ספר יראים/ב

סימן ב
אשת אב הזהיר עליה התורה (ויקרא י"ח ח') ערות אשת אביך לא תגלה וענש (שם כ' י"א) ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מישד"ב ואפילו לאחר מיתת אביו אסור משום אשת אב. ותנן (סנהדרין נ"ג א') הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו בין מן הארוסין ובין מן הנשואים אמרי' ר' מפיק לה מערות אשת אביך לא תגלה דמייתר ועונש גז"ש ילפינן עונש נאמר באן אביך ונאמר להלן ערות אביו [ולמעלה פירשנוה בהלכות אם] ורבי נפקי להו עונש מערות אביו גלה דמייתר ואזהרת מערות אביך הוא דכתיב גבי אזהרה דמייתר ואליבא דכולהו בסקילה בעדים ובהתראה, ובכרת בלא עדים או בלא התראה, כרת משום דכתיב אשת אביך לא תגלה וכתיב בסוף העריות ונכרתו הנפשות העושות וסקילה מגז"ש נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני באבן ירגמו אתם דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה ואנוסת אביו אינה בכלל אשת אביו דאשת אביו וקדושי' משמע ליה דתניא בסיפא ומייתינן לה לקמן אשת בנך יכול אפילו שפחה ונכרית ת"ל אשת בנך היא פרט שפחה ונכרית פי' שאין בה קדושין ואמרינן ביבמות פ' אין נושאין (צ"ז א') ר' יהודה אומר באנוסת אביו ובמפותת אביו לא גרידה וסקילה ויליף ליה מדכתיב במשנה תורה (בפ' כי תצא) ולא יגלה כנף אביו כנף שראה באביו לא יגלה. ותולדותיהן אשת אבי אביו ואשת אמו כדתניא ביבמות פ' כיצד (ל־א א') מה הן שניות אשת אבי אביו ואשת אבי אמו ואמר רבא אשת אביו ערוה ואשת אבי אביו שניה וגזור רבא על אשת אבי אמו משום אם אביו וטעמא מאי משום דכולהו דבי אבא אבא קרו להו: