נתיבות המשפט/ביאורים/שנו
מפני תקנת השוק: עש"ך ס"ק ד' שאם בא דבר הנגנב אחר שנמכר להבעלים דלא שייך תקנת חכמים ע"ש ולפעד"נ שכוונת הש"ך שבא החפץ לבעלים קודם שבא ליד הלוקח דבכה"ג מיירי בסימן קכ"ו ובזה מסתברים דבריו שהבעלים יכולין לומר אני הצלתי לעצמי חפצי מהגנב ומה לי בכך שאתה קנית בק"ס מהגנב דהא אין קנין שלך נתפס אבל בשכבר הגיע החפץ להלוקח ונתן דמים להגנב אף שהבעלים תפסו החפץ מהלוקח חייבים להחזיר הדמים מפני תקנת חכמים דודאי לא מהני תפיסה לפטור מהדמים שהקנו חז"ל לשלם מפני תקנת השוק:
ואפילו הגנב עצמו א"צ להחזיר: עש"ך ס"ק ז' שכתב שנ"ל שהיא שגגה ע"ש ולפעד"נ ליישב דשא"ה כיון דא"י אם יפול המקח מספקא ליה שאפשר שיקנה המקח דהא אפשר שכבר נתייאש ויקנה אותו ביאוש וש"ר אותו אפשר שנתייאש אח"כ ויקנה בש"ר ואח"כ יאוש להרמב"ם ואדעתא דספק זה נתן המעות מתנה דאדעתא דספק זה קנהו וכה"ג כתבו התוס' בקידושין דף מ"ו בד"ה דאיתמר וז"ל דאפילו למ"ד מעות חוזרין היינו משום דאדם יודע וכו' וגמר ונתן לשם פקדון אבל היכא דא"י אם יחול אם לא שמא נתן לשם מתנה והכי פסקינן שם דמעות מתנה. ועוד דלפי דעת הש"ך לא משכחת ש"ר ואח"כ יאוש דידע שהיא גזולה דהא אדעתא דפקדון נתן ולא אדעת קנין אלא ודאי כמ"ש דאף בכה"ג אדעת קנין הוי שפיר ש"ר ואח"כ יאוש וקני להרמב"ם:
לטובה נתכונתי: עמ"ש בקצה"ח ועמש"ל בסי' רל"ו בזה:
וחוזר הבעל ונוטל מהמוכר: ואם מכרו ביותר משוויו והבעלים רוצה בהמקח שמכר הגנב ותובע הדמים שקיבל בעד החפץ אין הגנב יכול לומר אתן לך דמי שויו כדין כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה דז"א דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו כמבואר בסימן שס"ג סעיף י' בהגה"ה: ובסמ"ע סעיף קטן ג' צ"ל לפי דעת החולקין ובש"ך ס"ק ו' צ"ל מתשובת מהר"מ (ט"ס מהרש"ל) (עוד צ"ל) אע"פ שהביא כאן סברת הרא"ש (ט"ס רבינו ירוחם) (ובס"ק ז') צ"ל וע"כ מיירי הכא דידוע דלא וכו' ובס"ק י' צ"ל דייני' הכי ומש"ה דייק שפיר וכו':