עין איה על שבת ו צט

<< · עין איה על שבת · ו · צט · >>

(שבת סז:): "רבי יהודה אומר: גד אינו אלא לשון עבודה זרה".

שנאמר: "העורכים לגד שולחן".

בכללות, הנטייה הנפרזה אחרי הגורל הפרטי, מבלי השקפה אל הטוב הכללי, הרי זו היא הדרך ההפוכה מדרך ד' הטבועה בכנסת ישראל, שכל מגמתה היא הטוב הכללי, כדוגמת המגמה האלהית הכללית: "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו". נטיית הרצון אל הפרט וטובו בשיקוע ותמידיות, הרי היא מדרכי האמורי, שהרוח השורר על המבטאים המורים נטייה זו, לא לישראל הוא, וכדאי הוא לאיסור ולריחוק. אבל מה שהוא רק הוראה על נטיית החפץ, אינו כל כך משחית כמו מה שהוא הוראה על היסוד של הדעה והשקפת העולם. יסוד דעת ד' הוא שהעולם כולו, וכל המאורעות הפרטיים והכלליים, הרי הם כולם רעיון צדק אחד של החכמה העליונה, הגה פי ד'. והבחירה הנתונה לאדם להרים את ערכו המוסרי או להשפילו, היא גם כן בחירה נתונה על כללות ופרטיות גורלו, אשר על כן הצדק והטוב כרוכים הם זה בזה. והמשכה תדירית ההולכת ומגרת את השפעתה בהמשכה קבועה, שמתוך כך נקל להגיד גם כן את הגורל האישי, למשתקעים בתכונת ההוויה על פי היסודות המוצקים והאיתנים שבה בחומר וברוח, אין לה שום מקום במציאות לפי האמת. רק ההולכים ונבדלים מהאור האלהי, הנטבעים במעמקי הבהמיות בכל רוחם ונשמת חייהם, הולכים הם ומשתעבדים להחוקים הקבועים, ונמשכים אחר דרכי הטבע הבלתי גמור ובלתי מואר באור הצדק האלהי, הם נטבעים בבוץ כזה, עד אשר ימורקו וייטהרו, באופן שיהיו ראויים אל הקדושה של הצדק העליון. על כן יסוד הגד - ההגדה מראש את גורל האדם, נמשך גם כן מההמשכה הנמשכת בקביעות איתנית, כפי הטבע הקבוע, מבלי הבא בחשבון את אשר תחולל יד האדם בבחירתו לשנות בו, זו היא עבודה זרה והיא דעה בטלה ושקרה (ושקרית) כשסוברים שהיא מוחלטת בלא השתנות. והחלק הנגלה מאיתנות כזו תלוי הוא בעצם קישור האדם בחלק החיצוני שבהוויה, אשר ע"כ אין רוחניותה העליונה מתגלה בכחותיה העצמיים. אשר "לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא", "ומאותות השמים, אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה".

<< · עין איה על שבת · ו · צט · >>