.
- השער הד' דרוש הגלגול ובה יודיע גם כן שרשי נשמות פרטיים של הנביאים ותנאים ואמוראים.
ודע כי אף על פי שחלקתי החבור הזה לח' שערים זהו על דרך כללות. אמנם אין לך אות ואות שאין בו הקדמות ואין לך שער ושער שלא נכלל מכל הח' שערים וכמו שתראה בעיניך בעזרת ה' בהקדמת מבוא שערים והם הקדמה כוללות כל הספרים ויהיה נחלקים על דרך א"ב ג"ד ואחר כך יהיה ז' היכלות והן היכל אדם קדמון היכל נקודים היכל כתר היכל אבא ואמא היכל זעיר אנפין היכל נוקבא ולאה ודור המדבר מטה וסלע ומן היכל כללות אבי"ע אצילות בריאה יצירה עשיה אחר כך כל היכל נחלק לשערי' היכל אדם קדמון שער עצמות שער אח"ף אוזן חוטם פה שער העקודים כו'. סליק ההקדמה.
גם צריך שתדע כי בסוף כל שער ושער כתבתי כמה דרושים שקבלתי ושמעתי מפי קצת תלמידי מורי זכרו לחיי העולם הבא ששמעו מפיו באיזה זמן שאני לא הייתי יושב שם וראיתי לכותבם בכל סוף כל שער ושער כפי עניינו עד כאן הקדמת הרב המחבר זכרו לחיי העולם הבא: