ספר הרקמה/הקדמת המתרגם

<עמ' I>

הקדמת המתרגם

אחי מוסר קנה בינה ולמדה   ולשמוע פקח אוזן כבדה
למודים ערכו לך מערכת   יסוד דקדוק במחברת חמודה
ישלם אל גמול טוב למחבר   ולמליץ לבן שאול יהודה
רצני אל ותן לי עז והבה   לסמכני בפי רוח נדיבה
והורני נתיב חכמה ובינה   להתהלך בדתך ברחבה
ועזרני ולצדקה חשב לי   עבודתי וזכרה לי לטובה

אמר המתרגם. ברוך (אתה) יי אלהי ישראל, אשר לא השבית לחכמה גואל, דורש להבין דרכה ודעת נתיבה שואל. ואם מעטו דורשיה, ומטו ידי שוחריה ומבקשיה, ותהי כאשה געולה ועזובה, ואשת כסילות בעולה ואהובה, ויום יום האולת הרה ויולדת, והחכמה עקרה ואיננה נפקדת, ויד הסכלות חזקה ורגל השכל מועדת, ואֵם התבונה שכולה וגלמודה, וזוללה ומרודה, יצאו בניה, ופסו אמוניה, וספו מביניה, תחת היותה דגולה מרבבה, מגברת חילים וצבא, ותלך האולת הלוך וגבור, והחכמות היו הלוך וחסור, ויותר מהמה חכמת הלשון אשר היא ראש לכל החכמות, וסלם אל כל המעלות הרמות, ואם איננה קודמת במנין היסודי, היא האדן העמודי, וקודמת בסדר הלמודי, פרצו אוילים גדריה, והורידו לארץ שעריה, וקרקרו קירותיה, וערו יסודותיה, ושברו בריחיה ודלתותיה, עד רדת חומותיה, והסיגו גבוליה, והשחיתו יבוליה, ושונים שנו טעמה, ושועלים חבלו כרמה, כרמה הסמדר, ופריה פרי עץ הדר, נחמד למראה ולהשכיל, וטוב למאכל ולהאכיל, ועבטו ארחותיה, ועותו נכוחותיה, ועקלו נתיבותיה, ועבתו מלותיה ותיבותיה, ויתעללו בה כרצונם, ויכחידוה תחת לשונם, ושחתו דבריה הנעימים, ולא עשו עמה באמת ובתמים, כי לא הבינו אל פעולותיה, ולא הכירו מעלותיה, ויהיו מלעיבים באנשיה, ומלעיגים לנוחליה ויורשיה, ויחשבוה כדברי התהו אשר לא יועילו ולא יצילו, אשר על כן סרו מאחריה ואת דרכיה לא השכילו, עד אשר העיר האלהים את רוח אנשי מלחמותיה וגבורי מערכותיה, המה שרי צבאות ישראל חכמי גלות ירושלם אשר בספרד. וכראותם כי נעלמה ונבצרה, ויקנאו לה כי נסתרה, וגלו תעלומותיה, ובצרו חומותיה, והציבו גבולותיה, וסקלו מסלותיה, ויסדו יסודיה, ובנו ביתה וחצבו עמודיה, וגדרו פרצותיה, וקבצו נפוצותיה, והשיבו פזוריה אל מושבותם, למשפחותם לבית אבותם. אך ארבעת ילדי הרפה רפתה רוחם מעליהם, ונעלמו מעיניהם, ובני שדה המכפלה לא באו בכפל רסנם, ולא נערו עליהם חצנם. ואלה שתי המשפחות נסתרה מהם דרכם, ולא ידע אנוש ערכם, עד בא המורה הגדול מורה צדק, ומחזיק הבדק, מגלה עמקות החכמה, גבור חיל ואיש מלחמה, יודע דעת קדושים, יועץ וחכם חרשים, רבי יהודה בן דוד המכנה חיוג ז"ל. ואשתכחת ביה חכמה יתירה, ורוח עצה וגבורה, הבין דרכם וידע מקומם, ועשה להם כאשר זמם, נלחם עמהם ויוכל, ומכל אשר היו לפניו שכל, משכם בעבותות תבונתו, ויביאם במסורת בריתו, ונגלו לו תעלומותם, ונתכנו לו עלילותם, וראה הליכותם, ובא עד תכונתם, והכיר מעבדיהם, ועמד בסודיהם, והושיבם על כניהם, והניחם על מכוניהם, והרים מכשול מדרכיהם, וישר הדורי מהלכיהם, ורפא הרוסי בניניהם, וסתם פרוצי עניניהם. <עמ' II> ותשלם כל מלאכת עבדת הקדש, על ידי שומרי משמרת הקדש, בעזרת נאדר בקדש. ואחריו באו שני שרי צבאות החכמה, בכח גדול ויד רמה, רבנא שמואל הלוי הנגיד שר צבא ישראל ז"ל, והחכם המורה רבי יונה המכנה מרון בן גנאח. ויצאו בעקבותיו, וישאו מדברותיו, ויאור להם באורו, ויהיו גבורי כח להבין דברו, ויתאזרו חיל למלחמה, להוציא לאור תעלומה, ויהיו מנצחים במלאכה, ויערכו בה מערכה לקראת מערכה, ותכן מלחמותם ודבריהם, הלא הם כתובים על ספריהם, ונזכרים בחבוריהם. ואחר אשר שבתו המלחמות, ונראה להם במלאכה עז ותעצומות, חבר החכם רבי יונה מחברת בדקדוק לשון הקדש, וחלק אותה לשני חלקים; האחד קרא ספר הרקמה והשני קרא ספר השרשים, כלל בהם רוב הליכות הלשון ועניניו ובניניו וסבותיו ועלילותיו ומוצאיו ומובאיו, וסמך על ספרי ר' יהודה בשתי המשפחות הנזכרות ולא זכר מהם בתוך ספריו כי אם קצות דברים במקום הצרך. והספרים האלה חברם בלשון ערבית כלשון העם אשר היה יושב בקרבם, כי כן היו רוב חבורי הגאונים והחכמים בכל מלכות ישמעאל, בעבור שהיא לשון רחבה וצחה ולא יחסר המדבר כל בה, ולשון הקדש אין בידינו ממנה כי אם הנמצא בספרי המקרא, ואיננו מספיק לכל צרך המדבר, ועוד שאין ההמון מבינים אותה כי אם היחידים, וכל בני דורם היו מכירים בלשון ערבית, ועל כן בחרו לחבר את דבריהם בה. אך בני גלות החל אשר בצרפת ובכל גבול ארץ אדום אינם מכירים בלשון הערבית, ויהיו להם הספרים האלה כדברי הספר החתום ולא יכלו להגיע אליהם כי אם אחרי העתקתם אל לשון הקדש. וזה כמה שנים נדבה רוח החכם ר' משה ב"ר שמואל הכהן בן גקטליה אותו, והעתיק את שני ספרי ר' יהודה בן דוד הנזכרים בלשון הקדש לאחד מחבריהם ומבני נשיאיהם, ויהיו בידם למשמרת לאות ולמזכרת, עד אשר בא החכם רבי אברהם בן עזרא בארצותם ועזר להם גם הוא בענין הזה בחבורים קצרים, כלל בהם דברים נחמדים ויקרים, וגם החכם ר' יצחק הלוי נלוה אליו וחבר להם ספר המקור, אסף בו כללים מועילים בשמוש הלשון ובניני הפעלים, ומאז נטו קצתם אחרי המלאכה הזאת והתעשקו בה עשק מעט. אך פגעתי מהשוקדים על דלתותיה, אשר שמו אותות אותותיה, אנשים החלו לדרשה, וטעמו טעם דבשה, וכאשר ראו כי אורו עיניהם, ונפקחו אזניהם, נמשכו אחריה, ונכספו לעמוד על ספריה, ועלי שמו פניהם להעתיק להם את שני הספרים האלה, והרבו עלי רעים למלאת את שאלתם, ולעשות את בקשתם, והם פגעו בי, עד אשר הטו את לבבי, ואני ידעתי כי העבדה כבדה והמלאכה קשה, בעבור הדברים אשר זכרתים כבר בפתיחת העתקת ספר חובות הלבבות אשר יצטרך אליהם המעתיק, והדברים ההם עם קצר הלשון קשים להעשות כי אם על ידי תחבולה גדולה ומחשבה ארוכה לבעבור סבב את פני הדבר משני קצותיו וחבר. וכאשר הסכמתי לעשות רצונם, נהגתי בהעתקה הזאת המנהג אשר נהגתי בהעתקת ספר חובות הלבבות והעתקת ספר תקון מדות הנפש וזולתם מן ההעתקות אשר העתקתי, ולא נמנעתי מהשתמש בלשון רבותינו ומבנות כבניניהם במקומות אשר לא הייתי יכול בהם לנטות מעליהם כפי אשר שמה מחשבתי בפי בעת ההיא, ובניתי גם כן במקומות מעטים בנינים שאינם נמצאים במקרא, אך אינם חוץ לדרך הסברא וההקשה, עשיתי זה בעבור הדחק המביא אליהם במליצה, כי קצר הלשון הנמצא בידנו דוחק את המעתיק להרחיב מעט גבולו ולרשת משכנות לא לו, כדי שיובן ענין מליצתו על אפניו ותכנותיו, כי ראיתי אשר טוב למעתיק <עמ' III> לדחוק עצמו מעט בבנינים, מאשר ירדף אחרי המלות ויסתם הענינים, כי החפץ הנרצה מן ההעתקה הוא הגעת המליצה על אפניה מן הלשון אשר יעתיקוה ממנה אל הלשון אשר יעתיקוה אליה, ושלא ישתנה בה כי אם הלשון לבדה, אך ישאר הענין כאשר הוא ככחו אז וככחו עתה, ואינם יכולים להזהר בזה כי אם המשכילים הנאמנים בשתי הלשונות ואשר כח בהם לדעת לעשות, כל שכן בהעתקת לשון הקדש, ומלאכת עבדת הקדש, כי פעמים רבות באו המעתיקים, וישנו דברים עתיקים, וישלחו יד בספרי החכמים, וישחיתו דבריהם הנעימים, וישימום סתומים וחתומים, האלהים ישימנו מהנזהרים בדבריהם, הנשמרים מחטאת פיהם. ואל יאמר הקורא בספר הזה בלבו בקשות עליו מליצה או ענין, כי לשון ההעתקה סתמתהו והיא העלימתהו, כי הנו רואה אשר ספר עליו מחברו מעמק דבריו ורחק דרכיו ודקות עניניו כאשר הוא אומר בפתיחתו: "והמעמיקים בחכמת לשון הערב מן העבריים והמהירים בה יודעים את זה". ואמר במקום אחר: "ואשר יועל בחכמתנו זאת תועלת גמורה, הוא אשר יסיר העצלה מעליו ולא יקוץ ויהיה איש מוסר ושכל טוב משכיל ומבין, ויהיה בטבעו ומוסרו הראשון נבחר מהרבה בני אדם". וגם אמר עוד: "ואני יועץ למעיין בספרי זה שלא יניח לקרא ספרי ר' יהודה ומה שקדם לנו אנחנו מן הספרים בענין הזה". ואמר על ספר ההכלמה כי לא יוכל המעיין בחכמה הזאת לעמד בלעדיו. וסדרתי הדברים האלה הנה בעבור שראיתי קצת אנשים אשר אינם יודעים לקרא מלות הספרים לבדם מבלי רב, ימלאם לבם להבין דברי החכמות מבלי מורה, וכאשר לא יבינו הדברים הם תולים בקשי לשון ההעתקה ואינם תולים בקצר דעתם וחסר בינתם, וזאת אולת גדולה וגאוה, כל שכן כאשר ישנו המלות ויסלפו התיבות, ואין ספק כי בהשתנות המלות ישתנו הענינים, כי הם הנושאים והמה הנשואים. ודומים בזה למי שנאמר עליהם "חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ" וגו' (תהלים נט יג). ואני מבקש מן המעיינים בספרים האלה, שאם ימצאו בקצת מלות ההעתקה טעות, שיבינו שהיתה מחמת שגגה וטרדת המחשבה, שיתקנוה וידונוני לזכות בראותם כי הטעות ההיא לא עברה עלינו בעבור קצר בינה וחסר הכרה, כי אם מפני השגגה וטרדת הלב במליצה, כל שכן עם שגרת הלשון הערבי בפינו וברעיוננו, והיותו לפנינו ונגד עיננו בעת העתקתנו. ואפשר שתהיה מחשבתנו טרודה במלאכה ונביא לשון זכר במקום לשון נקבה או לשון יחיד במקום לשון רבים או הפך זה והדומה לו ממה שהיה כן בלשון הערבי, ולא שמנו לבנו עליו מפני המרוצה וטרדת המחשבה עם ארך המליצה. ומן הדין לדוננו לזכות בזה ובדומה לו בעבור מה שאמרנו, כי באגרת קטנה שכתב הכותב החכם תקרה הטעות מחמת השגגה וטרדת הלב, כל שכן במלאכה ארוכה וקשה כזאת. והאלהים יורנו דרך הישרה ויחננו שפה ברורה. וזה החלי בדברי המחבר אחרי אשר אשאל מאלוה האמצה והעזר.

עזרני אל נותן חכמה   במליצת ספר הרקמה
הנותן ליעף כח   ולאין אונים ירבה עצמה
בימי חרפי דתך על פי   ובשרעפי תהיה שומה
ורצה נדבות פי וסלח לי   על כל עון ולכל אשמה