ספר יצירה ג ז
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק ג · משנה ז| >>
המליך אל"ף ברוח וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר מהן אוי"ר בעולם, רוי"ה בשנה, גוי"ה בנפש, זכר ונקבה, זכר באמ"ש ונקבה באש"מ:
מפרשים
גר"א
המליך כו'. ר"ל ג' צירופים שבכל צירוף האות הזה ראשון וזהו וקשר לו כתר וכן בכלם, והכלל שהנקבה בה הדינין והיא חם יותר מהזכר כידוע ולכן בא האש על המים ואויר (היינו בבבא א' דנקבה אש על המים ובבבא ב' אש על האויר ובבבא ג' על המים ואויר):
פרי יצחק
המליך אות א' ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וכו'. כתב הרמ"ב ז"ל משם רבינו האי ז"ל המליך אות האל"ף כמו האל"ף שהוא בראש כ"ב חפצים כ"ב האותיות כן בזה השמוש התחיל בה הבורא ית' לצרף כמו אמ"ש ואש"ם ועשה הצירוף שש פעמים כדאמרינן לקמן ג' אבנים בונות ששה בתים והיינו הכתר שקשר לאות האל"ף באמ"ש כשרצה לברוא את רוחו של אדם התחיל צירופו באמ"ש וחלק באות המ"ם בין אות האל"ף לאות השי"ן לברוא הזכר אבל הנקבה נבראת באש"ם ולכך סמך השי"ן שהיא רומזת אל האש לאות האל"ף שהיא רומזת אל האויר ומה שיתואר בחום הוא האש והאויר וכל זה ללמדנו שתולדת האשה יותר חם מן האיש לפיכך סמך השי"ן לאל"ף והיינו אש אויר. המליך אות מ"ם במים וקשר לו כתר ר"ל בו התחיל לעשות הצירוף וברא ארץ בעולם דהיינו תולדות מים וקור בשנה ובטן בנפש ר"ל קרא בטן בעבור זיבת מי רגלים וכל זה בא בעבור משתה שבבטן ורבינו פירש ובטן בנפש לרמוז אל אבר הטחול כי הוא משכן השחורה והשחורה היא קרה מצד הטחול עצמו הוא מטבע השחורה עכ"ל רבינו האי ז"ל. ובע"ח שער טנת"א פרק ז' כתב ז"ל והנה האותיות הם כחות האצילות מעצמות הספירות וסוד המלות והצירופים שבספר יצירה הענין הוא כי כל הכחות לא יפעלו אלא בסוד חזרתם וצירופם אל מקוריהם ואז ישפיעו אליהם שפע רב וחזק לשיוכלו הם לפעול פעולתם בחוזק וז"ס המליך אות פלונית כי יחדה וקשרה אל שרשה ואז הוציא פעולה אחת ממנה ועשר אותיות מן כ"ב אותיות הם אמ"ש בג"ד כפר"ת הם בסוד י"ס כסדרן מלמעלה למטה וי"ב אותיות פשוטים הם בי"ב גבולים באלכסונן וסוד אמ"ש וי"ה הם ג"ר וטעם הקדמת א' באמ"ש הוא כי גם שכל הדברים מורכבים ע"י אש ומים ורוח עיקר הכל הוא ע"י רוח שהוא אות א' לכן בזכר וי"ה רוח מים ואש כי הרוח עולה על הכל שהוא א' אויר ו' ואחריו המ"ם שהוא חסד ואחריו האש שהוא דין וזהו אמ"ש והנקבה להיפך ממטה למעלה באה אש"ם וה"י וכשהמליך אות מ"ם תחילה הזכר מא"ש והאל"ף קודה השי"ן והשם יו"ה והנקבה מש"א יה"ו וכשהמליך השי"ן הזכר שמ"א הי"ו אמנם לשעיקרו השי"ן שהוא דין הקדים מ"ם לאל"ף להיות כי המים הוא רחמים גמורים מן הרוח שהוא ממוזג לכן הקדים מ"ם לאל"ף אך הנקבה שא"ם הו"י עכ"ל. ובזה תבין מ"ש כאן הכל: