נתיבות עולם/נתיב העבודה/יג

<< · נתיבות עולם · נתיב העבודה · יג · >>

מצוה שיתפלל האדם כאשר יוצא לדרך. ובפרק תפלת השחר (ברכות דף כט.) אמר ליה אליהו לרב חסדא לא תרוי ולא תחטא לא תרתח ולא תחטא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא א"ר יעקב אמר רב חסדא זה תפלת הדרך ע"כ. ויש לתמוה מאד מה ענין אלו ג' דברים ביחד, ופי' זה שהחטא היא יציאה מן השווי כי כאשר האדם עומד בשווי אין כאן חטא, וכאשר הוא יוצא מן השווי הן מצד גופו הן מצד נפשו הוא חוטא. ולפיכך אמר לא תרוי ולא תחטא לא תרתח ולא תחטא כי הכעס הוא מפעולו' הנפש בתוספת כאשר ידוע לכך אמר שלא יכעוס שזהו התחלת יציאתו של נפש מן השווי. והשכרות הוא תוספת הגוף כשהוא נוטה אל תאותו והוא יציאה מן השווי, ולפיכך אמר לא תרוי ולא תחטא. ועוד על זה הוא השלישי כי השנים הראשונים שלא יהיה יציאתו מן השווי, ואח"כ הוא מזהיר אותו אע"ג שלא יחטא אשר החטא היא היציאה מן השווי ודבר זה הסרה מן השם ית', ומכל מקום אף שאינו יוצא מן השווי מכל מקום צריך שיתדבק האדם בו יתב' ולא יהיה נדחה מאתו ובכל דרכיו יזכיר את השם ית' וידע אותו, וזהו שאמר וכשאתה יוצא לדרך לצרכך ראה שתהיה עם הש"י שלא ילך למעשיו ולעסקיו כי אם בעצת הש"י, שאם יעשה צרכיו דהיינו הליכת דרכיו דבר זה נקרא שפונה לעסקיו ונבדל מן הש"י. ולכך אמר המלך בקונך וצא שאז מה שיצא לדרכו לא נחשב זה הסרה מהשם ית' כי ראוי שיהיו כל מעשיו על פי השם ית' ולא יסור מאתו, והבן זה והוא דבר גדול בתפלת הדרך, ויתבאר עוד מאמר זה בנתיב הכעס:

בפרק הרואה (ברכות דף נד:) א"ר יהודא ד' צריכים להודות ואלו הן יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא וכו' מאי מברך אמר רב יהודא ברוך גומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב ואמר אביי צריך לאדויי קמי עשר' דכתי' וירוממוהו בקהל עם מר זוטרא אומ' ותרין מנייהו רבנן דכתיב ובמושב זקנים יהללוהו. ואלו דברים שצריכים להודות אל השם ית' דוקא מפני שהדברים שבאין על האדם הם ארבע, וזה כי האדם כאשר הוא במדבר ואינו מוצא במדבר מה לאכול ולשתות ואין לו צרכיו ראוי שיגיע אליו מיתה מצד זה שהוא משולל מכל דבר שצריך אל האדם, וכאשר הוא יורד לים באים הגלים לשטוף אותו בכח ואין דבר יותר גדול וחזק כמו הגלים שבאים על האדם בכח לשטוף אותו. הרי הראשון מצד ההעדר שאין לו כל והוא מצד השלילה, ודבר זה שהוא הים אינו שלילה רק בא עליו דבר בכח מבחוץ והנה זהו הפך הראשון. אמנם החולי הוא מצד האדם עצמו שאינו חסר דבר כמו מי שהוא במדבר ואין דבר בא עליו מבחוץ כמו גל הים רק החולי הוא באדם עצמו שיש בו שנוי מזג, והוא אמצעי בין הים ובין המדבר. ויש עוד דבר רביעי כאשר הוא מסור ביד האדם והוא בבית האסורים, שכאשר נתון ברשות האדם אז האדם פועל בו כל אשר ירצה והוא פועל בחירי ורצוני. ומה שאמר שצריך להודות בפני עשרה ושנים מהם רבנן, כי עיקר ההודאה היא כאשר הש"י עשה לו דבר כמו זה שהציל אותו מן המיתה ונתן לו החיים על כן נותן הודאה אל הש"י, וכמו שאנו אומרים מודים כו' על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו, ומפני כי האדם יש בו נשמה קדושה לכך צריך עשרה לתת הודאה בתוכם, כי לקדושה כמו שהיא הנשמה ראוי לה מספר עשרה וראיה לזה כי אין קדושה בפחות מעשרה (ברכות דף כא:) וצריך שיהיו שנים מהם רבנן, כי הנשמה של אדם היא שכלית אבל אין האדם שכלי לגמרי רק מקצת, ולכך צריך שיודה בתוך עשרה ושנים מהם רבנן אבל אחד אינו נחשב מקצת מן עשרה שהם רבים. כלל הדבר כי האדם יש לו נשמה שכלית והנשמה קדושה, ולכך יתן ההודאה תוך עשרה ושנים מהם רבנן כפי מעלת הנשמה שהיא קדושה. ועתה יש בני אדם שכאשר זרקו אבן עליו ולא הגיעו האבן מברכין גומל חסדים טובים, וכל זה מנהג של עמי הארץ כי אף אם רדפו אחריו בחרב ונמלט אין זה מן הארבעה אשר צריכים להודות, ולכך אמר מנינא לומר שלא יברך כי אם על ד' דברים, וזה כי אלו ד' דברים כבר היה בים, וכן כבר היה במדבר, וכן כבר היה חולה, וכן כבר היה בבית האסורין ויצא ממנו, אבל דבר אחר שלא היה בצרה רק שלא בא עליו צרה אינו בכלל הארבעה שצריכים להודות:

ובפרק קמא דברכות (דף ח.) אמר רב הונא בר יהודא אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו ע"כ. ויש לשאול למה שנים מקרא ואחד תרגום. וי"ל כי מצינו שהתורה נתנה בהר סיני ונשנית באוהל מועד ונשתלשה בערבות מואב, ובערבות מואב היה ביאור התורה כדכתיב הואיל משה באר את התורה, פי' רש"י ז"ל בע' לשון, לפיכך שנים מקרא ואחד תרגום שהוא ביאור התורה כי אין צריך שבעים לשון רק כל אחד לפי לשונו ולשון ישראל ההמון היה תרגום ולפיכך צריך שנים מקרא ואחד תרגום. ויש לך לדעת עיקר סוד הדבר כי שנים מקרא ואחד תרגום הוא כנגד ג' עולמות, כי התורה היא מעולם העליון ולכך יקרא שנים מקרא נגד עולם הזה ועולם האמצעי, והשלישי הוא תרגום שהוא כנגד עולם העליון כמו שנתבאר למעלה אצל אמן יהא שמיה רבה מברך וכו', כי התרגום הוא כנגד עולם הג'. ואל תתמה כי איך יהיה התרגום שאינו נחשב לשון יותר עליון מן לה"ק, כי אין הדבר הזה רק כי הלשון של תרגום אינו לשון פרטי מיוחד לאומה והוא לשון כולל אל הכל ולכך התרגום הוא מורה על העולם שהוא כולל הכל, ובדבר זה הארכנו בפרק בעשרה ע"ש, והוא ברור ונתבאר בכמה מקומות. ומפני כך התורה היא נתנה אל הכל, ודבר זה מורה מה שפעם השלישית יקרא אותו בתרגום שהוא לשון כולל כי התורה שייך אל הכל אך האומות לא היו רוצים לקבלה, וזהו מעלת מדריגת התורה כאשר היא לכל. ומפני כי התורה היא באה מעולם העליון אל העולם התחתון לישראל ולכך חייב להשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, וזהו עצם הטעם שהתורה נתנה בהר סיני ונשנית באוהל מועד וחזר ונשתלשה בערבות מואב בשבעים לשון, והבן זה כי הם דברים ברורים:

ובפרק היו בודקין (סנהדרין דף מב.) אמר רב אחא בר חנינא א"ר יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם וכתיב התם זה אלי ואנוהו תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש דים אמר אביי הלכך נמרינהו מעומד מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי אלא כרב יהודה דאר"י בא"י אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. דע כי דבר זה מה שאמרו כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה הוא ענין עמוק מאד, כי יש לך לדעת כי הירח הוא בפרט קרוב אל האדם, כאשר ידוע כי הירח בגלגל התחתון, ומפני כך ימצא בירח מה שלא ימצא בשאר הכוכבים שהוא מתמעט וחוזר ומתחדש כמו בני אדם שמתמעטים ומתחדשים, וכמו שאמר אח"כ עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה. ושייך בירח קבלת פנים ביותר מכל הכוכבים מפני כי הירח הוא מן העליונים ויש בו קבלת פנים, כי יש לירח חבור אל התחתונים כמו שאמרנו כאשר הוא בגלגל התחתון, והוא דומה כמו אורח שבא אל בעל הבית והבעל בית מקבל פניו, אבל החמה אין לה חבור אל התחתונים לכך על הירח בלבד אמרו כאלו היה מקבל פני שכינה. ודבר זה תמצא בכמה מקומות כל מקום שיש דמיון מה כאשר יש קבלה ראשונה נאמר על זה כאלו היה מקבל פני שכינה, שכך אמרו ז"ל (שבת דף קכז:) שקולה קבלת אורחים כקבלת פני שכינה כי האדם נברא בצלם אלקים, וכאשר הוא מקבל פני האורח שלא היה אצלו כלל ובא עתה אליו מצד קבלתו עתה הפנים מחדש נחשב כאלו קבל פני שכינה מצד הדמיון הזה, כי אותו שלא היה אצלו עתה מקבל עיקר צלמו כשנראה לו מחדש, וזה כאלו היה מקבל פני שכינה כי האדם הוא בצלם אלקים והבן מאד כי הוא דבר עמוק, וכן הירח הוא מן העליונים ויש לו התיחסות מה אל הש"י כי שכינה יש לה חבור אל האדם כמו שבארנו זה בכמה מקומות, וכמו שאמרו חכמים ז"ל (ברכות דף ו.) כל מקום שיש עשרה שכינה עמהם ואין כאן מקום זה, וכן הירח יש לו חבור לאדם שהיא בתחתונים מה שאין לכל צבא השמים שאין להם חבור אל התחתוני' כמו שיש לירח. לכך אמרו כאשר מקבל פני הירח ומברך עליו שיהא חשוב כאלו מקבל פני השכינה, כמו שאמרו על האורח ג"כ דהוא כאלו מקבל פני שכינה, בשביל שהאדם דומה ליוצרו שנברא בצלם אלקים וכך כאשר מקבל פני הירח אשר יש לו דמיון זה שהוא עם האדם כמו שהוא ית' אל האדם שנחשב קבלתו כאלו מקבל פני שכינה. ועוד אמרו ג"כ בפ"ק דקידושין (דף לא:) רב יוסף הוי שמע כרעא דאימא דאתת אמר איקום מקמי דשכינתא, וכל זה מפני שהאדם יש לו דמיון לשכינה כמו שאמרו ז"ל הקב"ה משותף עם אב ואם ולפיכך הוקש כבודם לכבוד השכינה. ודוקא כאשר שמע כרעא דאימא ונראה אליו עתה שאז נקרא פנים חדשות ר"ל צורה חדשה, ומצד הצורה אשר הש"י משפיע הצורה מתאחד הצורה עם הש"י הנותן הצורה כמו שיתאחד הניצוץ עם הנר, רק שיש כאן חלוק ע"י החומר וכאשר מקבל מחדש דבר זה נחשב כאלו מקבל הצורה הפשוטה הנבדלת לגמרי שהצורה מתאחדת עם אשר מאתו הצורה. ולפיכך כל אותם אשר אמרנו הם כאלו היה מקבל פני שכינה, כי הירח מצד שהירח מן העליונים יש לו בדבר מה דמיון אל השכינה שהיא בעליונים, וגם הוא מיוחד מכל צבא השמים שיש לו חבור עם האדם כמו שיש לירח אשר הוא ברקיע התחתון יש לו חבור עם האדם לכך נחשב כאלו קבל פני שכינה. וכן האדם שהוא בצלם השכינה כמו שאמרנו למעלה, ומצד הדמיון הזה מתאחד עם השכינה אשר השפיע הצורה הזאת, ולפיכך כאשר מקבל פנים זה מחדש בזה הוא מתחבר לעיקר עד כי נאמר על זה כאלו היה מקבל פני שכינה, והדברים הם עמוקים למי שמבין אותם, ומה שתקנו בברכה זאת ששים ושמחים לעשות רצון קונם ואלו בברכות יוצר אור תקנו עושים באימה וביראה רצון קוניהם, ובלא זה גם כן קשה דמה שייך בזה לשון רבים, ונאמר כי כאשר אמר ששים ושמחים אמר אצל זה רצון קונם וכאשר אמר עושים באימה וביראה אמר אצל זה רצון קוניהם:

ודבר זה כי הששון והשמחה הוא מצד שהוא עובד השם ית' באהבה שהרי ששים ושמחים לעשות רצון קונם, והעובד מאהבה הוא דבק בו שנאמר (דברים, יא) לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה, והרי הוא ית' אחד ועל ידי זה העובדים אל הש"י כמו המלאכים ג"כ מתאחדים ביחד מצד הש"י שהוא אחד, ולפיכך בזה שייך לומר ששים ושמחים לעשות רצון קונם. אבל היראה שהוא ירא מן הש"י בזה אין הדביקות בו ית' כי אדרבה הירא מן אחד אינו מתחבר עמו, ולכך מצד היראה אינם דביקים בעלה שהיה מקשר ומאחד הכל שהרי הוא ירא מן העלה והוא בפני עצמו, ולכך אמר עושים באימה וביראה רצון קוניהם. ואין ר"ל שיש כאן ח"ו רבים. רק שר"ל שכל אחד עושה רצון קונו בפני עצמו, כאלו אמר קונה של כל אחד ואחד, ולכך אמר רצון קוניהם בלשון רבים אף כי הוא ית' אחד מ"מ מצד המקבלים אשר יש להם האימה היראה ומצד האימה והיראה שיש לכל אחד ואחד בפני עצמו בזה שייך לומר קוניהם שהוא קונה של כאו"א, מה שאין כן באהבה שמצד אהבה פונה כל אחד אל עלתו שהוא אחד ובזה שייך לומר ששים ושמחים לעשות רצון קונם, והדברים ברורים מאוד כאשר תבין אותם. ומה שתקנו פועל אמת שבפעולתו אמת, כלו' כי לפעמים נמצא פועל שאינו אמת ופועל במקרה דבר אמת, כי האדם אינו פועל אמת ולפעמים במקרה פועל דבר אמת ולפעמים הפך זה שהוא חפץ לפעול אמת והוא פועל שקר כי אין כחו משיג לדבר, אבל הש"י הוא פועל אמת ומה שפעל הוא אמת וישר ואין בהם שקר בדבר מה רק הכל באמת וביושר. ואמר וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, פירוש כי הלבנה כמו שאמרנו היא מתחדשת יותר מן כל הכוכבים, וזה מפני כי היא שייכת לתחתונים כי היא ברקיע התחתון והתחתונים מתחדשים, ולכך הוא סימן לישראל שיהיו מתחדשים כשיהיו נגאלים כהחודש הזה. לפאר יוצרם כו' כי כאשר יתחדשו ישראל דבר זה פאר והדר מלכותו, ואם לא היו מתחדשים לא היה פאר ליוצרם שיהיו ישראל אשר הם אומתו והם כבוד מלכותו שיהיו בגלות ובשפלות, ולפיכך אמר שעתידים הם להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו: