עיקר תוי"ט על דמאי א

משנה דמאי, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) מסקנא דלכולי עלמא רוב עמי הארץ מעשרין הן הלכך לא גזרו באלו ואפילו הכי חשו למיעוט הכא דשכיחי טובא והיו הרבה נכשלים. תוספ'. ודמאי דא מאי:

(ב) (על הברטנורא) ולא פירש מה יעשה בה אם יתננה לכהן או ימכרנה לו. ודעת הרמב"ם דנותנן לכהן ודעת הר"ש כ' או מוכר לו היתר לפי חשבון:

(ג) (על המשנה) והכסבר. מדאפסיק שביהודה בין חומץ לכסבר ש"מ דכסבר לאו ביהודה הוא אלא בכל מקום. וכ"ה בר"מ ובר"ש בשם הירושלמי דגם כסבר ביהודה:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) היינו הבעלים:

(ה) (על הברטנורא) אבל התוספ' קיימו הגירסא ופירשו דיש לומר כך מחללין כסף על כסף אפילו לחזור ולפדות אותו הכסף על דבר אחר וכן נחשת על הפירות דומיא כמו שפירש כסף על כסף ובלבד שיפדה פירוש בלבד שיהא דעתו מתחלה כשיחלל נחשת על הפירות לחזור לפדות הפירות אז מותר אבל אם היה אז דעתו להעלותן ונמלך לפדותן צריך להעלותן:

(ג)

(ו) (על הברטנורא) ובירושלמי פליגי רבי אושעיא ורבי יוחנן. דרבי יוחנן אומר בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו ולרבי אושעיא אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן:

(ז) (על המשנה) והמדומע. התרומה שמה דמעה מלשון הפסוק מלאתך ודמעך:

(ח) (על הברטנורא) היינו אליבא דרבי אושעיא אבל לרבי יוחנן לא גזרו וא"צ לטעם לא חיישינן וכו' וטעמא דרבי יוחנן דכל לכהן לא גזרו וכעין דאיתא ספ"ה. תוי"ט:

(ט) (על המשנה) שמן ערב. ולשון הר"ש דעיקרו למשיחה ולא לאכילה דחמירא כלומר אע"ג דסיכה נמי כשתיה כדלקמן מ"מ לא חמור כמו אכילה ושתיה עצמה:

(ד)

(י) (על המשנה) ומשתתפין בו. נקט שתוף לגלויי אמערבין דבין בחצירות ובין בתחומין. דהוה אמינא דוקא בחצרות שאינו אלא תקנת שלמה אבל תחומין דאף למ"ד דרבנן סמכוהו אקראי חמיר קמ"ל שתוף דגם כן תקנת שלמה הוא:

(יא) (על הברטנורא) דטעונה כוס (וכ"ש ברכת הנהנין דמותר בדמאי ועיין ריש פרק ז' דברכות) תוי"ט: