ספר יראים/קמט
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן קמט (שנה).
ראשית הגז. צוה הב"ה בפ' שופטים לתת ראשית הגז לכהן דכתיב ראשית גז צאנך תתן לו, ותנן בחולין (קל"ה א') ראשית הגז אינו נוהג אלא במרובה וכמה הוא מרובה ב"ש אומרים ב' צאן ובית הלל אומרים ה' צאן עשויות ואינו נוהג אלא ברחלים. מה"מ (קל"ז א') אמר רב חסדא אתיא גיזה גיזה. כתיב הכא גז צאנך וכתיב התם מגז כבשי וגלויי מילתא הוא דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ואמר ר' [יוחנן] יהושע בן לוי לעמוד לשרת כתוב בסמוך לו דבר הראוי לשירות ואין לך צאן שעושין ממנו בגדי כהונה אלא של רחלים דתכלת האמור בבגדי בהוגה אמרינן ביבמות פ"א (ד' ב') דעמרא הוא ושל אלים ורחלים נקרא צמר ולא של עזים כדכתיב במישע מלך (מואב) היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים (צמר) ובלאו דכלאים (סי' שלג) פירשנו. ותנא דבי ר' ישמעאל כבשים שצמרן קשים פטורים מראשית הגז דכתיב ומגז כבשי יתחמם. ושיעור ראשית הגז כדתנן (חולין קל"ה א') וכמה הוא נותן משקל ה' סלעים. ובגמרא (קל"ז ב') מסקינן בששים והני חמש סלעים דמתניתין פירשו רב ושמואל בישראל שיש לו גוזזים הרבה עסקינן (ד)ששים דידיה הוי טובא ומבקש ליתנן לכהנים דאמר ליה כל חד וחד לא תבצר מה' סלעים. ותנן ראשית הגז אינו נוהג במוקדשים וטעמא מפרש בחולין (קל"ה א') צאנך ולא צאן של הקדש. ואע"ג דתנן ראשית הגז נוהג בין בארץ בין בחוצה (לארץ) לא קימ"ל הכי דאמר רב נחמן בר יצחק (קל"ו ב') נהוג עלמא כתלתא סבי כר' אלעאי בראשית הגז דאמר אינו נוהג אלא בארץ מההוא טעמא אמרינן מתנה בהזרוע לחיים וקיבה דלא נהגי דמחד טעמא נפיק ליה לר' אלעאי דתרווייהו יליף נתינה נתינה מתרומה דתנן (קל"ד ב') איזהו זרוע פרק של ארכובה עד הכף של יד. איזהו לחי מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת פי כובע של גרגרת ומצוה לתת זרוע ימין דתניא (ה)זרוע זרוע ימין וטעמא דכתיב (ה)זרוע המיומן שבזרוע דהלחיים למאי אתא לאתויי צמר שבראשי כבשים ושיער שבזקן תישים שהקיבה למאי אתא לרבות חלב שבתוך הקבה (ו)שעל הקיבה פי' דאקשתא (ו)דאיתירא.
פדיון הבן, פטר חמור, כבר פירשתים למעלה.