ספרא על ויקרא ה יז
<< | ספרא על ויקרא • פרק ה' • פסוק י"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • טו • טז • יז • יח • יט • כא • כב • כג • כד • כה • כו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִם־נֶ֙פֶשׁ֙ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א וְעָֽשְׂתָ֗ה אַחַת֙ מִכׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְלֹֽא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם וְנָשָׂ֥א עֲוֺנֽוֹ׃
<< · ספרא על ויקרא · ה · יז · >>
[א] "וְאִם" - הרי מוסיף על ענין ראשון, לומר שספק מעילות באשם תלוי. - דברי ר' עקיבא.
אמר לו ר' טרפון: מה לזה שמביא שתי אשמות!?
אלא: מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשני סלעים,
ויאמר: "אם ודאי מעלתי - זו היא מעילתי וזו היא אשמי. ואם ספק - מעות לנדבה ואשם תלוי".
- שֶמֵּמִּין שמביא על הודע מביא על לא הודע.
[ב] אמר לו ר' עקיבא: נראים דבריך במעילה המעוטה!
הרי שבא לידו ספק מעילה במאה מנה -
לא יפה לו: שיביא אשם בשני סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?!
- ומודה ר' עקיבא לר' טרפון במעילה המעוטה.
[ג] "וְעָשְׂתָה אַחַת" - לחייב על כל אחת ואחת -
שאם בא לפניו ספק - חֵלֶב ודם ונותר ופגול - בהעלם אחד: חייב על כל אחת ואחת.
- חֵלֶב ושומן לפניו - ואכל את אחד מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל,
- אשתו ואחותו עמו בבית - שגג באחת מהן, ואינו יודע באיזו מהן שגג,
- שבת ויום חול - עשה מלאכה באחת מהן בין השמשות, ואינו יודע באיזו מהן עשה -
- מנין שמביא אשם תלוי? - תלמוד לומר "וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה - וְלֹא יָדַע, וְאָשֵׁם - וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל...".
[ד] ר' יהודה אומר:
- אשתו נדה ואחותו בבית, ושגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג,
- שבת ויום הכפורים, ועשה מלאכה בין השמשות, ואין ידוע באי זו מהם עשה;,
- חלב ונותר לפניו, אכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל -
- ר' אליעזר: מחייב חטאת, ור' יהושע: פוטר.
אמר ר' יהודה: פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי שנאמר "כִּי תֶחֱטָא... וְלֹא יָדַע..." - פרט לזה שידע שחטא.
ר' שמעון אומר: זה הוא עצמו שמביא אשם תלוי! שנאמר "כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה... וְלֹא יָדַע..." - עשה, ואינו יודע מה עשה.
אבל ספק לא עשה - צא ובקש! מנין שיביא אשם תלוי?
[ה] "וְלֹא יָדַע"-- פרט להודע.
יכול לא הודע של קלות, ולא הודע של חמורות - הכל בכלל הין?
את הודע שלהם - פטרת, אינו דין שנפטר את לא הודע?!
או חילוף:
אם את לא הודע שלהם - חייבתי, אינו דין שנחייב את הודע?
הודע פטרתי - שכן פטרתי של חמורות - שיצא לידון בחטאת!
[ו] והלא דין הוא?
ומה אם במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת - פטר את לא הודע שלהן מחטאת,
מקום שפטר את הודע של קלות מן האשם, אינו דין שנפטור את לא הודע שלהן מן האשם?!
או חילוף:
ומה אם במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת - חייב את הודע שלהם חטאת,
מקום שחייב את לא הודע של קלות אשם - אינו דין שנחייב את הודע שלהן אשם?!
ודין אחר:
ומה אם במקום שחִייב את הודע של חמורות חטאת - פטר את הודע של קלות מן האשם,
מקום שפטר את [לא] הודע של חמורות מן החטאת - אינו דין שנפטר את לא הודע של קלות מן אשם?!
או חילוף:
ומה במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת - חִייב לא הודע של קלות אשם,
מקום שחייב הודע של חמורות חטאת - אינו דין שנחייב את הודע של קלות אשם?!
- תלמוד לומר "וְאָשֵׁם בחטאת: וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם" "וְאָשֵׁם באשם: וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" לגזירה שוה.
מה 'וְאָשֵׁם' האמור להלן (ויקרא ד', כ"ז-כ"ח) - דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי,
אף 'וְאָשֵׁם' האמור כאן (ויקרא ה, יז) - דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי.
[ז] "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" - ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע!
אם כך ענש הכתוב למי שאינו יודע - על אחת כמה וכמה שיענוש למי שיודע!
[ח] ר' עקיבא אומר:
- האוכל חֵלֶב: מביא חטאת - בסלע.
- ספק אכל, ספק לא אכל: מביא אשם תלוי - בשתי סלעים.
אם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה - על אחת כמה וכמה שיעניש את המזיד!
[ט] ר' מנחם בר' יוסי אומר: הנהנה שוה פרוטה מן הקודש מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשתי סלעים.
צא וחשוב: כמה פרוטות בשתי סלעים? - קרוב לאלפַיִם!
אם כך ענש הכתוב את השוגג - על אחת כמה וכמה שיענוש את המזיד!
[י] רבי יוסי אומר:
אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא - צא ולמד מאדם הקדמוני:
שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה, ועבר עליה -
ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו!
וכי אי זו מידה מרובה? מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? - הוי אומר מידת הטובה.
אם מדת פורענות מועטת - הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורות ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.
הֵשָּׁב מן הפיגול ומן הנותר, והמתענה ביום הכפורים - על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!
[יא] רבי עקיבא אומר:
הרי הוא אומר "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה" (דברים יז, ו) - אם נתקיימה עדות בשנים, למה פרט לך הכתוב שלשה?
אלא להביא השלישי - להחמיר עליו, לעשות דינו כיוצא באלו.
אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה - על אחת כמה וכמה שישלם שכר הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה!
[יב] רבי אומר:
הרי הוא אומר "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס" (דברים יט, ה) -
- קבע הכתוב פיקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש - ולא ידע.
אמור מעתה: המגבה הצדקות, והמפרנס את העניים, והגומל חסדים - על אחת כמה וכמה תינתן לו נפשו!
[יג] רבי אלעזר בן עזריה אומר:
הרי הוא אומר "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה - לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אלהיך" (דברים כד, יט)
- קבע הכתוב ברכה למי שבאת לידו מצוה בלא ידיעה.
אמור מעתה: היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו, מצאה העני ומתפרנס בה - הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו!
<< · ספרא על ויקרא · ה · יז · >>