סמ"ק/קט
רמב"ם הלכות ברכות פ"א סמ"ג עשין סימן כז טור א"ח סימן קפד.
לברך על המזון דכתיב (דברים ח', י') ואכלת ושבעת וברכת: והיינו בברכה שלאחריו וברכ' שלפניו גמרינן מק"ו כשהוא שבע מברך כשהו' רעב לא כל שכן ודרשו רבותינו דהשלשה ברכות דאורייתא וברכה רביעית דרבנן ובברכת הארץ צריך להזכיר ברית ותורה חיים ומזון ומלכות בית דוד בבונה ירושלי': וצריך להזכי' מעין המאורע בשבת רצה והחליצנו: ביו"ט ור"ח יעל' ויבא ואין משנין חתימ' הברכה: ואם שכח ולא הזכיר ונזכר קודם שהתחיל ברכה רביעית בשבת אומר ברוך אתה ה' א"מ העולם אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת וביום טוב אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן מועדים לעמו ישראל לששון ולזכרון ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים: ובראשי חדשים אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לכפרה ולזכרון ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים: והיכא דמיקלע שבת ויום טוב או שבת וראש חדש אומר רצה והחליצנו. ואינו מזכיר בו לא יום טוב ולא ראש חודש ואחר כך אומר יעלה ויבא: ואין מזכירין בו של שבת כלל וכן בתפלה וכששכח כוללן יחד בברכה שאמרנו למעלה והיכא שלא נזכר עד שהתחיל ברכה רביעית בשבת ויום טוב חוזר לראש ובראש חדש לא יחזור. משום דאי בעי לא אכיל רק מיני תרגימה וכן במנחה בשבת יש אומרי' כן מי ששכח ולא בירך אחר אכילתו ונזכר קודם שנתעכל המזון במעיו כל זמן שאינו רעב חוזר ומברך כרבי יוחנן וכן בספק. ולאחר מיכן אינו מברך ושלשה שאכלו אם בתחלה ברכו ברכת המוציא ביחד אין רשאין ליחלק אלא ימתינו ומזמנין זה עם זה ואם ברכו כל א' ברכ' המוציא לעצמו רשאין ליחלק אבל אם גמרו סעודתן יחד חייבין לזמן ואפי' אחד מהן אוכל פת של עכו"ם והאחרים נזהרין מאותו פת וכן אחד אוכל פת וגבינה והאחרים אוכלין בשר מזמנין כדאמרי' גבי תרומה (ר"פ א) בריש ערכין: אבל אם א' מהם אוכל דבר אסור אין מזמנין: ואין מזמנין לא על נשים ולא על עבדים וקטנים אבל נשים מזמנות לעצמן ועבדים לעצמן רשות והיכא שאוכלת עם אנשים נראה שיוצאות בזימון ובברכת המזון של אנשים אם ירצו והמברך יכוין להוציאן אף על פי פי שאינן מבינות לשון הקדש (ר"פ ב) והיכ' שקדמו שנים ואכלו דין הוא שיפסי' השלישי סעודתו עד שיגמרו ברכה ראשונה ואח"כ יחזור למקום שפסק ויתחיל נודה זהו לפירוש הקונטרס מיהו לפירוש אחר יחזור לראש: ונרא' לי החלוקים דהיינו היכא שלא אכל פת אחר כן אבל אכל פת אחר כך הכל מודים שצריך להתחיל מראש ושלשה שאכלו ויצא א' מהם לשוק קורין לו ומזמנין עליו והוא ששומעין קולו: אבל בעשרה שצריך להזכיר שם שמים עד שיבא אצלם: ושתי חבורות שאוכלות בבית אחד ורואים זו את זו מצטרפין ואם לאו אלו מזמנין לעצמן: ואלו לעצמן: ואם יש שמש מצרפן: וכן אומר רי"בא בבית חתנים אעפ"י שאין מברכין שהשמחה במעונו אלא במקום חופה אם שמש מצרפן ורואין זה את זה אפי' בב' חדרים הכל נחשב מקום חופה: ושנים שאכלו ובא שלישי וישב עמהם ואכל קודם שאמרו הב לן ונברך: מזמנין עמו: ואם הוא גדול בחבורה מברך ומוציא גם האחרים ואם רצה נותן רשות אפילו לא אכל רק כזית: אבל אם אמר בעל הבית הב לן ונברך כשאוכלין אצל בעל הבית אז המסובין כולם אסורים לאכול כשאוכלין משלו ואין הבא אחר כך מצטרף עמהם: ואינו מברך (ר"פ ג) להם והיכא שלא קבעו מקום לסעוד' רק במקרה ישבו שלשתן יחד כל אחד מברך לעצמו בין לעניין ברכ' המוציא בין לעניין ברכות המזון ואם קבעו מקום אחד מברך לכולם וכן אם מהלכין בדרך ואמרו נלך לאכול למקום פלוני נתחייבו בזימון מיהו בתוס' משמע דלדידן הוי פת קביעות אך במהלכין בדרך עד שישבו: ואדם שאוכל כשהוא מהלך יושב ומברך במקום שאכל באחרונ' ואם ישב ואכל ולא בירך ויצא לדרך או לשוק חוזר למקומו ומברך כדברי בית שמאי (ר"פ ד) והבא על בני אדם שמברכין אם אומרים נברך אומ' הוא ברוך ומבורך לעול' ועד ואם הם עשרה שמברכין בשם יזכיר השם כמותם מצאם שאמרו ברוך עונה אמן וכן יש לעשו' על כל ברכ' שאדם שומע שמברך חבירו: וז' שאכלו דגן ושלשה ירק מצטרפין לעשר' וכן שנים דגן ואחד ירק (ר"פ ה) מקל וחומר ואמרו חכמים כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם ויין: והוא הדין לכל ברכת הנהנין אבל ברכת היין של קידוש מסיק התם דמוציא וברכת המזון אומר ר"י דמוציא ולשון הירושל' לא משמע כן: ומה שנהגו בבית האבל להוסיף על ברכת המזון אין צריך עשרה: ואין מזמנין על הקטן עד שיביא שתי שערות ואפי' יודע למי מברכין והיא הדין לעשרה מקל וחומר ויש מקילין להשלים לעשרה ביודע למי מברכין: אבל מה שנהגו למסור חומש לקטן זהו מנהג שטות ובירושלמי אומר דשכור מברך אפי' מדומדם ואורח חייב לברך את בעל הבית ותקנו לו חכמים ברכה אחת: ואפי' לא תהיה ברכת המזון טעונ' כוס מכל מקום היכא שיש כוס צריך לדידן ד' דברים חי מלא שטיפה הדחה וסימניך חמשה: וחי רוצה לומר בשעת נתינתו בכוס: ובברכת הארץ נותן לתוכו מים: דחי לגמרי אין מברכין עליו ודווקא ביינות שלהם. עוד יש לפרש שלא יהא מזוג יותר מדאי: עוד יש לפרש חי דקאי אכוס שלא יהא נשבר: (ר"פ ו)
מפרשים
[עריכה]הגהות רבינו פרץ
[עריכה]בריש ערכין הכל חייבין בזימון כהנים לויים וישראלי' ופריך פשיטא לא צריכ' דכהנים אכלי תרומה וקדשי' וזר אכל חולין מהו דתימא כיון דזר לא מצי אכיל לה לתרומה לא מצי לאצטרופי קמ"ל כיון דכהן מצי אכיל חולין שפיר דמי משמע דג' בני אדם שמודרי' הנאה זה מזה אין מזמנים.
וראיה מדאמרינן סופר מברך ובור יוצא ומיהו יש לדחות דמיירי שהבור מבין בלשון הקדש אך אינו יודע לברך ועוד מביאין ראיה מההיא דאמרינן הלועז ששמע אשורי' יצא וגם זה יש לדחו' דשאני מגיל' שאינה כי אם משום פרסומי ניסא וטוב שיברכו הנשים:
וכן נמי אם נטלו ידיהם למים אחרונים שוב אינו מצטרף עמהם הבא אחרי כן.
והני מילי כשאין לו פת לאכול במקום שנזכר אבל יש לו פת לאכול במקום שנזכר אוכל שם מעט ומברך שם רק שלא יהא רעב מחמת אכילה ראשונה וההיא דרבה בר בר חנה דברכות שחזר למקומו הראשון צריך לומר שלא היה לו פת לאכול במקום שנזכר.
ורי"ף חולק על שנים וכן רבותינו מאיי"ברא ונהגו העולם להצטרף (ש"ע שנים שאכלו ובא ג' אם יכולי' להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב ואם אינו רוצה לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אח' ואם אירע יזמנו עמו) וששה דגן וד' ירק אין מצטרפין דבעינן רובא דמינכר ודוקא להצטרף אבל להוציא עד שיאכל כזית דגן ואע"ג דכזית שיעור דרבנן ואמרינן בפרק מי שמתו דלא אתי קטן דמחייב דרבנן ומפיק הני דאכול כדי שביעה דלא אתי דרבנן ומפיק לדאוריית' פרש"י ז"ל דהתם קטן שלא הגיע לחינוך דאפילו מדרבנן לא מתחייב דחיובא עליה דאבובי רמיא ולאו אדידיה ור"י תירץ דהיינו טעמא כי אכול כזית דגן מוציא הנך דאכלו כדי שביעה דאפילו לא אכל כלל היה יכול להוציא כדאמרינן פרק ראוהו ב"ד דברכת הלחם דמצה וקדוש היום אע"פ שיצא מוצי' אם כן ברכת המזון נמי מוציא אף כי לא אכל כלל והא דבעינן אכילה בכזית משום דבעי למימר שאכלנו והא דאמרינן בירושל' ואכלת ושבעת מי שאכל יברך. אסמכתא בעלמא הוא.
נשבר דקאמר נראה אפילו מחזיק רביעית. הדחה נראה בתוספ' דסגי בקינוח יפה בלא הדחה וצריך למברך לענות אמן אחר ירושלים ובלחישה לדידן דליכא פועלים.