אשר יצר חתם ברוך רופא חולים כברכות ס:. וברכת על ביעור חמץ כפסחים פ"ב ה"ב, נוסחא לומר על מצות הדלקת נר חנוכה כסוכה פ"ג ה"ד, תיקן תפלה על הגשמים כתענית ו:, וכן תיקן תפלת ותודיענו שאנו אומרין ביו"ט שחל במוצאי שבת וקראום חז"ל בשם מרגניתא דרב ושמואל כברכות לג:, וכן תיקן תפלת אתה זוכר לר"ה, כר"ה פ"א ה"ג, ופדר"כ פ' בחודש ופ' דרשו ונקראת בשם תקיעתא דרב.
אשתו בניו ובנותיו חתניו ונכדיו
כפי שבארנו לעיל שכשהלך רב בפעם הראשונה מא"י לבבל וכשבא ליקח ברכת הפרידה מר"ח ברכו רחמנא ליצלך ממידא דקשה ממותא - זו אשת רעה כיבמות סג., אבל לדאבון לבו לא נתקיימה ברכתו כאשר יסופר שם שאשתו הוה קא מצערה ליה, וכל מה שאמר לה היתה עושה להיפך, כי א"ל אבידי לי טלופחי עבדה ליה חימצי, וכשא"ל עבידי לי חימצי עבדה טלופחי, וזה שאמר רב שבת יא. כל רעה ולא אשה רעה, וביבמות סג. אמר בנוי נבל אכעיסם זו אשה רעה וכתובתה מרובה, אך הוא נשא בדומיה והאמין בה' שהכל בהשגחה פרטית, ולא על חנם שאל לר' חייא דודו ברכות יז. נשים במאי זכיין (כי ברוב חסידותו חשב בל"ס שאשתו היא הטובה מכולן והיא מצערת לו כ"כ) ור' חייא ניחם לו והשיבו באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן, ובאמת כן היה כי ילדה לו בנים נחמדים, הראשון היה חייא שמו, ורב ראה כי ברכה בו השתדל בכל כחו ולמד עמו כפסחים ע. מתני ליה רב לחייא בריה, וברכות נג:, נזיר סו: א"ל רב חטוף ובריך, ופסחים ע. צוהו לא תשתי סמא ולא תשוור ניגרא, ולא תעקר ככא, וכן נדרים מט: א"ל כל מידי לא תפליט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא וכו', וכן למדו הלכות דרך ארץ כתמיד כז: שא"ל חשיך תקין נפשך וכו'.
ומלבד מה שלמדו בעצמו בירר לו מבחירי תלמידיו ללמוד עמו כדמצינו עירובין ב: יא: מתני ליה רב יהודא לחייא בר רב קמיה דרב - וא"ל רב אתנייה צריך למעט - אתנייה רחבה וכו' ובעירובין מז. מתני ליה רב חייא בר אשי קמיה דרב, ובעירובין צח: מתני ליה רב חיננא בר שלמיה קמיה דרב, ובשבת סו., יומא יטו: מתני ליה רב חנא בר רבא קמיה דרב.
ומצא בבנו נוחם מעט, כי כשגדל וראה צרת אביו איך יסבול מאמו, וכשידע שרב רוצה לאכול טלופחי אמר לאמו שאביו רוצה היום חימצי, והיא שעשתה היפוך רצון בעלה עשתה טלופחי, כרצון רב, ורב חשב שנתהפך לבה לטובה ושמח מאוד אך בנו גילה לו סוד הדבר, אז א"ל רב היינו דאמרי אינשי דנפק מינך טעמא מלפך, אבל א"ל שאינו רשאי לעשות כן כי ירגיל א"ע לדבר שרק כיבמות סג..
ובנו שהיה ידוע חולי הביט עליו אביו בעינא פקיחא כע"ז לא: שאמר רב האי שיכרא דארמאה שרי וחייא ברי לא נישתי מיניה - הואיל ולקי, וכפי הנראה נהל כל עסקי רב כב"ר פט"ז ס"ג שא"ל רב בני לי בית בא"י, וזכה להובילו לחופה כגיטין יח. שרב היה כשנכתבה הכתובה מבנו לאשתו, ומו"ק כ. צוהו רב באפה נהוג אכילותא. ובנו הוליד בן יקיר בשם "שימי" אשר זכה ללמוד לפני זקנו והיה חביב עליו מאוד כנדה כד., וישב קמיה רב כקידושין יב., הקשה לרב כיומא כח:, יבמות מה., ע"ז נז., מנחות כט. קי., ורב היה רגיל לבא אצלו גם לעת זקנתו כחולין קיא:, אמר משמיה דרב שבת
