סמ"ק/קח
רמב"ם הלכות שבועות פי"א סמ"ג עשין קכג. טור ח"מ סימן פ"ז.
להשבע בשמו דכתיב (דברים ו', י"ג-י"ד) ובשמו תשבע ולא שיהא חייב לשבע בשמו אלא כשאתה בא לישבע בשמו תשבע באמת ורבותינו דרשו אחד מושבע מפי עצמו: ואחד מושבע מפי אחרים בין בשם בין בכנוי בין בלשון ברכה בין בלשון קללה. וענה אמן אחריהם חייב לומר אמת: ודיינין המשביעין אותו צריכין להתפיש ספר תורה לנשבע בידו: ותלמיד חכם לכתחילה משביעין אותו בתפילין ומיושב. ועכשיו נהגי (הג' א) להחרים בין בני (ר"פ א) אדם: וצריכים לאיים על הנשבע כדמוכח בפרק שבעת הדיינין גם המשביע את חבירו בחנם הוא בעונש שבועה כמוהו: שנאמר (זכריה ה', ד') ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ורבותינו דרשו גנב זה הגונב דעת הבריות: וגם המשביעו בדין יש עליו קצת עונש מפני שגורם לו עונש ויש לכל אדם להרחיק עצמו מכל שבועה:
מפרשים
[עריכה]הגהות רבינו פרץ
[עריכה]וכן פרש"י בדורותינו בטלו הראשונים שבועה דאורייתא לפי שעונשה גדול ותיקנו לגזור עליו בארור בעשר' ואנו רגילין לומר ע"ד המקום וע"ד ב"ד אנו מחרימין על פב"פ על דבר כך וכך שכך הוא כמו שטוען וכו' ובפחות מי' אין החרם חל וראיי' מבני יעקב.
הגהות חדשות
[עריכה]קח
[עריכה]להחרים בין בני אדם ט"ס הוא וצ"ל בי' בני אדם: