נתיבות המשפט/ביאורים/שנז
אם באו עדים: עש"ך ס"ק כ' שהאריך וכלל דבריו כל שיש תרתי לטיבותא כגון שם גניבה ואין עשוי למכור או שם גניבה והן כלים שהן עשויין להשאיל או שאין עשוי למכור והכלים עשויין להשאיל מוציאין מידו אפילו בליכא עידי ראה. ולכאורה ק' דא"כ ביש עידי פקדון או עידי שאל' והבעה"ב אינו עשוי למכור גם כן מוציאין אפילו בליכא עידי ראה דעידי פקדון לכאורה עדיפי מדברים העשויין להשאיל וכן בגודרות ואומן דדמיין לעשויין להשאיל ובעה"ב אין עשוי למכור כליו מוציאין מידו אף בלא ראה ולא אישתמיט שום פוסק לכתוב כן וכן בב"ב מ"ה בשמעתא דאומן דפריך לרבה במסר בעדים הא איכא מיגו דהחזרתי לישני דמיירי בבעה"ב שאין עשוי למכור וכן בהא דמקשה שם אפי' אחר נמי לישני דאיכא נ"מ באין עשוי למכור דבאחר אין מוציאין בלא ראה ובאומן כשיש עדים שבאומנות בא לידו אפילו רבה מודה דדמיא לעשויין להשאיל דהא עיקר הטעם הא דלא דמי אומן לדברים העשויין להשאיל משום דיכול ליתן לו בעדים ע"ש והרי נתנו לו בעדים וממילא מוציאין באינו עשוי למכור וע"כ צ"ל דדין זה הוא רק דוקא לדעת הרמב"ם שכתב פ"ה מטוען דדברים העשויין להשאיל היינו אותן כלים שאין עומדין למכירת עצמן ואין עשויין רק להשאיל או להשכיר ע"ש והוי תרתי לטיבותא א' דאין בעה"ב עשוי למכור וגם אין הכלים עומדין למכור וקצה"ח כתב סברא זו לענין שמצטרף שם גניבה לדברים עשויין להשאיל ונראה דדעת הש"ך דגם בכה"ג הוי תרתי לטיבותא שהבעה"ב אינו עשוי למכור וגם הכלי אינו עומד למכור אבל שאר דברים כגון עידי פקדון ואומן וגודרות הדברים עומדין למכירה רק שאין תפיסתן מוכחת למכירה ולכך אין מצטרף (ועמש"ל בסי' שס"א מה שיש לתמוה על דברי הש"ך שם מכאן) אמנם לפענ"ד דחוק לפרש כן דברי הטור דמנין לו להטור דלהרמב"ם אפילו בהנך תרתי לטיבותא דהיינו בכלים עשויין להשאיל ובעה"ב אינו עשוי למכור מוציאין מה שאינו נמצא סמך לזה בש"ס ולא בדברי הרמב"ם ולפד"נ דדברי הטור כפשטן דבריש הסי' כתב דשם גניבה היינו שראו עדים מחתרת חתורה ואח"כ כתב בשם הרמב"ם דביש עדים שהן כליו דא"צ שראו שחתרו אבל ודאי דשם גניבה שעשה בעצמו שצעק מקודם שנגנבו לו כליו ודאי צריך כמבואר במחבר כאן ופרישה ובסמ"ע כאן ס"ק א' וד' וע"ז כתב הטור בשם הרמב"ם דבכלים העשויין להשאיל אפי' בעה"ב עשוי למכור ג"כ א"צ שם גניבה וכיון שא"צ שיעידו שראו מחתרת שזה קורא הטור בר"ס שם גניבה אבל ודאי דשם גנבה שעשה לעצמו שצעק מקודם שנגנבו כליו צריך דלא עדיף כלים העשויין להשאיל שאינן עומדין למכור להרמב"ם מבעה"ב שאינן עשויין למכור דא"צ שראו מחתרת ושם גניבה שעשה בעצמו צריך וע"ז כתב הטור שהרא"ש חולק דלהרא"ש ודאי דאין שום מעלה דדברים העשויין להשאיל לענין טענת גנובין כיון דכל הסימן מיירי בליכא עידי ראה כמ"ש הש"ך וליכא מגו בשאולין ממילא הינן כשאר כלים דכל שהבעל הבית עשוי למכור בעינן שם גניבה גמור כגון שראו מחתרת וכו' כמו שחשב הרמב"ם בסיפא וכן הוא כוונת מור"ם דלדעת הרא"ש לא מהני שם גניבה שהזכיר בריש הסימן דהיינו שם גניבה שעשה בעצמו רק כשהבעל הבית עשוי למכור כליו אפילו הן עשויין להשאיל בעינן שראו מחתרת חתורה וכל התנאי' שהזכיר בסיפא כיון דלית ליה מגו דשאולין דכל הסימן מיירי בליכא עידי ראה כמ"ש הש"ך: