נתיבות המשפט/ביאורים/קצא
שכתב לו על הנייר עיין קצה"ח שכתב דכמו דבעינן שיהיה הנייר משל המקנה כמבואר בגיטין דף ך' דבעינן ספר המקנה ה"נ בעינן שיהיה שכר הסופר משל המקנה כמו בגט וכיון דקיי"ל דהלוקח נותן שכר הסופר לא מהני זה רק לשטר ראיי' דבשטר קנין צריך המוכר ליתן שכר הסופר או שהלוקח יקנה לו השכר הסופר שנותן ע"ש ולפענ"ד נראה דדוקא גוף הנייר והדיו הוא דבעינן שיהיו משל המקנה דבעינן ספר המקנה אבל שכר הסופר נפקא לן מגט שהבעל צריך ליתן משום דכתיב וכתב שהבעל צריך לכתוב כמבואר בגטין דף ך גבי יכולנא למיפסל כל גיטין דעלמא ע"ש וכ"כ הנ"י פרק ג"פ בהא דהבעל צריך ליתן שכר סופר משום שכתב רחמנא וכתב ומשמע שהבעל מכתיבו ע"ש וממילא במקח ומתנה לא בעינן שכר הסופר משל המקנה דודאי דמקרא ספר המקנה לא מוכח רק שיהא הנייר שלו ואף שהכתב משל אחר מיקרי ספר המקנה דאפילו אם ראובן צבע צמר של שמעון בצבע שלו לא יצא הצמר מרשות שמעון ושמעון דמים בעלמא הוא דחייב לראובן וה"נ נקרא הספר של מקנה אף שהכתב של אחר ולא שייך בכתב אומן קונה בשבח כלי כמ"ש בחידושי לאה"ע סימן ק"ך כמבואר בב"ק דף צ"ט גבי צמר וסמנין דבעה"ב וצבע אגר ידי' שקיל ע"ש אמנם הרמב"ן בב"ב ד' קס"ד כתב דאף במכירה אמרינן בשכר הסופר אקנויי אקני לי' רבנן ע"ש:
לא קנה עד שיתן לו דמים במהרי"ט בחלק אה"ע סי' צ"ה הביא בשם מהר"י בן לב שנסתפק אם התנה שיקנה בשטר לחוד אי קונה אפילו אינו מוכר מפני רעתה כמו בכסף בלא שטר בסי' ק"צ סעיף ח' וגם מסתפק אי מהני בכסף בלא שטר במוכר מפני רעתה אפילו בלא התנה ופשט המהרי"ט מסתברא דבכסף בלא שטר לא מהני במוכר מפני רעתה דבשלמא בשטר בלא כסף דהטעם הוא דל"מ משום דלא סמכה דעתי' דמוכר בלא קבלת דמים איכא למימר במוכר שדהו מפני רעתה גמר ומקני אבל בכסף בלא שטר דהלוקח הוא דלא סמכ' דעתי' במוכר שדה מפני רעתה כ"ש דקפיד שהכסף אזיל מכליו ואפילו חספא לא יהיב ליה אמנם בהא אי מהני התנה בשטר בלא כסף הניח בצ"ע אמנם אין ספיקו של המהרי"ט מוציא מידי פשיטתו של הה"מ והרב ב"י שכתבו דמהני וגם כל הראיות שהביא המהרי"ט שם לפענ"ד אין ראיות לדידן דמה שהביא ראיה מהא דר"פ האומנין דאמר רשב"ג מלמדין אותן שלא יחזרו וכו' ואי איתא היה לנו ללמדם שיפרשו שקונין בזה וכו' ולדידן לאו ראיה הוא דהא קיי"ל דבכל קניינים בטל המקח אם עייל ונפיק אזוזי א"כ ע"כ צריך ללמדם שיזקוף במלוה כדי שלא יתבטל על מה שהוא עייל ונפיק אזוזי גם מה שהביא ראיה מק"ס דל"מ ג"כ ליתא דהא קיי"ל דק"ס מהני אפילו בלא דמים גם מה שהביא ראיה מהר"ן ס"פ מי שהיה נשוי ג"כ אינו ראיי' די"ל דהא דנקט זקף במלוה לאו דוקא נקט אלא חדא מתרי נקט ואי זקף הדמים במלוה ודאי מהני בשטר אפילו בלא נתינת דמים כדמוכח בהר"ן ר"פ מי שהיה נשוי גבי ראובן שמכר שדה לשמעון ואם נשבע לקיים המקח בשטר לחוד פסק המהרי"ט דהוי כפירש ע"ש בתשובה:
הלוקח נאמן עש"ך ס"ק ג' שהביא תשובת מהרי"ט סימן קנ"ב ושם בתשוב' מבואר דהרשב"א חולק ע"ז וס"ל דתמיד הלוקח נאמן דהא כיון שהקרקע כבר נקנה להלוקח והמוכר אין לו רק תביעת דמים על הלוקח והוי כמלוה ע"פ ונאמן לטעון פרעתי כמו באילן דאמרינן כיון דאילן למיקץ קאי קוצץ ואינו נותן דמים ומסיק שם בתשובה דרשב"א מודה לרב האי במקום שאין קונין בשטר עד שיתן הכסף דהמוכר נאמן דהוי כטוען שלא מכר לו הקרקע כלל ואוקי קרקע בחזקת מרא קמא כל זמן דליכא עדות ברור על המכירה אבל במקום שקונין בשטר לבד ובאופן שהמקח אינו מתבטל מחמת שהמוכר עייל ונפיק אזוזי הלוקח נאמן מטעם הנ"ל עד כאן דברי המהרי"ט ולפי מה שכתבתי לעיל בסי' ק"ץ בשם השטה מקובצת דדוקא כשהלוקח רוצה ליתן המעות עכשיו מהני כשלא עייל ונפיק אזוזי אבל כשהלוקח אינו רוצה ליתן מעות כלל אף כשלא היה עייל ונפיק אזוזי בטל המקח א"כ תמיד המוכר נאמן כשטוען שלא נתן עדיין המעות אף שלא היה עייל ונפיק אזוזי דהא לדברי המוכר שטוען שעדיין לא נתן דמים בטל המקח וא"כ אוקי ארעא בחזקת מ"ק כמ"ש המהרי"ט אם לא שיש עדים שבשעה שמכר זקף עליו המעות במלוה אז הלוקח נאמן כשטען שנתן אח"כ וצדקו דברי רב האי אך מ"מ תמוהין דברי רב האי מהא שתמה הר"ן בקידושין פ"ק בסוגיא דנכסים שיש להם אחריות דהא דהמוצא שטר הקנאה יחזיר דניחוש שמא לא נתן הדמים עדיין ועוד תימה דא"כ למה גובין בשטר מכר ממשעבדי נטעון ללוקח דעדיין לא נתן דמים דהא אנן טענינן ללוקח ועוד תימה בהא גם בשט"ח יש חילוק בין כתבי והדר יהבי ובין יהבי והדר כתבי כמבואר ברמב"ן בכתובות דף ק"י ע"א ע"ש בש"ס ובש"ך סימן פ"ה הביאו ולפ"ז קשה דגם בשט"ח יהא נאמן שלא קיבל המעות דכאן ע"כ מיירי דטוען המוכר שטר אמנה הוא זה תדע דהא הרשב"א הקשה ע"ז מהא דב"ב בטוען המוכר שטר אמנה דא"נ ועיין מהרי"ט מה שתירץ על זה וכיון שכן קשה דמה נשתנה שט"ח שלא יהא נאמן לומר לאמנה מסרתי לידו דהא כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועוד דהא חזינן דבכ"מ שהלוה והמלוה או המוכר והלוקח לפני העדים ומצוין לכתוב שטר לא חיישינן כלל שלא יתן דמים ואמרינן ודאי שיתן דמים תיכף וא"כ מה"ת יהיה נאמן לומר כאן שלא קיבל דמים. לכן נלפענ"ד דהכא מיירי בשטר קנין דהיינו בשטר שכתוב בו שדי מכורה לך דשטר כזה כשר אפילו על דבר שיכול להזדייף כמבואר לעיל סימן מ"ב כיון דעיקרו לא נכתוב רק לקנות בו לשעתו ולא לראי' וכיון דאין כותבין שטר זה לראיי' רק לקנות בו מש"ה אין הלוקח נאמן דיכול המוכר לומר דמה שכתב בו וקבלתי המעות הוא ע"ש העתיד ומסרתי בידך השטר רק כדי לקנות בו השדה ולא להיות לראיה: ועוד שכבר כתבתי והוכחתי בסי' כ"ח ובסי' מ"ו דבשטר קנין אינו רק ל' הבע"ד במו בגט ואינו לשון עדים כלל אין עדותן כלל על גוף הדבר רק על הכשירה דשטר ומש"ה מהני עדותן אף מפי כתבם אף להרמב"ם ואומר אמרו כשר בי' אף דהוי מפי עדים מש"ה אין השטר ראיה על קבלת המעות רק על גוף הקנין ומטעם דאנן עידי מסירה אנן וכיון שבא השטר ליד המקבל מהנותן ממילא נקנה לו השדה בהשטר מש"ה יכול המוכר לומר שלא קיבל המעות ולא מסר בידו השטר רק לקנות בו ולא לשום ראיה אבל אם נקנה השדה בקנין אחר והשטר לא נכתב רק לראיה ודאי דלא חיישינן לשום דבר והשטר ראיה גמורה ואזלינן בתר כל דברי השטר ואפילו אם לא נכתב בו כלל שקיבל הדמים נאמן הלוקח כיון שנכתב לראייה שהשדה שלו לגמרי ודאי שכבר נתן הדמים דאל"ה לא היה מוסר שטר ראיה בידו דלמה היה לו למסור השטר בידו חנם כיון שכבר נקנה לו השדה בקנין אחר אם לא לראיה ואין המוכר יכול לבטל בשום פנים כמו שאינו יכול לבטל הראיה שנכתב בשט"ח וטורף ממשעבדי בשטר מכר הנכתב לראי' כמו בשט"ח וכן מבואר לקמן בסי' רל"ח סעיף ג' דבשטר ראיה נאמן הלוקח לומר שנתן דאלת"ה דבריו סתורין מכאן אלא ודאי כמו שכתבתי ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן בקידושין מהא דהמוצא שטר הקנאה יחזיר דניחוש שמא לא נתן דמים ולפי מה שכתבתי לא קשה כיון דמיירי בשטר הקנאה דהיינו שטר שיש בו קנין וכיון שהשדה נקנה בק"ס ממילא השטר לא נכתב רק לראי' ובשטר שנכתב רק לראי' אין המוכר נאמן בשום דבר לסתור הראי' ובשטר שלא נכתב רק לקנות בו השדה פשיטא דלא יחזור דאימר לא נתן עדיין המעות ולא קשה נמי מה שהקשה הרשב"א הביאו מהרי"ט בפר' מי שמת דמהני קיום השטר באומר שטר פסים הוא דשם בשטר הנכתב לראיה הוא אמנם הא שהקשו מכותל חצר שנפל והיתומים אומרים אנו השבחנו ע"כ צ"ל כמ"ש המהרי"ט דכאן הטעם כיון דמיירי רק בשטר קנין הרי יכול המקח להתבטל ע"י אם היה עייל ונפיק אזוזי ועוד דכתבתי לעיל בשם השיטה דאם א"ר ליתן דמים כלל אפילו לא היה עייל ונפי' אזוזי בטל המקח אם לא שזקף הדמים עליו במלוה ועשאן מלוה אבל בלאו הכי בטל המקח דכל מקח כשלא עשה הדמים מלוה על תנאי נתינת דמים נמכר וכשאינו נותן דמים יכול המוכר לבטל המקח ומש"ה אין הלוקח נאמן רק בדאיכא הצדדים שכתב המחבר ולפ"ז אפי' אי איכא עדים שקנה בק"ס וליכא שטרא בידיה נאמן המוכר לומר שלא קיבל המעות הן מטעמא דידי הן מטעם שכתב המהרי"ט כיון דהמקח יכול להתבטל ע"י שיהיה עייל ונפיק אזוזי אם כן המקח בשעת הקנין רפיא בידי' אבל בדאיכא שטר שלא נכתב רק לראיי' בידו ודאי הלוקח נאמן אמנם אם החזיק הלוקח כבר בשדה אפילו אין שטר ראיה בידו נאמן הלוקח מטעם שכתב המוהרי"ט דחזקה שאינו מניחו לירד להשדה עד שנותן דמים ואף שמהרי"ט כתב זה מכח ההוכחה שהביא הרשב"א מהאי דפר' מי שמת ולפמש"ל לא מוכח מידי מ"מ מי יבוא אחר דבריו לסתור הסברא שכתב ואפשר דסברא טובה הוא מבחוץ אבל במקום שהחזיק בשדה קודם המכירה כגון שדר בשכירות או שהניחו לכנוס בו לפני עדים שאמר לו שיפרע לו המעות אח"כ ולא זקף המעות במלוה ודאי דנאמן המוכר כמו שכתב המהרי"ט בעצמו וכן אם נכנס בהשדה שלא בפניו דלא שייך הסברא הנ"ל המוכר נאמן כ"א בדאיכא הנך צדדי שכתב המחבר דהיינו שכתב בשטר והוא במקום שנותנין ואח"כ כותבין ואם זקף המעות במלוה ועשאן חוב לכ"ע הלוקח נאמן לומר פרעתי כמו בשאר מלוה על פה כיון שעשאן כשאר חובות כנ"ל:
או נאבדו המעות עסמ"ע ס"ק ט' דמיירי באופן שא"א לחזור ולהתפרע והט"ז השיג עליו דמ"מ כיון דבתורת קידושי נתעכלו מקודשת ע"ש ובקה"ח כתב דמיירי שנאנסו המעות דפטורה מן הדין להחזיר ולפענ"ד נראה דתלוי בפלוגתא דרבוותא דלדע' הר"ן בקידושין ר"פ האומר שכתב וז"ל אף על גב דהשתא ליתנהי לזוזי מעיקרא ומיקניא נפשה בהנהו זוזי דיהיב לה וכו' מהני אפילו נאנסו המעות אבל לדעת הרשב"א בחידושיו לקידושין שם שכתב וז"ל אף על פי שבשע' שראוי לחול אינן בעולם מכל מקום כיון שאם לא נגמר הקנין יש עליה להחזירם רואין אנו כאלו הן בעין ובאותו הנאה היא מתקדשת וכענין שהיא מתקדשת בהנאת מלוה וכו' ע"ש ולפ"ז אם נאבדו באופן שהיא פטור' מלשלם כגון שנאנסו לית לה הנאה ולא מיתקדש' ובקצה"ח נסתפק אם הוא חייב באונסין מחמת שחוזר בו ה"ל כגזלן והא ודאי ליתא דהא אפי' אם קונה מטלטלין במעות כשחוזר בו מכל מקום מבואר בתו' בב"מ דף מ"ג ד"ה מאי איריא הוציא דיכול לומר נשרפו מעותיך אי לא הוה אמרינן דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע אלמא דפטור מאונסין וכ"כ המהרי"ט בחי' הרי"ף לקידושין שם דפטור אפילו מפשיעה וכשנשתמש במעות דהיינו שהוציאם לית דין ולית דיין דנעשין הלוואה עליו והמחבר מיירי שהן בעין ונאבדו: