ספר יצירה ג ו
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק ג · משנה ו| >>
שלש אמות אמ"ש חקקן חצבן צרפן יצר בהן שלש אמות בשנה, ושלש בעולם, ושלש בנפש, זכר ונקבה:
מפרשים
גר"א
ג' אמות אמ"ש בנפש. וכ"א כלול מג' ראש כולל כח"ב בטן נה"י ומלכות וגויה חג"ת וכ"א כלול מאמ"ש כי המוח שבראש הוא מים כנ"ל ועל המוח קרומא דאוירא דמות כסא אויר ועל הכסא כמראה אדם כעין חשמ"ל כמראה אש כי הנשמה נקראת אש שהיא מבינה אש והיא משמים שבינה כולל ג"ר וכן חום וראש ושם אמ"ש כסדר שחשב כאן, וכן בגויה לב אש נור דליק כידוע וריאה מים ורוח דנשיב הוא רוח ונק' ע"ש הרוח כי שם משכן הרוח, וכן בטן כולל משלשתן ונק' ע"ש מים כי שם משכן הנפש שהיא מארץ כמ"ש תוצא הארץ נפש כו' שאמרו נפשו של אדם הראשון ממלכות מים כנ"ל, והן ג' פרצופים בינה ת"ת ומלכות שכוללין הכל וכן ג' עולמות בינה בתלת ספירין מקנן בכורסיא ו' קצוות ביצירה מלכות בעשיה והן אמ"ש כסדר שחשב כאן וכולן נכללין בכח"ב כי כתר נקרא גלגלתא חכמה בלב כמ"ש בלב נבון תנוח חכמה והוא ס"ת שבארון ובטן בינה כמ"ש מבטן מי יצא כו': (עוד בליקוטיו). שלש אמות אמ"ש בנפש ראש כו'. והן נר"ן בי"ע שמשם נר"ן ולכן הוא באדם ראש נשמה ששם הנשמה בטן הנפש בכבד וגויה הרוח מכריע בינתים רוח בלב, וכן בעולם נפש בארץ כמ"ש תוצא הארץ נפש חיה ואמרו זו נפשו של אדם הראשון רוח באויר כי הוא חיותו של אדם משם הרוח [ומ"כ בס' רזיאל ר' ראש התיבה של רוח שרוח אדם בראשו ומשם יוצא שבו נפחה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים וכתיב ורוח אלהים מרחפת כו' זהו רוחו של אדם, כי חי תתק"ל כמנין רו"ח במילואו ר"ש ו"ו חי"ת גי' תתק"ל, (ש"ל)] כידוע ונשמה ברקיע כמ"ש בתי' ז"ח (ס"א ע"א), והם טעמים ונקודות ואותיות בינה כולל ג"ר ו"ק מלכות כמ"ש שם והמשכילים אינון כו' יזהירו כזהר אלין כו' ברקיע דאיהו על ארעא ככתרא ואתוון כו' עד סוף המאמר יעו"ש והוא ראש מאש וכן שמים דנשמתא היא אש שורפת ולולי האדים היורדין מן הבטן בקרירותם היתה שורפת כסא הכבוד תכלת אש שורפת כידוע ולכן כשאדם מתענה שורפת את האדם שאין אדים יורדין מבטן כידוע ובטן קור כנ"ל וגויה רויה מכריע חום הטבעי. שלש אמות אמ"ש הן כח"ב ראש מאש בינה בטן ממים חכמה גויה מרוח כתר כמש"ל פ"א. ראש מאש לכן שם שערות הראש והזקן ואשה נדחה החום למטה בדמים ואין לה זקן:
פרי יצחק
שלש אמות אמ"ש בנפש וכו' ראש נברא אמש ובטן נברא ממים וגויה מרוח מכריע בינתים. ר"ל הראש שיש בו בטבעו חמימות אש עיקר יסודו מיסוד האש שהיא למעלה מיסוד הרוח ומים וכן הראש הוא למעלה משאר הגוף ובטן שיש בו בטבעו ליחות המים עיקר יסודו מיסוד המים שהוא למטה וכן הבטן הוא למטה משאר הגוף וגויה הגוף שהוא מתווך בין הראש ובטן והוא מלשון מן גו יגורשו שפירושו מתוך וכן תרגום של תוך גו והוא מרוח כי הלב שהוא באמצע הגוף בו משכן הרוח המתפשט בכל איברי הגוף ועיין בתוי"ט במסכת נגעים פרק ו' משנה ז' שכתב שם שהגיד אמה לא נקרא בשם גויה כלל אבל נקרא ראש הגויה לפי שהוא בולט ויוצא מן הגויה וזה הוא ראיה שהגויה קאי על הגוף כמו שכתב הרמ"ב והראב"ד ז"ל בפירושם ולא כמ"ש הרמב"ן ז"ל וגויה מרוח ראש הגויה והיא מרוח לדחות הטיפה המצטיירת בכח הרוח דא"כ למה אמר וגויה ולא אמר וראש הגויה כמ"ש במסכת נגעים וזה יכול ליישב שאמר וגויה ולא ראש הגויה כדי לכלול ג"כ על נפש הנקבה שלא שייך בה לומר ראש הגויה אבל לשון מכריע בינתים אין יכול ליישב לפי פירוש הרמב"ן ז"ל כי מכריע בינתים משמע שקאי על ראש ובטן שהגויה מכריע בינתים. ובע"ח שער טנת"א פרק ששי כתב ז"ל והנה נאמר בספר יצירה כי אמ"ש הם באופן זה כי ג' ראשונות הם ג' קוי השי"ן כי ראש נברא מאש והא' כוללת ג' אמצעיות גויה נבראת מרוח והם ח"ג ב' יודי"ן דא' והוא בסוד שמים שמאש נברא תחילה ות"ת באמצעיתא כנזכר בזוהר במקומות רבים מ"ם פתוחה יסוד בכללות ג' תחתונות כי בטן נברא ממים עכ"ל. וסוד הענין שהראש הוא מאש כי ידוע כי כל עשר ספירות הם בחינת אדם א' כח"ב הם סוד ראשו חג"ת הם סוד גופו וידיו נהי"ם הם סוד רגליו וברית ועטרה שלו נמצא הראש שהוא בסוד כח"ב והם חשובים כאחת ובינה שהיא קו הגבורה כח האש היא מתגלית ביותר בסוד הראש מכתר וחכמה כי היא למטה מהם וכל כח המתגלה ביותר הוא גובר תמיד להיות ניכרת לעין כל לכך הראש טבעו שחמימות יסוד האש גובר בו משאר יסודות ובטן שיש בו ליחות המים הוא בסוד מלכות הנקראת בשם בטן בשביל שמקומה נגד הבטן בבחי' שליש התחתון דת"ת ז"א וגם בטן גי' שם ב"ן וט' אותיות שבמלכות ובת"ז בתי' י"ח דף ל"ב ע"ב כתב ז"ל מסטרא דאימא עלאה אתקריאת שכינתא בטן הה"ד מבטן מי יצא הקרח וכו' ע"ש ומ"ש בספר באר יצחק שלי על ת"ז ומלכות שהיא בסוד והארץ הדום רגלי בחכמה שהיא קו החסד כח המים בה יסד ארץ שנבראת ממים כמ"ש לעיל משנה זו וגויה שהוא מרוח הוא ז"א אויר שמכריע בין הראש ובטן שהם סוד שמים וארץ: