ספר יראים/א
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
עמוד עריות
עמוד הראשון עריות ויש בו ששה ווים.
- עמוד א' חייבי סקילה שבעה;
- השני חייבי שריפה י' לאוין חמש;
- השלישי חייבי חנק שנים;
- הד' חייבי כרת;
- והה' חייבי לאוין ט"ו. י"א בישראל וד' בכהנים;
- הו' חייבי עשה ד'. שנים בישראל ושנים בכהנים.
סקילה שבעה בא על האם. אשת אב. כלה. זכר. ובהמה. והאשה המביאה עליה. ונערה המאורסה:
סימן א
הבא על האם. הזהיר הב"ה בפ' אחרי מות (ויקרא י"ח ז') ערות אביך וערות אמך לא תגלה וענש (שם כ' י"א) ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם. ואע"ג דבההוא קרא לא כתב אם ילפינן בסנהדרין (נ"ד א') מדכתיב באחרי מות אמך היא לא תגלה בה דמתוך שעשה הכתוב שאינה אשת אב כאמו שהיא אשת אביו ובאמו שהיא אשת אביו ענש הכתוב בפי' כדכתיב ואיש אשר ישכב את אשת אביו וגו' ואמו שהיא אשת אביו אינה יוצאה מכלל אשת אביו ומזה אמך היא דמייתר למדין שאמו שאינה אשת אביו השוה לאמו שהיא אשת אביו לכל צדדיה הן לעונש הן לאזהרה. ור' יהודא יליף לה בגזירה שור. נאמר כאן בעונש ערות אביו גלה ונאמר באזהרה ערות אביך לא תגלה מה באזהרה עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף בעונש עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שאינה אביו. ובאזהרה מנלן דתניא ערות אביך לא תגלה זו אשת האב אתה אומר זו אשת האב או אינו אלא אביך ממש נאמר כאן ערות אביך ונאמר בעונש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מה להלן באישות הכתוב מדבר אף אשת דכתיב לעיל מיניה אשת אביו באישות מדבר וכתיב ערות אביך לא תגלה זו אמו שאינה אשת אביו דאלו לאשת אביו לא אצטריך. תניא (סנהדרין נ"ג א') ר' יהודא אומר אם לא היתה אמו ראויה אינו חייב אלא משום אם בלבד ואסקינן התם בחייבי לאוין ור' יהודה סבר לה כר' דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. יש לשאול דביבמות פ"א אמרי' דלהכי לא תני שש עשרה נשים פוטרות צרותיהן דר' יהודא הוא דאסר באנוסת אביו ולא מתני אלא באיסורא מאי עבר ונסיב לא קתני. אלא ר"י סבר קדושין תופסין בחייבי לאוין דאי אין תופסין אפילו ודאי נמי לא משכחת לה דהא לאו אשתו היא ולא הוי צרתה צרת ערשה יש לתרץ דהכי קאמר ר' יהודא היא פי' האי תנא דמתניתין לא תני שש עשרה סביר ליה *] לר' יהודא בהא דאסר מאנוסת אביו ולענין תפישת קדושין פליגי עליה. למדנו אזהרתה עונש סקילה מנלן ולמד בג"ש. כדאמרינן (בסנהדרין נ"ד א') נאמר כאן ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מישד"ב ונאמר באוב וידעוני כההוא מה להלן בסקילה דכתיב באבן ירגמו אף כאן בסקילה. ובאם יש כרת במקום שאינו נסקל, דכתיב ערות אמך לא תגלה ובסוף כל העריות כתוב על כולם באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ותנן בכריתות ל"ו כריתות כתובים בתורה, הבא על האם. ותולדותיה אם אמו ואם אביו כדתני ביבמות פ' כיצד (כ"א א') מה הן השניות אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ערוה אם אמו שנייה וגזור רבנן על אם אביו משום אם אמו מאי טעמא כולהו דבי אמא קרו להו:
תבנית:ספר יראים
עמוד עריות
עמוד הראשון עריות ויש בו ששה ווים.
עמוד א' חייבי סקילה שבעה ; השני חייבי שריפה י' לאוין חמש ; השלישי חייבי חנק שנים; הד' חייבי כרת; והה' חייבי לאוין ט"ו. י"א בישראל וד' בכהנים; הו' חייבי עשה ד'. שנים בישראל ושנים בכהנים;
סקילה שבעה
בא על האם. אשת אב. כלה. זכר. ובהמה. והאשה המביאה עליה. ונערה המאורסה:
סימן א
הבא על האם. הזהיר הב"ה בפ' אחרי מות (ויקרא יח ז) ערות אביך וערות אמך לא תגלה וענש (שם כ' י"א) ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם. ואע"ג דבההוא קרא לא כתב אם ילפינן בסנהדרין (נ"ד א') מדכתיב באחרי מות אמך היא לא תגלה בה דמתוך שעשה הכתוב שאינה אשת אב כאמו שהיא אשת אביו ובאמו שהיא אשת אביו ענש הכתוב בפי' כדכתיב ואיש אשר ישכב את אשת אביו וגו' ואמו שהיא אשת אביו אינה יוצאה מכלל אשת אביו ומזה אמך היא דמייתר למדין שאמו שאינה אשת אביו השוה לאמו שהיא אשת אביו לכל צדדיה הן לעונש הן לאזהרה. ור' יהודא יליף לה בגזירה שור. נאמר כאן בעונש ערות אביו גלה ונאמר באזהרה ערות אביך לא תגלה מה באזהרה עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו אף בעונש עשה אמו שאינה אשת אביו כאמו שאינה אביו. ובאזהרה מנלן דתניא ערות אביך לא תגלה זו אשת האב אתה אומר זו אשת האב או אינו אלא אביך ממש נאמר כאן ערות אביך ונאמר בעונש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מה להלן באישות הכתוב מדבר אף אשת דכתיב לעיל מיניה אשת אביו באישות מדבר וכתיב ערות אביך לא תגלה זו אמו שאינה אשת אביו דאלו לאשת אביו לא אצטריך. תניא (סנהדרין נג א') ר' יהודא אומר אם לא היתה אמו ראויה אינו חייב אלא משום אם בלבד ואסקינן התם בחייבי לאוין ור' יהודה סבר לה כר' דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. יש לשאול דביבמות פ"א אמרי' דלהכי לא תני שש עשרה נשים פוטרות צרותיהן דר' יהודא הוא דאסר באנוסת אביו ולא מתני אלא באיסורא מאי עבר ונסיב לא קתני. אלא ר"י סבר קדושין תופסין בחייבי לאוין דאי אין תופסין אפילו ודאי נמי לא משכחת לה דהא לאו אשתו היא ולא הוי צרתה צרת ערשה יש לתרץ דהכי קאמר ר' יהודא היא פי' האי תנא דמתניתין לא תני שש עשרה סביר ליה *] לר' יהודא בהא דאסר מאנוסת אביו ולענין תפישת קדושין פליגי עליה. למדנו אזהרתה עונש סקילה מנלן ולמד בג"ש. כדאמרינן (בסנהדרין נד א') נאמר כאן ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מישד"ב ונאמר באוב וידעוני כההוא מה להלן בסקילה דכתיב באבן ירגמו אף כאן בסקילה. ובאם יש כרת במקום שאינו נסקל, דכתיב ערות אמך לא תגלה ובסוף כל העריות כתוב על כולם באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ותנן בכריתות ל"ו כריתות כתובים בתורה, הבא על האם. ותולדותיה אם אמו ואם אביו כדתני ביבמות פ' כיצד (כ"א א') מה הן השניות אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ערוה אם אמו שנייה וגזור רבנן על אם אביו משום אם אמו מאי טעמא כולהו דבי אמא קרו להו: