לדלג לתוכן

ספר המקבים א ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


  1. בימים ההם קם מתתיהו בן יוחנן בן שמעון כהן מבני יהויריב מירושלים וישב במודיעים:
  2. ולו חמישה בנים יוחנן הנקרא גדי:
  3. שמעון הנקרא תרסי:
  4. יהודה הנקרא מקבי:
  5. אלעזר הנקרא חורן
    יונתן הנקרא חפושׂ:
  6. וירא את הנאצות אשר נעשו ביהודה ובירושלים
  7. ויאמר
    אוי לי למה יולדתי לחזות בשוד עמי ושוד עיר הקודש
    ולשבת בה בהינתנה ביד אויבים בית המקדש ביד נכרים:
  8. היה היכלה כ[בית] איש נקלה:
  9. כל תפארת בשבי הובלו
    ילדיה הורגו ברחובותיה בחוריה בחרב אויב:
  10. אי זה עם לא ירש במלכותה ולא תפש משללה:
  11. כל הדרה לוקח תחת חפשיה הייתה שפחה:
  12. והנה קדשנו והדרנו ותפארתנו השם ויחללוה גוים:
  13. [אם - - - - ] למה לנו עוד חיים:
  14. ויקרע מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שקים ויתאבלו מאוד:
  15. ויבואו אנשי המלך המאלצים על המעל למודיעים העיר לזבוח:
  16. ורבים מישראל באו אליהם ומתתיהו ובניו נאספו:
  17. ויענו אנשי המלך וידברו אל מתתיהו לאמור ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת ונתמך בבנים ובאחים:
  18. עתה קרב ראשון ועשה מצוות המלך כאשר עשו כל העמים ואנשי יהודה והנשארים בירושלים והיית אתה ובניך מאוהבי המלך ואתה ובניך תכובדו בכסף ובזהב ובמתנות רבות:
  19. ויען מתתיהו ויאמר לו יסורו כל איש מעבודת אבותינו ויבחרו במצוותיו:
  20. ואני ובני ואחי נלך בברית אבותינו:
  21. חלילה לנו לעזוב תורה ומצוות:
  22. לדברי המלך לא נשמע לסור מעבודתנו ימין ואו שמאל:
  23. וככלותו לדבר את הדברים האלה קרב איש יהודי לעיני כולם לזבוח על הבמה במודיעים כמצוות המלך:
  24. וירא מתתיהו ויקנא וישתונן כליותיו וישלח חרונו כמשפט וירץ ויזבחהו על הבמה:
  25. ואת איש המלך המאלץ לזבוח המית בעת ההיא ואת הבמה הרס:
  26. ויקנא לתורה כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא:
  27. ויקרא מתתיהו בעיר בקול גדול לאמור כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי:
  28. וינס הוא ובניו אל ההרים ויעזבו כל אשר היה להם בעיר:
  29. אז ירדו רבים מבקשי צדק ומשפט אל המדבר לשבת שם:
  30. הם ובניהם ונשיהם ומקניהם כי רבו הרעות עליהם:
  31. ויגד לאנשי המלך ולחיל אשר היו בירושלים בעיר דוד כי ירדו אנשים אשר עברו את מצוות המלך למחבואים במדבר:
  32. וירדפו אחריהם רבים וישיגום ויחנו עליהם ויערכו עליהם מלחמה ביום השבת:
  33. ויאמר להם רב לכם צאו ועשו כדבר המלך וחיו:
  34. ויאמרו לא נצא ולא נעשה דבר המלך לחלל את יום השבת וימהרו לעשות איתם מלחמה:
  35. ולא ענו להם ולא השליכו עליהם אבן ולא סתמו את המחבואים:
  36. באמרם נמות כולנו בתמנו עדים לנו השמים והארץ כי בלא משפט תספנו:
  37. ויערכו עליהם מלחמה בשבת וימותו הם ונשיהם ובניהם ומקניהם כאלף נפש אדם:
  38. וידע מתתיהו ואוהביו ויתאבלו עליהם עד מאוד:
  39. ויאמרו איש אל רעהו אם נעשה כולנו כאשר עשו אחינו ולא נלחם בגוים על נפשנו ועל תורתנו עתה מהרה ימחו אותנו מעל פני הארץ:
  40. וייוועצו ביום ההוא לאמור כל אדם אשר יבוא אלינו למלחמה ביום השבת נלחם בו ולא נמות כולנו כאשר מתו אחינו במחבואים:
  41. אז נאסף אליהם קהל חסידים גיבורי חיל מישראל כל המתנדב לתורה:
  42. וכל הבורחים מפני הרעות חברו אליהם ויהיו להם למשען:
  43. ויערכו חיל ויכו את הרשעים בקצפם ואת האנשים הפושעים בחמתם והשרידים נסו אל הגויים להינצל:
  44. ויסב מתתיהו ואוהביו ויהרסו את הבמות:
  45. וימולו את הבנים אשר לא נימולו אשר מצאו בגבול ישראל בחזקה:
  46. וירדפו את בני זדון ויצלח הדבר בידם:
  47. ויגאלו את התורה מיד הגויים ומיד המלך ולא הניחו קרן לרשע:


  48. ויקרבו ימי מתתיהו למות ויאמר לבניו עתה גבר זדון ותוכחה ויום מהפכה וחרון אף:
  49. ועתה בנים קנאו לתורה ותנו נפשותיכם על ברית אבותיכם:
  50. זכרו מעשי אבות אשר עשו בדורותיהם ונחלתם כבוד גדול ושם עולם:
  51. אברהם הלא בניסיון נמצא נאמן ותחשב לו לצדקה:
  52. יוסף בעת מצוקתו שמר מצווה ויהיה אדון למצרים:
  53. פנחס אבינו בקנאתו קנאה קיבל ברית כהונת עולם:
  54. יהושע במלאתו דבר אדני היה שופט בישראל:
  55. כלב בהעידו בקהל קיבל ארץ נחלה:
  56. דוד בחסדו נחל כיסא מלכות לעולם:
  57. אליהו בקנאתו קנאת התורה הועלה לשמים:
  58. חנניה מישאל ועזריה הבוטחים נצלו משלהבת:
  59. דניאל בתומו ניצל מפי אריות:
  60. וכן בינו דור ודור כי כל המקווים לו לא יכשלו:
  61. ומדברי אדם רשע אל תראו כי כבודו לדומן ורימה:
  62. היום יגבה ומחר לא ימצא כי ישוב לעפרו ועשתונותיו יאבדו:
  63. חזקו בני והתאוששו בתורה כי בה תכבדו:
  64. והנה שמעון אחיכם ידעתי כי איש עצה הוא אליו תשמעון כל הימים הוא יהיה לכם לאב:
  65. ויהודה המקבי גיבור חיל מנעוריו הוא יהיה לכם שר צבא ונלחם מלחמת העם:
  66. ואתם תאספו אליכם כל שומרי מצוה ונקמו נקמת עמכם:
  67. השיבו גמול לגוים והחזיקו במצות התורה:
  68. ויברך אותם וייאסף אל אבותיו:
  69. וימת בשש וארבעים ומאה שנה וייקבר בקברות אבותיו במודיעים ויבכו אותו כל ישראל בכי גדול: