סמ"ג לאו סו
שלא יצא אדם חוץ לתחום המדינה בשבת. וכל היוצא חוץ לתחום שבת בשבת לוקה (עירובין יז.) שנאמר "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז, כט). זהו תחום העיר. ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה, אבל חכמים העתיקו שתחום זה חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. וכן אמר להם משה רבינו: לא תצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפיים אמה. אבל חוץ לאלפיים אמה אסור, שאלפיים הוא מגרש הערים.
והסמיכוה בעירובין (דף נא.) לגזירה שווה. נמצא שמותר לאדם לילך בשבת את כל העיר, אפילו היתה כנינוה שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה, וכן מותר לאדם להלך חוץ לעיר אלפיים אמה מרובעים כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות, כרבנן דר' חנינא בן אנטיגנוס בשבת [ד' מ"ט]. ואם יצא חוץ לאלפים אמה, מכין אותו מכות מרדות, עד שנים עשר מיל. אבל אם יצא והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל, אפילו אמה אחת, לוקה מן התורה. ודבר זה שביארנו מוכיח בירושלמי [כל הסוגי' בעירובין ד' כ"א ע"א ובאשרי פ"ק דעירובין מביאו] וז"ל הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין דבר תורה ר' מנא בעי ניחא אלפים שאינו מחוור ארבעת אלפים מחוור הוא ר"ש בן ביסנא בשם ר' אחא אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל משמע שזה מחוור אפי' לרבנן דר"ע [בסוטה דף כ"ז] לפי עניין זה כשאומר בשבת [ד' ס"ט] דידע לה בשבת במאי ומתרץ דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע היה יכול לומר דידע לה בתחומין דשנים עשר מיל ואפי' אליבא דרבנן. המינין אומרים אל יצא איש ממקומו כמשמעו והשיב רבינו משולם בר' קלונימוס להקהות שיניהם מנבואת ישעיה ויחזקאל שכתו' בנבואת ישעיה והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות ובנבואת יחזקאל כתיב והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני ה' ואם הי' אסור לזוז ממקומו איך יבא כל בשר להשתחוות בבהמ"ק [הגה"ה וכן וימצאו איש מקושש עצים במדבר איך נדדו ממקומם ע"כ.]
אמר שמואל בשבת [ד' מ"ב] היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת, מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזהו תחום שבת. מי שכלתה לו מדתו בחצי העיר אע"פ שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה כדתניא בשבת [שם] עוד מוכיח שם [בד' נ"ב] מי שהיה בא בדרך ליכנס במדינה בין שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה אם נכנס באלפים אמה קרוב לעיר קודם השבת אע"פ שלא הגיע למדינה אלא בשבת הרי זה יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח. עוד שנינו שם [בד' נ"ב] מי שיצא חוץ מתחום אפי' אמה אחת לא יכנס. פי' רבי' משה שד' אמות שיש לו לאדם תחילתן ממקום שהוא עומד בו לפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר, ישב במקומו ואין לו להלך אלא בתוך ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ. ורבי' יצחק פי' לא יכנס להיות כאילו לא יצא אבל ארבע אמות יש לו כשאר יוצא חוץ לתחום ומותר ליכנס בתוך תחומו הראשון עד ארבע אמותיו [שם בד' ס"ה]. וכן מי שהחשיך לו חוץ לתחום המדינה אפי' אמה אחת הרי זה לא יכנס אלא יהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה ואם כלת' מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו.
שנינו בשבת [ד' מ"א] מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת כגון שהוציאוהו עכו"ם או רוח רעה או שוגג ויצא אין לו אל' ד"א חזר לדעת אין לו אלא ד"א החזירוהו כאלו לא יצא ואם נתנוהו ברה"י כגון שנתנוהו עכו"ם בדיר וסהר ומערה או ספינ' או בעיר אחרת אמר רב [בד' מ"ב] הלכה כרבן גמליאל שאומר שיש לו להלך את כולה וכן אם יצא לאחד מאילו בשוגג ונזכר והוא בתוכה מהלך את כולה יצא חוץ לתחום לדעת אע"פ שהוא בתוך רה"י כגון דיר וסהר אין לו אלא ד"א וצריך להתיישב בנכנס בספינה לדעת בשבת ומפליגה חוץ לתחום אם מותר להלך את כולה או אין לו אלא ד"א ולמעל' בארנו בשם ר"י שמותר להלך את כולה. אמר רבה בשבת [ד' מ"א] כל מי שאין לו לזוז ממקומו אלא בתוך ד"א אם נצרך לנקביו ה"ז יוצא ומרחיק ונפנה שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וחוזר למקומו ואם נכנס במקצת התחום שיצא ממנו בעת שירחיק לפנות אמרי נהרדעי [שם] הואיל ונכנס ברשות יכנס כאלו לא יצא והוא שלא יצא לכתחילה לדעת אבל אם יצא לדעת אע"פ שנכנס אין לו אלא ד"א. שנינו שם [בד' מ"ד] כל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד נהר או מיד מפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו [בד' מ"ה] ואם היתה יד עכו"ם תקופה והיו מפחידין לשבות במקום שהצילו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן בכלי זיינם.
מסקינן בערובין [ד' נ"ה] שכל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה אם בינו לבין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה שהוא כשיעור בית סאתים המרובעות או פחות מזה ה"ז מצטרף למדינה ונחשב ממנה וכשמודדין לה אלפים אמה לכל רוח מודדין חוץ מבית דירה זה היה בית קרוב למדינה לשבעים אמה ובית שני קרוב לו בשבעים אמה וכן עד מהלך כמה ימים הרי הכל כמדינה אחת וכשמודדין מודדין חוץ לבית אחרון והוא שיהיה בית אחרון בית דירה ד"א או יותר וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנים ובית ע"ז שיש בו בית דיר' לכומרים והאוצרות שיש בהן בית דירה הקבר והגשר שיש בהן בית דירה ושלש מחיצות שאין עליה תקרה ויש בהן ד"א על ד"א והבורגנין ובית הבנוי בהן וב' מחיצות שיש עליהם תקרה ומעזיבה ומערה שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושירים. ומאותו הבית היוצא רואין כאלו חוט מתוח על כל פני המדיד' ומודדין חוץ לאותו החוט אלפים אמה.
גרסינן בנדרים [ד' נ"ו] הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומיה ואסור ליכנס בעיבור' ומנלן דעיבורה של עיר כעיר אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושע ביריחו אילימא ביריחו ממש והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא ש"מ בעיבורה. נחזור לפ' כיצד מעברין [ד' נ"ז] היו שתי עיירות סמוכות זו לזו אם יש ביניה' ק' אמה ומ' ואחת ושליש כדי שיהא ע' אמה ושיריים של זו וע' אמה ושיריים של זו חושבים שתיהן בעיר אחת נמצאת כל עיר מהן מהלכת את כל העיר השניה וחוצה לה אלפים אמה [שם בד' נ"ה] עיר שהיתה ארוכ' או מרובעת הואיל ויש לה ד' זויות שוות מניחין אותה כמות שהיא ומודדין לה אלפים אמה לכל רוח מד' רוחות היתה עגולה עושין לה זויות ורואין אותה כאלו היא בתוך המרובע ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצ' משתכר את הזויות וכשהיא מרבעת מרבע' בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונות כנגדה [ד' נ"ה] היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאלו היא כולה רחבה היתה עשוייה כמין גאם כזה ?ך או שהיתה עשוייה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמות מודדין לה מן היתר ורואין הקשת כאלו הוא מלא בתים ואם היו בין שני ראשים ד' אלפים אין מודדין לה אלא מן הקשת [עיין בתו' שם בד"ה ואם לא].
עוד שם [בד' נ"ה] אמר רב הונא עיר שיושבת על שפת הנחל אם יש לפניו דקה הוא בניין רחב ד"א על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל נמצא הנחל ככל העיר ומודדין לה אלפים משפת הנחל השנייה ויעשה הנחל כולו בכלל המדינה מפני הדקה הבנוייה בצדו ואם אין שם דקה אין מודדין אלא מפתח בתיהן ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם ואמר רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהן ואם היו שם שלש חצירות של ב' בתים הודבקו כולן ומרבעין אותן ונותנין להם אלפים אמה לכל רוח כשאר עיירות שנינו שם [בד' נ"ז] אין מודדין אלא בחבל של נ' אמה לא פחות ולא יותר ובחבל של פשתן כדי שלא ימשך יותר אמרי' בכתובות [ד' כ"ח] אפי' עבד אפי' שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת ונאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באין בשבת כשהייתי קטן וסומכין על עדתו בדבר זה ולא הלכו בו חכמים [בעירובין ד' נ"ח] אלא להקל מפני ששיעור אלפים מדבריהם.