סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/עד
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו'. להיות שלמעלה מן הענין נאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים על זה נאמר אח"כ ויהי אחר הדברים האלה וגו' להורות שזה הנסיון היה בירור לעומת הפלשתים כי ענין קליפת פלשתים מבואר בהאר"י הק' ז"ל (לקוטי תורה בשלח) פלשתים הם במקום השערות קווצותיו תלתלים וכו' ושערות רומזין על מותרות היינו שאומרים תמיד כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ובזה הענין צריכין בירורים גדולים אפילו בעבודות היקרים ביותר לבל ידמה להאדם בהם כחי ועוצם ידי לזה היה צריך אאע"ה לברר א"ע נגד הפלשתים בזה הנסיון ולמסור הכל להשי"ת ועל זה הבירור העצום איתא בזוה"ק (וירא קג:) מיא אעדו ואולידו חשוכא וכו' היינו כי ראשית הבריאה הוא כדכתיב ויאמר אלהים יהי אור הגם שאמרו ז"ל (שבת עז) כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכדאמרינן נמי (ריש ברכות) יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר אמנם ראשית הבריאה שיתחיל בתפיסתה הכרה זאת התחיל מהמאמר ויהי אור כי מקודם היה מאיר בלי גבול ואור כזה הוא נמנע מתפיסת בעל גבול שיהיה בו שום השגה ולזה נקרא זה האור הקדום חשך כלומר שנמנע מהשגה מהלשון ולא חשך ממני מאומה וגו'. וזהו כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכן נאמר ויהי ערב ויהי בוקר הגם שמצד השי"ת הוא עיקר האור מה שמאיר בלי גבול אכן מצד קטנות תפיסת הבריאה נקרא זה האור העצום חשך וערב מחמת מניעת השגתם וכל השגת התפיסה מתחיל מהמאמר ויהי אור שצמצם השי"ת את גודל האור ואחר זה הצמצום התחיל אור גם בתפיסת הבריאה ולהיות שמדת אאע"ה הוא חסד אל כל היום שמורה על זה האור שמאיר אחר הצמצום שיש בו שפיר השגה בתפיסת הבריאה כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמא:) ויקרא אלהים לאור יום דא אברהם דאיהו נהורא דיממא וכו' ולחשך קרא לילה דא יצחק דאיהו חשך וכו' היינו כי יצחק אבינו רומז על זה האור העצום שהוא בלי גבול שהיה קודם המאמר ויהי אור הנקרא מצד תפיסת הבריאה חשך כי אורו של יצחק הוא למעלה הרבה מתפיסת זה העולם וכשחפץ השי"ת להקנות לאאע"ה שיהיה בהכרת תפיסתו גם האור הבלתי גבול מיצחק אבינו שנקרא חשך משום שנמנע השגתו וא"כ באיזה אופן יתכן שיהיה לאאע"ה בזה האור קנין בדעתו ובתפיסתו מאחר שזה האור הוא באמת למעלה מגבול תפיסתו לכן נאמר נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה היינו כשחפץ השי"ת ליתן קנין להאדם באור כזה שהוא למעלה מהשגתו ושיהיה נקרא נמי על שם יגיע כפו של אדם אזי מעלהו מקודם לנסיון ועי"ז משיג האדם קנין יגיע כפו גם בזה האור שהוא למעלה מתפיסתו וזה הוא כוונת מאמר הזוה"ק נמי והאי מיא אעדו ואולידו חשוכא ובמדרש רבה (בא פ' טו) איתא נמי מים הרה וילדה אפילה וכו' ומים רומזין על חסד ואהבה וזהו מיא אעדו היינו שנתעברו המים כלומר שהופיע השי"ת במדת אאע"ה יותר חסד וגודל אהבה כפולה ומכופלת ליצחק בנו ומחמת גודל אהבה עצומה כזאת מסר את יצחק בנו אהובו לגמרי להשי"ת כי מחמת גודל אהבה עזה אליו אמר היכן יש עוד בעבורו מקום בטוח לשמרו מכמו גבי השי"ת בעצמו כי הבין שפיר כמו שהוא באמת שעיקר תכלית קיומו של האדם הוא רק בזה שנעשה קרבן להשי"ת. וזה שאמרו ז"ל (יומא כח) זריזין מקדימין למצוה שנאמר וישכם אברהם בבוקר אין הפירוש שהיה נתהפך בזה הנסיון ממדת החסד למדת אכזריות ח"ו אלא אדרבה בעצמות מדתו של אאע"ה שהוא חסד ואהבה נתוסף במדתו יותר רב חסד וגודל אהבה עד שמחמת אהבה עזה ועצומה שהיה בו היה מזרז עצמו ביותר להקריב אותו להשי"ת ועד זה העת היה הפירוש כפשוטו העלהו שחטהו כי לא היה עדיין לאאע"ה קנין גמור בו בתפיסתו אולם ע"י אותה אהבה עזה ועצומה שנתוסף בו למסור את בנו לגמרי להשי"ת החזיר לו השי"ת קנין גמור באורו של יצחק אבינו עד שהשיג הכרה גם בגודל אורו של יצחק הנקרא מצד תפיסת הבריאה חשך והבין שפיר בתפיסתו אשר באמת הוא אורו של יצחק אבינו עיקר האור הנקרא רב חסד שקודמת לנהורא וזה הוא מיא אעדו ואולידו חשוכא מים הרה וילדה אפלה כלומר מסבת גודל אהבתו שמסרו לגמרי להשי"ת החזיר לו השי"ת קנין גמור גם בהחשך והערב הקודם להבוקר ואזי התחיל הפירוש העלהו אסקיה הרי שכל קיום הויית יצחק אבינו הוא רק מהמאמר אל תשלח ידך אל הנער ולזה איתא בגמ' (ר"ה) עפרו של יצחק צבור לפני היינו שכל התקיפות של ישראל נמשך מזה עדי עד כי זה המאמר אל תשלח ידך אל הנער לא נפסק בשום פעם ח"ו ותמיד אומר השי"ת ביצחק יקרא לך זרע וגו' אל תשלח ידך אל הנער וכיון שישראל מתיחסים אחר יצחק אבינו כ"ד כי ביצחק יקרא לך זרע וכל קיום הויית יצחק אבינו הוא רק מהרצון ית' שאמר אל תשלח ידך אל הנער נמצא שנכלל בזה הרצון ית' כל הויית ישראל ג"כ וכל קיומם נמשך רק מזה הרצון שאמר אל תשלח ידך אל הנער והמאמר מהרצון ית' קיים לעד ולעולמי עולמים ואחר בירור העצום הזה אין עוד שום מקום להקטרוג של פלשתים: