סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/עג
ועוד (שם ע"ב) מ"ט והאלהים נסה את אברהם ולא כתיב נסה את יצחק אלא את אברהם ודאי דבעי לאתכללא בדינא דהא אברהם לא הוי ביה דינא כלל מקדמת דנא והשתא אתכלל מיא באשא וכו' ובג"כ והאלהים נסה את אברהם ולא את יצחק דאזמין לאברהם לאתכללא בדינא וכו' רזא דמלה אע"ג דקאמרן דאברהם כתיב ולא יצחק יצחק נמי אתכלל בהאי קרא רזא דכתיב והאלהים נסה את אברהם נסה לאברהם לא כתיב אלא את אברהם את דווקא ודא יצחק וכו' כיון דאתעקד ואזדמן בדינא ע"י דאברהם כדקא יאות כדין אתעטר באתריה בהדיה דאברהם ואתכלל אשא במים וסליקו לעילא (ושם דף קכ) וירא את המקום מרחוק כד"א מרחוק ה' נראה לי וכו' מרחוק חמא ליה גו אספקלריא דלא נהרא וכו'. ביאור הענין כי מצד מדת יצחק אבינו לא היה העקדה שום נסיון אצלו כי כך הוא מדתו למסור כל תפיסתו להשי"ת ולזה היו מתאחדים שפיר מצדו אלו שני המאמרים כי ביצחק יקרא לך זרע עם המאמר השני והעלהו לעולה בלי שום סתירה כלל כי הבין שפיר שיכול להיות עולה תמימה ובכל זאת יהיה נמי מקום אף בזה העולם להמאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ואם שאין זאת בהבנת תפיסת שכלו מ"מ מה בכך הלא זאת הוא עיקר שורש מדתו למסור כל הבנת תפיסתו להשי"ת וממילא כיון שמצדו לא היה שום התנגדות כלל בין אלו שני המאמרים היה מביט בהם באספקלריא דנהרא ולא היה אצלו שום נסיון כלל משא"כ מצד מדת אאע"ה היה עיקר הנסיון כי א"א נקרא אדם הגדול בענקים להורות על גודל התפשטות אור מדתו להראות מפורש בעולם אור חסדו ית' בהכרה מפורשת שזה החסד בוקע גם בהלבוש אחרון שיהיה הבנה באור חסדו ית' גם בתפיסה הנמוכה של זה העולם לכן היה נבוך באלו שני מאמרי ית' כי לפי הבנת שכל האנושי התנגדו אהדדי אלו שני המאמרים והמאמר והעלהו לעולה סותר להמאמר הראשון כי ביצחק יקרא לך זרע וזה שכתב הזוה"ק שם מרחוק ה' נראה לי מרחוק חמי לי' גו אספקלריא דלא נהרא היינו שלא היה לו הבנה באלו שני המאמרים כי השי"ת העלים ממנו בגין דיהך ויקבל אגרא ולזה היה אצלו נסיון, אמנם לאחר העקדה אז נתברר אברהם אבינו שאין באמת בלבו מצדו שום רצון אחר כי אם עצמות רצונו ית' החפץ בקיום הויית יצחק שאמר אל תשלח ידך אל הנער ואתכלילו אשא במיא ומיא באשא בהתכללות גמור ממש כמו שהוא בשורש העליון ית' וממילא האיר גם בהבנת תפיסה האחרונה של אאע"ה אספקלריא דנהרא ממש כמו שמאיר בהשורש אזי הכיר מפורש שאין שום סתירה והתנגדות כלל בין אלו שני המאמרים ועל זה נאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וזה מורה שהתחיל לראות התחדשות מה שהיה נעלם ממנו מקודם וכמבואר כאן בזוה"ק וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו' הא תנינן הוא איל דאתברי בין השמשות הוה ובן שנתו היה כד"א כבש אחד בן שנתו והכי איצטריך והא יצחק לא הוה בעלמא ואת אמרת בין השמשות אלא אתפקד חילא לאזדמנא ההוא מלה לההוא זמנא בשעתא דאצטריך ליה הכי נמי האי איל דאתקריב תחותיה דיצחק וכו', היינו שמבאר הזוה"ק דאין הפירוש שהאיל נברא אז כמשמעו כי כיון שהיה בן שנתו איך אפשר שהיה נברא בין השמשות הראשון אלא הפירוש דאתברי בין השמשות כלומר העדר השלימות וכן כל הדברים שנחשבין בגמ' שנבראו בין השמשות הוא הפירוש שחסר בהם השלימות כי מלת בין השמשות רומז שלא נגמר עדיין השלימות. ולהבין זאת וכי ברא השי"ת דבר חסר שלא היה פנאי ח"ו לגמור בריאת שלימותם, אלא הענין הוא שמצדו ית' יש לכל הדברים שבעולם שלימות הגמור אלא מצד תפיסת אדם יש דברים בעולם שלא נגמר עדיין אצלם השלימות כי יש בעולם דברים כאלו שקבע בהם השי"ת חק וזמן לגמר שלימותם וכל עוד שלא הגיע עדיין זה החק והזמן נראה בתפיסת אדם עליהם שהם משוללי שלימות קודם שמגיע חק זמנם משום שהאדם הוא תחת הזמן וכל עוד שלא הגיע הזמן ונעלם מהאדם השלימות זה נקרא בריאת בין השמשות כלומר כמו בין השמשות שאין אדם יכול לעמוד עליו וזהו נמי שנחשב שם בש"ס בארה של מרים שנברא בין השמשות כי על זה הבאר איתא בזוה"ק (תוספות חלק סימן ח) שאברהם חפר אותו ואח"כ יצחק וזהו הבאר שפגע ביעקב ונתגלה למשה רבינו ולדוד המלך, וענין הבארות שחפרו האבות מרמז שהאבות חפרו בתוך החשך וההסתר של עוה"ז להופיע שם אורו ית' ובאמת זה האור שנתגלה ע"י חפירת אאע"ה שוב לא נפסק ח"ו לעולם ומה זה שחפרו אותו כל אחד מהאבות עוד הפעם, אמנם משום שקבע השי"ת לכל אחד מהאבות דרגא מיוחדת לכן היה צריך כל אחד ואחד בפני עצמו לחפור את הבאר מחדש להתגלות תכלית שלימותו ולכל אחד קבע נמי חק וזמן מתי יתגלה שלימותו וכל עוד שלא הגיע החק והזמן שקבע השי"ת לכל דרגא ודרגא לא היה נגמר עדיין מצד זאת הדרגא תכלית המכוון מבריאת הבאר הזאת בשלמות הגמור כי האדם הוא תחת הזמן וקודם שהגיע הזמן שקבע השי"ת נעלם ממנו השלימות וזה נקרא מצדו שנברא בין השמשות. וכן מחשב שם בריאת המזיקין בבין השמשות, היינו ג"כ כמו שביארנו שרק מצד האדם לא נגמר בשלימות תכליתן בעת בריאתן כי כאשר ייטיב האדם את מעשיו אינם נקראים באמת מזיקין ואין שום כח בידם להזיק כדאיתא (במדרש רבה תולדות פ' ס"ג יעו"ש), הרי שרק מצד האדם לא נגמר התכלית מבריאתם וזהו שנבראו בהש"מ, וזהו דאיתא כאן בזוה"ק דכל אינון מלין דהוו בין השמשות אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה לההוא זמנא בשעתא דאצטריך ליה וכו' אכן כל מה שמחשב שם שנבראו בין השמשות ונראין למשוללי שלימות זאת הוא רק מצד האדם יען שהוא תחת הזמן אבל מצד השי"ת שהוא למעלה מהזמן והעבר וההוה והעתיד שוין לפניו אין מצדו כלל שום בין השמשות ויש באמת מצדו ית' שלימות לכל הדברים וזהו וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר, היינו שראה ההתחדשות מה שהיה נעלם ממנו מלפנים כי התחילה להאיר בהבנת תפיסתו ובשכל חכמתו ממש כמו בהשורש העליון ית' שהוא למעלה מהזמן וכל אותן הדברים שהיה נראה לו בהם מלפנים כענין בריאת בין השמשות היה רואה עכשיו באותן הדברים בעצמם כל מיני שלימות והבין עכשיו שפיר אשר אף שמצד הבנת תפיסתו היה באמת הפירוש קודם העקדה העלהו לעולה העלהו שוחטו כדי שיסלק מאתו כל מיני נגיעה שהיה בו מצד הטבע ליצחק בנו שכל אב נוגע מאד לבנו ואוהב אותו מאד ובכל זאת אחר העקדה נתפרש שפיר אותו המאמר העלהו לעולה אסקיה אחתיה יען שכבר סילק ממנו בעבודת העקדה כל הנגיעות שהיה לו מצדו עד שבאמת לא נשאר מצד אאע"ה שום חיים ביצחק כי אם מהרצון ית' שחפץ בקיומו ואמר אל תשלח ידך אל הנער ולא היה מעולם שום סתירה מהמאמר העלהו לעולה להמאמר כי ביצחק יקרא לך זרע אפילו בשעה שהיה עדיין הפירוש (מצד א"א) העלהו שוחטו כי רק תחת הזמן לא היה יתכן שיתאחדו יחדו אלו שני המאמרים בלי סתירה אבל למעלה מהזמן שפיר צדקו יחדו אלו שני המאמרים כי גבי השי"ת היה הפירוש שנתגלה אחר העקדה העלהו אסקיה אחתיה גם עוד קודם עבודת העקדה בעת שהיה עדיין הפי' (מצד א"א) העלהו שוחטו כי העבר וההוה והעתיד מאירין אצלו ית' בשוה בלי שום חילוק והבדל מקודם הזמן לאחר הזמן כי זה החילוק הוא רק מצד אאע"ה יען שנופל תחת הזמן אולם אחר שנתברר אאע"ה בעבודת העקדה ונתכלל במדת יצחק ומחמת אותו התכללות נתברר שאין נמצא בלבו שום רצון אחר זולת רצונו ית' וממילא כמו ששוה גבי רצונו ית' העבר והעתיד כך האיר רצונו ית' בלב אאע"ה ג"כ והרים ונשא את תפיסתו למעלה מהזמן עד שהכיר אאע"ה שפיר ג"כ בהבנת תפיסתו שלא היה מעולם שום סתירה במאמרו ית'. וזהו כוונת הזוה"ק במה שמדייק וירא והנה איל אחר הא תנינן הוא איל דאתברי בין השמשות וכו' כלומר שראה התחדשות מה שהיה מלפנים נעלם ממנו כי עכשיו האיר לו השי"ת השגה ביותר בינה ודעת להכיר נמי השלימות כמו שהוא ממש בשורש העליון ית' למעלה מהזמן שאין שייך שם בין השמשות כלל: