סבא אליהו/חלק א/פרק יב
ואשוב ואשנה פרק זה דר׳ מאיר כד הוה מסיים ספרא דאיוב, לחדש בו דברים עוד טבא דאבא, מר אבי מ״ו זצוק״ל, שהיה אומר דר׳ מאיר הוה אמר הכי כד הוה מסיים ספר איוב בדוקא, ומודיענו שהכל מתים. אבל אשרי אדם שעמלו בתורה, גדל בשם טוב וכו׳. משום דמסוף ספר איוב מוכח השארות הנפש לאחר מיתה, לפי שיש להקשות כשם שכסף תועפות לו, שהוכפל לו העושר, כדכתיב ויוסף ה׳ את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מב, י). למה לא הוכפלו לו כמו כן הבנים, שבתחילה כתיב ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות (איוב א, ב). ולבסוף נמי כתיב ויהיו לו שבענה בנים ושלש בנות (איוב מב, י). ועם היות שכפי התרגום, 'שבענה' כמו שבעתים, ב׳ פעמים שבע, מ״מ הפשט לא יופשט שלא הוכפלו כמ״ש הראב״ע, שנו״ן שבענה הוא כמו בֹשְׁנָה אֶפְרַיִם (הושע י, ו). ועוד דעל כל פנים לדברי הכל הבנות לא הוכפלו, ואעפ״י שהוכפלו ביופין, לא הוכפלו בעצמותן ומהותם. והטעם שכתב הראב״ע לפי שהבנים אינם ברשותו, אינו טעם של עיקר. שהרי הטוב היותר עצום והיותר החלטיי הוא ריבוי הבנים, כדכתיב הנה נחלת ה׳ בנים (תהלים קכז, ג). וכמאמרם ז״ל, "יברכך ה׳ בבנים". ולמה לא הוכפלו לו, וינחם בכפלים ככל השאר, לכך היה אומר מר אבי ז״ל, דטעמא דמילתא דבשלמא בעושר כשאבד העושר ההוא נאבד לגמרי מבעליו ופלוני יצא נקי (עיין עיקרים מ״ד פ״ל), אבל הבנים בניו, אם מתו בעה״ז קיימי׳ ועומדים הם בעוה״ב, באופן שבבנים ובנות, השניים שנתנו לו בהצטרפותם לראשונים שחיים הם לעה״ב, משנה יירש גם באלו כמו בממון, וכן איתא בפ״ק ד(סוטה יב, א), שאמרה מרים, פרעה לא גזר אלא (על הזכרים) בעוה״ז וכו׳. ופירש״י שהנולדים מתים וחוזרים וחיים לעוה״ב ע״כ. והיינו הך המכוון של ר״מ דכד הוה מסיים ספרא דאיוב, דמסיומיה דספריה מוכח בהדיא מכח הקושיא והתירוץ הנזכר נצחיות הנפש, הוה אמר סוף אדם למות וסוף הבהמה לשחיטה, אבל לא ראי זה כראי זה, לא הרי השור כהרי המבעה, נבעו מצפוניו, כי אדם חי בנפש אחר מיתה, וז״ש אשרי אדם שעמלו בתורה, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם.