נתיבות המשפט/ביאורים/רפ
חולק עם שמעון בשוה והא דאין ראובן יכול לומר ממ"נ אם הוא אחינו הרי יש בידך השתות שהוא ממון לוי אחי שהוא בגזל ת"י ומגיע לי חלק מזה נראה דהוא מטעם דאמרינן קם דינא כמבואר ביבמות דף ל"ו גבי ספק ובני יבם ולפ"ז מוכח דאפילו בחד גברא אמרינן קם דינא דלא כמ"ש הש"ך בסוף ספרו תקפו כהן והא דנוטל באם השתות בעין נראה דלא אמרינן קם דינא רק כשבא להוציא מת"י הזוכה אמרי' קם דינא וזוכה בו מתורת הפקר ב"ד משא"כ כשהשתות הוא בעין או דבר דאתי מחמתיה דהוי כאילו הדבר בעין אז אמרינן ממ"נ הדבר הזה הנשאר הוא של ראובן כיון שהכירו נוטל כנגדו ודע דבדינים אלו אין חילוק אם לוי טוען ג"כ ספק או טוען ברי כדמוכח בב"ב דף קל"ה דמוקי לה הש"ס לרב הונא ור"י דמיירי שלוי ג"כ טוען ספק ע"ש וא"ל דבשלמא המוריש כשאמר זה יורש שלי נאמן במגו דיהיב לו במתנה כמבואר בסימן ע"ט אבל האיך נאמן ראובן לומר על לוי שזה אחי לענין שהוא יורש כל נכסים הלא כל יורש צריך עדים כמבואר בס"ק א' ונראה דהא דהיורש צריך עדים היינו דוקא כשיש כאן יורש כגון שיש לו אחים ובא אחד ואמר שהוא בנו ומסלק אחיו מהירושה אז צריך עדים אבל כשמת כאן אחד ולא נודע מי הוא ובא אחד ואמר אני קרובו הראוי לירש אותו נאמן ויורש אותו ואם בא אחר וטוען אני קרובו יותר ומכחישין זה את זה הדין כל דאלי' גבר רק בין שניהם וכמבואר בב"ב דף ל"ג גבי רב אידי בר אבין דאמר אנא קריבנ' לפי גירסת התוספות דלא גרסינן טפי ועיין בנימוקי יוסף שם דהויא דינייהו כל דאלים גבר עיין שם:
שבח המגיע לכתפים עסמ"ע ס"ק ה' דאין חילוק בין אם השבח בא מאליו ע"י או טורח ומאוד הוא תמוה לפענ"ד דבהדיא כתבו התוספות בב"ב דף מ"ב בד"ה שבח המגיע וז"ל אלא משמע דשבח המגיע לכתפים נמי הוי נכסים ששבחו מאליהן כו' ע"ש וכן בדף קל"ה בעי רבא שבח ששיבחו נכסים מאליהן וכו' כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפי' הרי מוכח בהדיא דלא מיבעיא ליה בשבח שאינו מגיע לכתפים רק בשבח הבא מאליו אבל בשבח שבא ע"י טורח ודאי דחולקין בשוה מטעם שכתבו התוספות דף י"ב דכיון שהמת טרח למה לא יקחו בטורח המת כמוהו ע"ש:
לא יירש שמעון המשנה למלך פ"ד מנחלות הקשה דמה"ת ניזיל בתר הודאת שמעון שאמר אין לוי זה אחי ניזל בתר הודאת ראובן שאמר זה אחי ומביא ראיה לזה מגיטין מ' שהקשה תוספות קושיא כזו גבי כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא נתן לי ולפענ"ד לא דמי זה לזה דבשלמא שם גבי שדה שני הודאות מטעם הודאת בע"ד אתינן עלייהו תדע דאילו לא היה רק הודאת א' והיו עדים מכחישין אותו לא היו העדים נאמנין נגד הודאתו דהודאת בע"ד כק' עדים דמי משא"כ כאן דהודאת שמעון שלא ליטלו בנכסי לוי מטעם הודאת בע"ד הוא תדע דאפילו איכא עדים אינו מועיל דהודאתו יותר מק' עדים והודאת ראובן שזה אחיו לאו מטעם הודאת בע"ד הוא דאינו מודה אנכסי עצמו דעל חצי השני הספק הוא אם הוא של שמעון או של יורשים אחרים דאם אינו אחיו הרי יש לו יורשים אחרים ואין זה הודאת בע"ד רק כמעיד נקרא שמגיע לשמעון חלק מנכסי לוי תדע דאם היה עדים שאינו אחיו לא היה מועיל הודאתן דלאו אנכסי עצמו קא מודה דליהוי נחשב כהודאת בע"ד וכן הודאת לוי לא הוי כהודאת בע"ד תדע דאינו נאמן לומר זה אחי להכחיש עדים כמבואר לעיל סימן רע"ט אלמא דלא חשיבא כהודאת בע"ד כיון דהודאתו הוא לאחר מותו ואז רמי נכסי קמי יתמי לאו הודאת בע"ד מיקרי ובקצה"ח תי' דשאני הכא דאפילו אם אמר ראובן לשמעון אתה אחי וטול חלק בנכסי יעקב אבינו ושמעון אמר איני אחיך היינו הולכין בתר הודאת שמעון דשני הודאת דסותרין אהדדי כספיקא משוינן לה לדעת הרשב"א בגיטין דף מ' שכתב הטעם משום דאזלינן בתר חזקת מרא קמא גבי' אלמא מספיקא משוינן ליה וכאן כיון דראובן ודאי ושמעון ספק אין ספק מוציא מידי ודאי וקיימתי' מסברא דנפשאי אך קשה דלמה לא יירש שמעון הא מבואר בסימן מ"ז ס"ק א' דאם לא היתה כוונתו רק לדחות לוי מירושת יעקב א"כ מה"ת לא יירש שמעון בנכסי לוי ואפשר לומר דש"ה דהיה יכול לומר א"י והיה ג"כ מדחה אותו מירושתו ולכך מחזקינן אותו להודאה גמורה כשאומר ברי:
והניח בנים ובנות וטומטום לשון הטור אם הנכסים מרובין שדין הבנים לירש והבנות ליזון הבנים דוחין אותו אצל הנקיבות ומיהו אינו ממעט חלק הנקיבות אלא מוציאין תחלה מזונות לבתו עד שתבגר ואח"כ יתנו לטומטום כשיעור הזה כו' והן תמוהין מאוד כמו שתמה בב"י ע"ש ולפי ענד"נ לפרש כוונתו הוא כך כגון שיש בן ובת וטומטום ואם נחזיק הטומטום לבן אז יש בנכסים שיעור שיזונו כולם עד שתבגר הבת כגון שאין לבת עד שתבגר רק חצי שנה והוא ע"פ אומר עשרה זהובים נמצא שצריך שיזונו כולם עד שתבגר הבת שלשים זהו' וכתב הטור דהבנים דוחין אותו אצל נקיבה והיינו שאם הטומטום א"צ רק מזונות מועטין דוחין אותו אצל נקיבה ואינן נותנין להטומטום רק מזונותיו והמותר נוטל הבן ואח"כ כתב ומיהו אינו ממעט והיינו אם הטומטום צריך למזונות יותר מהבת שיש לו זמן רב עד שתבגר וצריך לו על מזונות חמשים זהובים עד שתבגור אין הבן והטומטום יכולין לומר להבת שמא הטומטום גם כן בת נמצא צריכין למזונות הבת והטומטום סך ששים זהובים וכיון שאין בנכסים רק חמשים זהובים וחסר עשרה זהובים ומגיע לנכות על כל עשרה זהובים שני זהובים וא"צ ליתן להבת רק שמונה זהובים והמותר יחלק בין הבן והטומטום קמ"ל דהטומטום אינו ממעט חלק הבנות והבת יכול' לו' להטומטום כיון שאני בע"ח ודאי ואתה ספק אין אתה יכול לגרע כח חובי וכמו ביש בת וטומטום בנכסים מועטין שהבת דוח' להטומטום כמו שכתב הטור והמחבר:
ואם הנכסים מועטין אין לטומטום כלום דין זה וכן דין המבואר בסמוך בבן וטומטום שהטומטום נוטל ג' חלקים תמוה לי טובא דבשלמא כשיש בנים ובנות וטומטום שהבנים מחוייבים לפרוע החובות של התנאי כתובה דמזונות הבנות אין הטומטום יכול לגרוע חלק הבנות כיון שהבנות חוב שלהן ודאי והטומטום ספק אין ספק מוציא מידי ודאי אבל כשאין כאן רק בת וטומטום באיזה כח יכול' הבת לתבוע להטומטום מספק הא אי הטומטום ג"כ נקיבה היא אין עליו שום חוב נגד הבת דתנאי ב"ד לא הי' רק להבת נגד הבנים ולא נגד בנות ומזונות הבנות לאו בתורת ירושה נוטלת שנאמר שזה יורש ודאי וזה ספק רק בתורת מתנה וחוב כמבואר בב"ב דף קל"א וכל שיש ספק להמקבל מתנה אינו זוכה במתנתו וכן הדין בספק חוב שא"י להוציא מהיורשין כמו בס"ק י"ב ע"ש ולזה נראה דצדקו דברי רמב"ם שהן דברי המחבר דבת וטומטום יורשת בשוה ולא חילק בין מרובין למועטין ועוד קשה לי על הרמ"א דעכ"פ היה לו להטומטום ליטול רביע כמו בבן וטומטום:
הטומטום נוטל ג' חלקים ואם יש בן ובת וטומטום ויש יותר ממזון הבת עד שתבגר כתב הטור שחולקין בהמותר הבן והטומטום ומשמע שחולקין בשוה ועיין ב"י שדוחק עצמו והעיקר נראה לי כהב"ח דגם בזה נוטל הטומטום ג' חלקים בהמותר רק שהטור לא נקטיה משום דלא פסיק' ליה ע"ש בב"ח:
יחלוקו יורשי האב עסמ"ע ס"ק כ"ה עד אין היזק בזה וכו' לא ידעתי מה יענה לחלק בין זה לנפל הבית עליו ועל בתו נשואה דג"כ הנחלה באה ליד בתו בקבר דהא אין הבעל יורש בראוי והוי ממש כדין בן בתו הנ"ל ואפשר דס"ל כיון דירושת הבעל דרבנן יורשי האב מיקרי מוחזקין יותר לגבי':
בהג"ה חולקין הממון לו' חלקים תמיה לי דהא מבואר לעיל סי' י' דבנפל עליו ועל בתו נשואה דאין הבעל יורש ודוחק לחלק כיון דאין החזקה ברורה של איזה שבט אם של הבעל או של האשה מש"ה אף הבעלים של הבנות יורשין דזה אין שום סברא דהטעם דדין חלוקה בין יורשי הבעל והאשה הוא משום דהוי כאילו שניהם מוחזקין בנכסי צאן ברזל והכא בנצ"ב מיירי ואם כן הוי ג"כ כאלו שני המורישים ג"כ מוחזקין בו והאיך ירשו בעלי הבנות ויותר נראה שהמרדכי פליג אהא דסעיף י' שהוא מדברי ה"ה וסובר הסברא שכתבתי לעיל והמרדכי דהוא מרא דהך דינא דסעיף י"ב לא ס"ל סברא הנ"ל שכתבתי לעיל בסמ"ע ס"ק כ"ח ע"ש ומ"מ הרמ"א שהביאו צ"ע: