ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ח
בביאור שמות נחי למ"ד ה"א הבאים בלי תוספת אות בראש והם בה"א הנקבה בסוף
א
[עריכה]דע כי נמצאים עוד שמות מגזרה זו עם ה"א הנקבה. מהם הפ"א בקמץ, כמו שָׂפָה, מָנָה, ומהם בצרי, כמו מֵאָה, פֵּאָה, וכלם ישתנו לשוא בראש כדינם.
ב
[עריכה]אכן שמות נחי העי"ן הבאים על שני משקלים האלו לא ישתנו כלל. כמו מן קָמָה, צָרָה, ובסמיכות קָמַת, צָרַת, וברבוי קָמִים, צָרִים – הקמץ לא ישתנה. וכן הצרויים מנחי העי"ן, תאמר ציד, שׂב – צֵידָה, שֵׂיבָה, ובסמיכות – צֵדַת, "שֵׂיבַת עַבְדְּךָ" (בראשית מד, לא) – הצרי לא ישתנה. והטעם בזה כי נחי העי"ן צריכים תמיד תנועה גדולה להורות על וי"ו השרשית הנחה שאחרי הקמץ, לפיכך לא ישתנו. אבל בשָׂפָה, מָנָה, פֵּאָה, מֵאָה, שלא תבא התנועה הגדולה בפ"א-הפעל להורות על נחות, ישתנו, ותאמר שְׂפַת, פְּאַת וכולי. וזכור זה כי הוא כלל גדול. ועוד אדבר מזה מגזרת הכפולים בעקר י"א בסימן רביעי, והבאים עם ה"א שרשית בסוף אבאר בעקר שאחר זה.