נתיבות עולם/נתיב התורה/י

<< · נתיבות עולם · נתיב התורה · י · >>

בפרק קמא דבתרא (בבא בתרא ח ב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמתו ומצדיקי הרבים ככוכבים זה גבאי צדקה איכא דאמרי והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות כגון מאן כגון רב שמואל בר שילת דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגנתיה אמר ליה שבקת להימנותך אמר ליה הא תליסר שנין דלא חזאי והשתא נמי דעתאי להתם ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו עד כאן.

וביאור זה, כי יהיה אל המשכילים בעולם הבא המציאות בלי שום העדר כלל, ולכך אמר כזוהר הרקיע כי האור יש לו המציאות ביותר עד שכל דבר נמצא באור כמו שהתבאר כמה פעמים, והפך זה החושך הוא העדר, ולפיכך אמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, כלומר אותם שהם משכילים אחרים מפני שהם משכילים את הרבים הם המציאות והעולם תלוי בהם לכך יהיה להם מציאות בעולם הבא בלי שום העדר עד שיאמר עליהם שהם כזוהר הרקיע.

וזהו דיין שדן דין אמת לאמתו שהם משכילים בעלי דינין מה יעשו והדין הוא שכלי ולכך קרא אותם משכילים, וזה שאמר שדן דין אמת לאמתו, לאפוקי אם דן לפי סברתו, אף על גב שזה גם כן דין אמת כי אין לדיין רק מה שעיניו רואות, מכל מקום שיהיה לו שכר זה עליו זה אינו רק שח דין אמת לאמתו ממש שהוא דין תורה ולכך אמר שדן דין אמת לאמתו. וזה נקרא שהוא משכיל בעל הדין מה יעשה כאשר הוא לאמתו אבל אם אינו לאמתו רק סברתו אין זה לאמתו, ובמקום אחר פירשנו שאין צריך יותר רק שיכוין אל האמת והוא עיקר הפירוש ואין כאן מקומו.

ומצדיקי הרבים קרא גבאי צדקה שהוא מצדיק הרבים שיעשו צדקה.

ועליהם נאמר ככוכבים כי הכוכבים מאירים גם כן. וההפרש שיש בין זוהר הרקיע ובין הכוכבים, כי הרקיע עצמו יש לו זוהר ואינו מקבל הזוהר מאחר רק גוף הרקיע יש לו זוהר, ובזה דומה אל השכלי שאין אצלו גוף כלל, אבל הכוכבים עם שהם מאירים, יש להם גוף מקבל אור כמו הירח שיש לו גוף מקבל אור וכן הכוכבים יש להם גוף מקבלים האור, כי משפט הירח והכוכבים משפט אחד דכתיב (בראשית א) את המאור הקטן לממשלת הלילה והכוכבים, ולפיכך על גבאי צדקה אמר ומצדיקי הרבים ככוכבים מפני שאין כאן ענין שכלי גמור, ולפיכך יש לדמות אותם אל הכוכבים שיש בהם גוף והם מאירים, וכן מצוה זאת שהם גבאי צדקה קרוב אל השכלי, מצד כי דבר זה זכות הרבים אשר הרבים הם הכלל נחשבים כמו השכל שהוא כללי גם כן ואין השכל פרטי ולכן יש לדמותו אל הכוכבים, ודבר זה יש להבין.

ויש אומרים והמשכילים כזוהר הרקיע זהו דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה, דסוף סוף גם גבאי צדקה משכילי הרבים כמו שאמרנו ולכך על שניהם נאמר והמשכילים כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים אלו מלמדי תינוקות מפני שאלו מצדיקים אותם עד שיקבלו התורה כי אין תורת הקטן שכלי כמו שהוא תורת גדול, ולכך על מלמדי תינוקות אומר ומצדיקי הרבים ככוכבים שיש להם גוף מקבל האור, וכן הם מלמדי תינוקות שהקטן שהוא גוף בלא השכל מקבל השכל, וזה דומה לכוכבים שיש להם גוף מקבל האור כי אין תורת הקטן שכל נבדל.

ואמר על תלמידי חכמים עצמם נאמר כצאת השמש בגבורתו, כלומר כי השמש מאיר בעצמו ואינה מקבלת האור והיא כולה אור וכאלו אין לה גוף, כך התלמידי חכמים מצד השכל נחשבים נבדלים לגמרי מסולקים מן הגוף לכך מדמה אותן לשמש המאיר, וכל אשר הוא מאיר הוא מסולק מן ההעדר שהוא חושך, ורוצה לומר כי לחכמים עיקר העולם הבא שהוא מתייחס לאור, וכמו שאמרו (בראשית רבה יב) וירא את האור כי טוב ראה את האור שאינו ראוי לעולם הזה וגנזו לעולם הבא, כי האור הוא מסולק לגמרי מן ההעדר כמו שבארנו:

ויש לך להבין אלו ארבעה דברים שזכר, דהיינו דיין שדן דין אמת לאמתו, וגבאי צדקה שמחלק צדקה המשפיעים אל בני אדם, ולאיכא דאמרי יש לדיינים אשר הם על הדין וגבאי צדקה שהם על החסד והצדקה מדרגה ומעלה אתת, ומלמדי תינוקות מעלה בפני עצמם, והרביעי הם תלמידי חכמים עצמם, והבן הדברים האלו מאוד מאוד יהי רצון שיהא חלקנו עמהם:

ומעלת מלמדי תינוקות, כמה נחשב תלמוד תורה של תינוקות של בית רבן. אמרו בפרק כל כתבי (שבת קיט ב) אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים עד כאן.

הרי קרא תינוקות של בית רבן משיחיו, מפני כי הנמשח בשמן מקבל הקדושה הוא השמן וכן הקטן כיון שאין לו דעת הוא דומה לכלי בלבד התינוק מתקדש על ידי שנמשח ונתקדש התורה שהוא מקבל אבל התלמידי חכמים קרא נביאים, כי תלמיד חכם עדיף מנביא וכן אמרו (בבא בתרא יב א) אטו חכם לאו נביא הוא:

ועל התורה של תינוקות של בית רבן העולם עומד. ובפרק כל כתבי (שם) אמר ריש לקיש משום ר׳ יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי אמר ליה אין דומה הבל פה שאין בו חטא להבל פה שיש בו חטא ומן הדברים אשר התבארו למעלה כי התורה נותנת קיום אל העולם, ויותר ראשון אל התורה כאשר אין במקבל חטא כי אם התורה הוא הבל פה שיש בו חטא אפשר שיהיה העולם עומד על זה כי כל חטא הוא חסרון וההמרה דבק בו התערו ואיו יתן דבר זה המציאות לכל העולם. וזה שאמר אין העולם מתקיים אלא על הבל פה של תינוקות של בית רבן, שהתורה של תינוקות של בית רבן הוא בלא חפרה כלל שהוא בלא חטא ולכך על הבל זה ראוי שיהיה העולם עומד.

ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.

כי תלמוד תורה גדול מבנין בית המקדש כמו שהתבאר למעלה דבר זה, כי בית המקדש אף שיש בו קדושה עליונה, מכל מקום הקדושה הוא על עצים ואבנים ועל מקום מן הארץ, אבל התורה היא שכלית והיא אצל הקטן שהוא אדם בלא חטא, ולפיכך אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.

ואמר עוד שם אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיו כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבים אותה רבינא אמר מחריפין אותו ודבר זה נמשך אל מה שאמר לפני זה כי העולם קיים בשביל תינוקות של בית רבן, ומפני כך התורה של תינוקות של בית רבן היא מוכרחת שהעולם מתקיים על התורה כמו זאת ומפני כך תורה כמו זאת היא מוכרחת, לכך אם אין בעיר תינוקות של בית רבן מחריבה אותה, שכל דבר שהוא הכרחי להיות אם אין נמצא אותו דבר הכרחי דבר זה נקרא חורבן.

ולמאן דאמר מחרימין אותה, החרם היא יותר מן החורבה שבחרם עושה את הדבר העדר גמור וזה לשון חרם בכל מקום החרם תחרם, וכל זה כי הדבר שהוא בחיוב ובמדת הדין אם אין נמצא אותו הדבר פוגע בו מדת הדין לחחריב או להחרים אותה.

ועוד תדע כי התורה הזאת מן תינוקות של בית רבן היא ראשונה, שהרי אי אפשר שיבא האדם ללמוד תורה אלא על ידי שלמד תורה בקטנותו והתורה הזאת היא התחלת התורה, וזה שגורם כ״א אין שם תינוקות של בית רבן מחריבים אותה או מחרימין אותה, כי הדבר שהוא התחלה אל התורה הוא יותר עיקר והכרחי במה שהוא התחלה ואם אין התחלה אין דבר, ולפיכך אם אין תינוקות של בית רבן שהוא התחלת התורה דבר זה הוא חורבן התורה כאשר אין התחלה לתורה ולכך נמשך אחר זה חורבן גם כן.

וזה אמרם שם אמר רב כהנא לא חרבה ירושלים אלא על שבטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר שפוך על עולל בחוץ מאי טעמא שפוך משום דעולל בחוץ עד כאן.

בארו בזה כי ירושלים שהיא עיר קדשנו ותפארתנו, וראוי לה הקיום והישוב לפי מעלת ומדריגת המקום והוא התחלה לכל הישוב וראוי לה הקיום יותר, רק בשביל שבטלו בה תנוקות של בית רבן שהוא דבר הכרחי כמו שהתבאר כי הוא הבל פה שאין בו חטא והעולם על זה קיים כמו שאמרנו, וגם מפני כי התחלת התורה הוא תורת תינוקת של בית רבן, וכאשר הדבר המוכרח להיות אינו במציאות נקרא זה חורבן ושממה עד שאפילו ירושלים חרבה וזהו חורבן גמור ביותר. וכבר התבאר למעלה גם כן אצל אין מבטלין תינוקות של בית רבן, כי קדושתן יותר מבנין בית המקדש, כי קדושת תינוקות של בית רבן וקדושת בית המקדש דומים רק כי קדושת תינוקות של בית רבן הוא גדול יותר ושניהם יש בהם קבלת קדושה.

קדושת בית המקדש היא חל על עצים ואבנים בלבד, וקדושת תינוקות של בית רבן היא התורה חלה על אדם שהוא בעל נפש, והיא גם כן קדושה גמורה מפני שהיא בלא חטא כמו בית המקדש, וכאשר בטלו תינוקות של בית רבן, גם כן המעלה שהוא למטה ממנה בטלה כי שניהם ענין אחד ודבר אחד הוא.

אמנם עתה בדורנו זה אף כי יש תינוקות של בית רבם והם נכנסים לרבם ללמוד תורה אבל אני חושש לגודל הקלקול שיש להם בהנהגת הלמוד בענין התורה, ובפרט במקרא ומכל שכן במשנה שאין שמים לב עליה כלל וכן בגמרא, יוצא שכרם של למוד התורה בהפסד הקלקול הגדול והעצום שנוהגים בענין הלמוד, כי הדבר הזה נראה לעינים כי אין התינוקות קונים שום תורה כשיוצאים מבית רבן מן המקרא, וכשם שלא היה דבר בידם בכניסתם לבית רבן כך לא קנו דבר במקרא כלל כשיוצאים מבית רבן. וכל זה כי אינם חוזרים על למודם ותחלת למודם הוא לשכחה ושלא יהיה נשאר אצלם דבר כמו שאנו רואים בעינינו, ודבר זה בעצמו בלמודם בגמרא ועוזבים את המשנה שהיא היסוד ועיקר לכל התורה כולה וכבר בארנו קלקול הגדול והעצום אשר מאבדים עצמם לדעת, רוצים לעלות בסולם השמימה והם נשארים מטה מטה, מה נאמר ומה נדבר דבר הגדול כמו זה שהוא תורה של תינוקות של בית רבן שיהיה בקלקול, והכל שאין מוכיח ואין מקבל תוכחה והנהגה, כי המלמד שם תכליתו לעצמו, והאב מפני שבחסרון ידיעתו רוצה לקנות התורה כולה לבנו בזמן מועט, וכאשר גדל קצת והוא בנערותו אז שולח אותו למרחקים להביא לחמה של תורה ולשאוב מים עמוקים, ובשובו מי יתן שתהיה חזרתו כהליכתו עד שבעונותינו הרבים רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה הכל בשביל תקלת הלמוד שאינם נוהגים כראוי בתורה. לכן עיני עיני יורדה מים על עלבונה של תורה מאנה הנחם נפשי, עד כי ירחם עלינו המלמד תורה לעמו ישראל:

ואשר יותר ראוי לתורה הם בני עניים, כדאיתא בפרק אלו נדרים (נדרים פא א) שלחו מתם הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה לישראל שנאמר יזל מים מדליו מדליו שבהם תצא תורה.

וביאור דברים אלו, מה שאמר תחלה הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה לישראל, כי העני יותר מוכן שיהיה לו זרע תלמיד חכם, וכאשר גם דבר זה עינינו רואות כי העשיר מצד שהוא בעל העולם הזה אינו מוכן לקבל הזרע שהוא מוכן אל התורה השכלית, רק העני מפני שהוא משולל מן עולם הזה ואין לו חלק בעולם הגשמי הוא מוכן שיצא ממנו הזרע שיהיה תלמיד חכם וזה תבין כי אין הכהן רשאי לכנס לפני ולפנים ביום הכפורים כי אם בבגדי לבן לא בבגדי זהב כי בית קדש הקדשים לקדושתו הוא מסולק מן עולם הזה הגשמי לגמרי, ולכך לא היה רשאי לכנוס לבית קודש הקדשים כי אם בבגדי לבן. לכך העני אין לו חלק בעולם הזה ראוי שיהיה לו הזרע שהוא מוכן לתורה לא העשיר, וגם העני בשביל שאין לו גדולה וחשיבות יש לו מדת הפשיטות, כמו שהוא לשון עני שהוא לשון הכנעה וענוה ועני הכל לשון אחד, ואין ראוי אל התורה רק מדת הפשיטות כמו שבארנו בכמה מקומות ועתה בעוונותינו הרבים אין העשירים נותנים לב כי אם על בניהם, וקטני עניים אין להם מאסף אותם לתורה ולתעודה גם זה גורם הפרת התורה:

אמנם יש לך לדעת שגם אמרו במקום אחר בפרק חלק (סנהדרין צו א) דשלח ר׳ יהודה הזהרו בבני עם הארץ שמהם תצא תורה לישראל.

ודבר זה תמוה כי למה עם הארץ יותר מוכן לקבל זרע תלמיד חכם ממה שהוא מוכן תלמיד חכם עד שאמר שמהם תצא תורה לישראל, וגם על זה מעיד החוש שכך הוא ויש לך לדעת כי דבר זה כמו שנמצא באדם כך הוא בתורה ענק זה, כי השכל יוצא ונולד מן האדם שהוא בעל גוף, כי השכל הזה צריך לנושא ונושא שלו הוא החומר מוצא ממנו השכל אל הפעל. וכמו כן מוכן האב שהוא עם הארץ בעל גשם ונושא אל השכל עד שיצא ממנו בן תלמיד חכם אל הפועל, ואילו אשר הוא תלמיד חכם בעצמו זעה הוא כולו שכלי ואין כאן נושא אל השכל שהחומר הוא נושא שלו.

ולפיבך אמרו הזהרו בבני עם הארץ שמהם תצא תורה לישראל כמו שהוא נמצא באדם שהחומר נושא לשכל האדם, כי לגודל השכל שהיא התורה צריך לה נושא חמרי.

וכבר בארנו כי זה הטעם להקריב ביום התחלת הספירה למתן תורה עומר מן השעורים, אשר ידוע כי השעורים מאכל בהמה החמרי, כי את מתעלה אל מתן תורה רק מתוך מדריגה החמרית שהוא הנושא לה והרי מן החמרי יוצא השכלי, ולפיכך אמרו הזהרו בבני עם הארץ כי התורה נושא שלה הוא החמרי שאין לשכל בעולם הזה מציאות בעצמו רק שיש לו נושא החמרי, והבן הדברים האלו מאוד כי הם עמוקים, ומכל מקום דבר זה שייך בדברים שהם בעלי שכל, אבל בנותיהן שאין לאשה חכמה רק בפלך, על בנותיהן אמרו ארור שוכב עם בהמה, ואין להאריך בזה כאן:

ומצות על האב לגדל בנו לתלמוד תורה ושכרו שהוא בן עולם הבא. ובפרק ערבי פסחים (פסחים קיג א) שלשה מן נוחלי עולם הבא הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבת והוא דמשייר מקדושא לאבדלתא. ודבר זה צריך סעד למה באלו שלשה דברים זוכה לעולם הבא.

דע כי העולם הבא הוא נבדל וזהו עצם עולם הבא, כמו שאמרו בכל מקום (ברכות יז א) העולם הבא אין בו אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ואלו שלשה דברים האדם העושה אותם נוטה להיות נבדל מן הגשמי ולפיכך ראוי שיהיה בן עולם הבא כי הארץ הקדושה הדר בה הוא דר במקום שיש לו קדושה, וכמו שאמרו (בבא בתרא קנח ב) אוירא דארץ ישראל מחכים שכל ענין ארץ ישראל ומעלתה שהיא נבדלת מן הגשמי שהרי היא קדושה. והמגדל בניו לתלמוד תורה שהתורה היא שכלית והוא מגדל בניו לתורה ראוי אל ונמשל אחד השכלי הנבדל ובזה גם העולם הבא הנבדל. והמקדש על היין וההבדלה על היין במוצאי שבת, מורה זה על שיש לשבת קדושה נבדלת, וכמו שאנו אומרים בהבדלה המבדיל בין קודש ובין החול והוא מורה על קדושה נבדלת לגמרי מן החול. ואמר דמשייר מן קדושה להבדלה, כי אם לא היה זה אינו מורה שהשבת הוא נבדל וקדוש רק בצד מה ואינו נבדל לגמרי, אבל כאשר משייר מקדושה להבדלה ומורה בזה כי הקדושה שהוא מקדש השבת בכניסתו גורם אל הבדלה בפופד״ וזה מורה כי השבת קדוש מן תחלת הקדושה עד סופה ומה השבת נבדל לגמרי. וכאשר האדם נמשך אחר הקדושה הזאת הוא ראוי אל עולם הבא שהוא נבדל לגמרי. והנה אלו שלש קדושות הם זו למעלה מזו, כי קדושת ארץ ישראל היא קדושה תחתונה שהיא לארץ שהיא בעלת חומר ואינה קדושה נבדלת לגמרי, ועוד על זה המגדל בניו לתלמוד תודה ודבר זה עוד יותר קדושה ונבדל מן הגשמי כאשר מגדל הבן שהוא אדם שכלי לתלמוד תורה, ואחר כך הקדושה העליונה הנבדלת לגמרי שמבדיל על היין, ודוקא המבדיל על היין כי היין מיוחד להבדלה כאשר בארנו אצל המבדיל על היין הווין לו בנים ראויים להוראה שנאמר להבדיל ולהורות ואין כאן מקום זה להאריך. ואלו שלשה דברים שזכרו הם נגד שלש קדושות שאנו מקדישין להקדוש ברוך הוא והם זו למעלה מזו והם כנגד שלשה עולמות כמו שתרגם אונקלוס וכמו שיתבאר, ועל ידי אלו שלש קדושות מוכן האדם אל הקדושה העליונה הוא קדושת עולם הבא, ופירוש זה ברור כאשר תבין מאוד: ודע עוד כי האדם יש לו שלשה דברים זה למעלה מזה, האחד הוא גוף המקבל הנשמה, ואם האדם רוצה שיזכה אל העולם הקדוש שהוא עולם הבא צריך שיהיה גופו אשר הוא מקבל הנשמה גוף קדוש, ועוד יהיו כחות שלו אשר הם כחות נפשו בקדושה ואז ראוי אל עולם הבא הקדוש, ועוד יותר שתהיה הנשמה שממנו כחות אלו קדושה לגמרי מן הגוף, כי אלו שלשה דברים הם באדם הגוף והגשמה והכחות של הנשמה וכבר בארנו זה בפרק בעשרה (דרך החיים על אבות ה). ואשר הוא זוכה לעולם הבא הקדוש הוא על ידי שמקדש עצמו באלו שלשה דברים. וכאשר הוא דר בארץ ישראל אדמה קדושה ובזה מקדש גם כן אדמה שלו הוא בגופו, והגוף של אדם נברא מן האדמה של ארץ ישראל וכאשר יש לו קדושה מצד הגוף יש אליו הכנה אל עולם הבא. וכאשר מגדל בניו לתלמוד תורה ובניו הם כחות שיצאו ממנו בזה כחות שלו הם קדושים ונבדלים מן הגשמים. וכאשר מבדיל במוצאי שבת בדבר זה נשמה שיש לאדם נפש יתירה. בשבת נבדל לגמרי מן החול עד שיש לו נפש קדושה לגמרי כאשר משייר מן הקידוש להבדלה ואז ראוי אל עולם הבא, ודברים אלו הם גדולים ונפלאים מאוד מאוד רק באנו לבאר לו מעלת המגדל בניו לתלמוד תורה. ואחר שהתבאר לך מעלת תלמידי חכמים שיש להם מדריגה השכלית מזה מתחייב כי ראוי לנהוג בהם כבוד: