סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/עב
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו'. בזוה"ק (וירא דף קיט.) ר"י פתח ואמר אתה הוא מלכי וגו' דא הוא שלימו דכל דרגין כחדא דא בדא צוה ישועות יעקב כל אינון שליחן דעבדי שליחותא בעלמא דלהוי כלהו מסטרא דרחמי ולא ליהוי מסטרא דדינא בגין דאית מארי שליחן מסטרא דרחמי ומסטרא דדינא קשיא אינון שליחן דאתיין מסטרא דרחמי לא עבדי שליחותא דדינא בעלמא כלל ואי תימא הא מלאכא דאתגלי ליה לבלעם וכו' לעולם לא אשתני אלא שלוחא דרחמי הוה לאגנא עלייהו דישראל ולמיהוי סניגורא עלייהו ולקבלו הוא דינא וכך ארחוי דקב"ה כד איטיב לדא ההוא טיבא דינא לדא וכו' ובג"כ צוה ישועות יעקב וכו' דכיון דאשתזיב יצחק ישועות יעקב הוו וכו'. הזוה"ק מבאר כאן איך שייך מצדו יתברך התחלקות ממלאכי רחמי ודינא הלא בהשורש הוא הכל רק רחמים פשוטים לזה מבאר הזוה"ק שבאמת מצד שורש המקור ית' אינו רק רחמים פשוטים וכל החילוק והשתנות מרחמי לדינא נמשך רק מצד האדם, והוא כענין דאיתא בזוה"ק (צו לא.) אל בכל אתר נהורא דחכמתא עלאה הוא וכו' דכתיב חסד אל כל היום ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערן בעלמא בכל יומא וכו' הה"ד ואל זועם בכל יום וכו' כי אל מורה על רחמים פשוטים ויען שבזה העולם נמצא לבושים המסתירים את הרחמים לזה אל זועם בכל יום כדי לכלות ולבטל אותן לבושים המסתירים וכאשר מתגבר הרחמים נשתנה זה הרחמים לאותן לבושין המסתירים לדינא אבל עכ"פ זאת ההשתנות לדינא הוא בעצמו רחמים גמורים וכמו כן מבאר הזוה"ק נמי כאן אתה הוא מלכי וגו' דא הוא שלימו דכל דרגין כחדא דא בדא, היינו כי אתה הוא מורה על היחוד המובחר כי אתה מורה על עלמא תתאה והוא מורה על עלמא עלאה כמבואר בזוה"ק (האזינו), והנה בעלמא עלאה שם במקומה הרמתה לית דינא כלל רק רחמים פשוטים ואתה מורה לאחר שבא האור בהתלבשות זה העולם מסתעף מזה ההתלבשות לבושים המעיקים שכל חפצם תמיד להסתיר ח"ו את הרחמים מהשורש העליון ית' וממילא כשגובר זה הרחמים ומכלה ומבטל אותן לבושים המעיקים ומסתירים נשתנה להם עצם הרחמים לדינא אבל באמת הוא זה הדין בעצמו רחמים גמורים וזה שמבאר הזוה"ק וכך ארחוי דקב"ה כד איטיב לדא ההוא טיבו דינא לדא כך הוא שלוחא דרחמי הוה להו לישראל ולבלעם אתהפך לדינא וזאת ההתכללות מרחמי ודינא הוא היחוד הגמור הנקרא אתה הוא שרומז על ההתכללות מחסד וגבורה וזה ההתכללות נקרא נמי יעקב כי אברהם ויצחק נתכללו ביעקב. וזהו שכתב הזוה"ק ובג"כ צוה ישועות יעקב, היינו לאחר עקדה לבתר דאתכלל אברהם ביצחק כי לפי גודל מדת החסד של אאע"ה לא היה יתכן כלל בתפיסתו הכרה במדתהגבורה של יצחק אבינו רק בשעת עקדה בשעה שאמר אברהם הנני בני וכמבואר כאן בזוה"ק דהא אסתלק מרחמי דאבא על ברא ובג"כ כתיב הנני בני הנני דאסתלקי רחמי ואתהפך לדינא וכו' אז נכלל אאע"ה במדת הגבורה של יצחק אבינו וזאת ההתכללות בעצמו הוא מדת יעקב אבינו לזה אמר צוה ישועות יעקב כד ישתלחון שליחאה די להוון מסטרא דרחמי כי זאת ההתכללות הוא מהשורש אשר אין שם דינא כלל רק רחמים פשוטים: