ספר יראים/קנ

סימן קנ (שנח)
מצות חרם. צוה והזהיר הבורא ב"ה כל המקדיש נכסיו בלשון חרם או בכנוי חרם כדתנן בנדרים פ"א (י' א') כל כנויי חרמים (כחרמים) חרק חרף הרך הרי אלו כנוים באחד מאלו הלשונות שיאמר צריך (ליתן) לכהן דכתיב בפ' ויקח קרח כל חרם בישראל לך יהיה וי"א לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. ותנן בעירבין בפ' המקדיש (ערכין כ"ח ב') ר' יהודה כן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר בל חרם קדש קדשים הוא לה', וחכמים אומרים סתם חרמים לכהן [ואמר עולא סתם חרמים לכהן] שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו א"כ למה נאמר כו'. ואמר רב הלכה סתם חרמים לכהן ורב יהודה אמר סתם חרמים לבדק הבית ועשה מעשה בעירכין בסוף פרק המקדיש (ערכין כ"ט א') והצריכו פדיון להביא גברא ואחרמינהו לפיסקי הלכתא חוששין לדברי ר' יהודה. והמחרים נכסיו צריכין פדיון ואפי' על שוה פרוטה יכול לחלל נכסים הרבה דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל. ואע"ג דשמואל בדיעבד קאמר ה"מ בזמן שביהמ"ק קיים משום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפי' לכתחלה לא ובקרקעות דאי אפשר לאבדן ואתו לידי תקלה התירו בפדיון אבל במטלטלין [שאי] שאפשר לאבדן שלא יבא לידי תקלה לא התירו בפדיון אלא באיבוד. כדתניא (ע"ז י"ג א') אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין מזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו וכלי מתכות יוליכם לים המלח, ואחרי שרב ועולא סבירא להו סתם חרמים לכהנים אם החזיק כהן (בהן) אין מוציאין מידו. והכנויים דאורייתא הן דקימ"ל בר' יוחנן דאיתמר בפ"א כנוים אמר ר' יוחנן לשם גוים הן ריש לקיש אמר שבדו חכמים להיות נודר בהן.