זהר חלק א ריז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · ריז א · >>

הוסף תרגום


דף ריז א

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

תהום וארובות השמים, והוו חברייא מרחשן מלי ולא מתקיימי בהו.

דיומא חד הוה יתיב רבי יהודה אפתחא דטבריה, וחמא תרי גמלי דסלקי קטפירא, מעלוי דכתפין, נפל מטולא דקטפירא, ואתו צפרי, ועד לא מטו עלייהו אתבקעו, לבתר אתו כמה צפרין והוו אזלי עלייהו, ושרו (נ"א ושדיאו) לון בטרטישא ולא מתבקעין, והוו צווחין לון ולא הוו מתפרשן, שמעו חד קלא, עטרא דעטרין, בקדרין שריא, למריה לבר. עד דהוה יתיב, עבר חד גברא אשגח בהו, אמר לא קיים דא, הא דכתיב (בראשית טו יא) וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם, אמר רבי יהודה, והא עבידנא ולא מתפרשן, אהדר רישיה ההוא גברא, ואמר עד לא מריט דא רישיה דמריה, ועד לא גליש למטרוניתא, רהט אבתריה תלת מלין ולא אמר ליה, חלש דעתיה דרבי יהודה.

יומא חד אדמוך תחות אילנא, וחמא בחלמיה ארבע גדפין מתתקנן, וסליק רבי שמעון עלייהו, וספר תורה עמיה, ולא שביק כל ספרי רזין עלאין ואגדתא, דלא סליק לון בהדיה, וסליק להון (ס"א וסליקן ליה) לרקיעא, וחמא דמתכסיא מעינא ולא אתגליא. כד אתער, אמר ודאי מדשכיב רבי שמעון חכמתא אסתלק מארעא, ווי לדרא דהאי אבנא טבא דהוו מתחזן (ס"א דמתאחדן) מניה, וסמכין עליה עלאין ותתאין, אתאביד מנייהו. אתא לגביה דרבי אבא סח ליה, סליק רבי אבא ידוי על רישיה ובכה ואמר, רבי שמעון ריחייא דטחנין מניה מנא טבא כל יומא, ולקטין ליה, כמה דכתיב (במדבר יא לב) הממעיט אסף עשרה חמרים, והשתא ריחייא ומנא אסתלקו, ולא אשתאר בעלמא מיניה, בר כמה דכתיב (שמות טז לג) קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני יהו"ה למשמרת, ואלו באתגלייא לא כתיב, אלא למשמרת, לאצנעותא, השתא מאן יכיל לגלאה רזין ומאן ינדע לון. לחיש ליה לרבי יהודה בלחישו, (אמר ליה ר"א) ודאי ההוא גברא דחמית אליהו הוה, ולא בעא לגלאה רזין, בגין דתנדע שבחא דרבי שמעון דהוה ביומוי, ויבכון דרא עלוי, אמר ליה, די למבכי בכיה עליה. רבי יהודה הוה בכי כל יומא עלוי, דהא אערע עמיה באדרא קדישא דרבי שמעון ושאר חברייא, אמר ליה ווי דלא אסתלקנא ההוא יומא עם אינון תלתא דאסתלקו, ולא לחמי דרא דא דהא אתהפך.


אמר ליה, רבי אימא לי, כתיב (שמות כח ה) "והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש", ואילו כסף לא כתיב, והא כתיב זהב וכסף, אמר ליה, והכי נמי נחשת, דכסף ונחשת בחושבנא הוו, והכא לא, אלא אי לא דגלי בוצינא קדישא באתריה, לא אצטריכנא לגלאה.

פתח ואמר (חגי ב ח) "לי הכסף ולי הזהב נאם יהו"ה", היינו דכתיב (תהלים קטו טז) השמים שמים ליהו"ה, בכמה אתר אסתכלנא באלין מאני דקודשא, דכתיב (ויקרא טז ד) בגדי קדש הם, וכתיב (שמות כח ד) ועשו בגדי קדש, מאי קדושה הכא. אלא הכי תנינן, קדושה אינון בכל אתר, וכתיב בגדי קדש הם, ועשית בגדי קדש, כגוונא דלעילא. דתניא כהן גדול לעילא, כהן גדול לתתא, לבושין דיקר לעילא, לבושין דיקר לתתא. ומה דלא אמר כסף ונחשת, לאתר אחרא אסתליקו, דכתיב (שם כז יז) כל עמודי החצר סביב מחושקים כסף וגו', וכתיב ואדניהם נחשת, דאינון מאני שמושא לאשתמשא משכנא בהו, אבל הכא באלין לבושין דיקר, לא בעי לאשתמשא בהו בר נש אחרא, בר מכהנא רבא דרבו משח קודשא על רישיה, דכתיב (שם כח ב) ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, דבאינון לבושין דמי לגוונא דלעילא:

ויקרבו ימי ישראל למות

תניא, "ויקרבו ימי ישראל למות" -- אמר רבי יהודה, ווי לעלמא דהא בני נשא לא חמאן ולא שמען, ולא