ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פח א
"גַּם אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָ֔ל" (הושע י ו): קמץ בזקף; "הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁ֗ב" (ישעיהו מד כו): קמץ ברביע.
ואלה ראשי הפעלים
[עריכה]יאב – "לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי" (תהלים קיט קלא). העתידים, אחר שלא מצאנום נאמר אותם על דרך השלם בהם, וכן בכלם, לא נפיל מהם היו"ד אם לא מצאנוהו, ונאמר אותו אל הקרוב והישר. הצווי: יְאַב, יְאַבוּ, יַאֲבִי, יְאַבְנָה. וכן המקור: יְאַב או יְאוֹב, ובאותיות בכל"ם בנוח היו"ד: בִּיאַב, כִּיאַב, לִיאַב, מִיאַב בפתח, או בחולם, כמו "בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ" (ישעיהו כז יא). וכן כלם שהמקור בהם שלם ואיננו בתוספת תי"ו. והאית"ן: אִיאַב, יִיאַב, תִּיאַב, נִיאַב, יִיאֲבוּ, תִּיאֲבוּ, תִּיאַב, תִּיאֲבִי, תִּיאַבְנָה. ופעמים תחסר פ"א-הפֹעל מהכתיבה, ולא יבא החסרון כי אם עם יו"ד האית"ן שתחסר פ"א-הפֹעל פעמים, כמו שנבאר עוד.
יאל – הנִפְעַל ממנו נוֹאַל, נוֹאַלְתָּ, נוֹאַלְתִּי, נוֹאֲלוּ – "נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן" (ישעיהו יט יג), נוֹאַלְתֶּם, "אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ" (במדבר יב יא) וכולי. הבינונים: נוֹאָל, נוֹאָלִים, נוֹאָלָה או נוֹאֶלֶת, נוֹאֲלוֹת. העתידים, הצווי: הִוָּאֵל, הִוָּאֲלוּ, הִוָּאֲלִי, הִוָּאַלְנָה. אית"ן: אִוָּאֵל, יִוָּאֵל, תִּוָּאֵל, נִוָּאֵל, יִוָּאֲלוּ, תִּוָּאֲלוּ, תִּוָּאֵל, תִּוָּאֲלִי, תִּוָּאַלְנָה.
יאש – הנִפְעַל: נוֹאָשׁ, נוֹאַשְׁתָּ וכולי.
יאת – "כִּי לְךָ יָאָתָה" (ירמיהו י ז). העתידים לגזרת פָּעוֹל: "יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים" (בראשית לד כב), "נֵאוֹת לָכֶם" (בראשית לד טו), בתשלומו על משקל יִפְעוֹלוּ, נִפְעוֹל, וכן הצווי: אוֹת, אוֹתוּ, אוֹתִי, אוֹתְנָה.
יבל – הפעל הכבד נמצא ממנו: הוֹבִיל, הוֹבַלְתָּ, הוֹבַלְתִּי, הוֹבִילוּ, הוֹבַלְתֶּם, הוֹבַלְנוּ, הוֹבִילָה, הוֹבַלְתְּ, הוֹבַלְתֶּן. הבינונים: מוֹבִיל, מוֹבִילִים, מוֹבִילָה אוֹ מוֹבֶלֶת, מוֹבִילוֹת. הפעול: מוּבָל, מוּבָלִים, מוּבָלָה, אוֹ מוּבֶלֶת, מוּבָלוֹת. העתידים: הוֹבִיל, הוֹבִילוּ, הוֹבִילִי, הוֹבֵלְנָה. אית"ן: אוֹבִיל, יוֹבִיל, תּוֹבִיל, נוֹבִיל, יוֹבִילוּ, תּוֹבִילוּ, תּוֹבִיל, תּוֹבִילִי, תּוֹבֵלְנָה.