עין איה על שבת ו צח

<< · עין איה על שבת · ו · צח · >>

"האומר: גד גדי וסנוק לא אשכי ובושכי, יש בו משום דרכי האמורי".

ההבדל היסודי שמחלק בין הדעות הטהורות, הנובעות ממקור מים חיים, מקור תורת אל חי, שיסודה הוא הצדק העולמי הנובע מצדקת ד' בכל העולמים ועל כולם, ובין הדעות החשוכות שהדמיון ורשעת הלב תומכים אותן, הוא, שכפי אור התורה, היסוד העולמי ומקור ההצלחה, הוא הצדק והיושר, האמת והמוסר הטוב, לא הרצון לטובת עצמו יכלול את הטוב ויגביר את כחו, כי אם הרצון לאושר הכלל, ואם לפעמים תתפרץ מלב האדם דאגתו הפנימית לטובת עצמו, היא צריכה להיות ארעית. אבל התכונה הפנימית המכרעת את הכל צריכה להיות הכח הנוטה להיטיב אל הכלל. על כן, האומר גד גדי, הפרטי, וסנוק לא, אל תהיה עייף, מה שהוא לא יתכן, מזל פרטי מוכרח הוא לקבל עייפות וכשלון כח כשהטובה הכללית תנגד אותו, ואם לפעמים יתאמץ אדם בעד מזלו הפרטי, יהיה דבר זה, על פי הנטייה הטהורה, ענין של ארעי, לא דבר המתמיד בלא הרף - אשכי ובושכי, יום ולילה; שלזה ראוי לכל ישר דרך לשאוף רק בשביל אושר הכלל המתמיד, ונערך יותר ויותר מהמצב של אושר הפרט. והצלילה רק בענין הפרטי בתור יסוד קבוע ומתמיד בלא שום השקפה לענין הטוב הכללי, זו היא ההיפך מהטוב השופע מאורן של ישראל ויש בו משום דרכי האמורי.

<< · עין איה על שבת · ו · צח · >>