נתיבות המשפט/ביאורים/ע
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בין שאמר לו בשעת הלואה. עש"ך ס"ק ט' דאפי' בשעת הלואה אם מיח' לוה א"צ לפרעו בעדים ע"ש. ולכאורה תמוה דאם הלוה מוח' והמלוה נתן לו המעות הרי סבר וקיבל המלוה ולכולי עלמא א"צ לפרעו בעדים. וכן הקשה התומים ולק"מ דהא ז"ל הרא"ש אבל שלא בשעת הלואה וכו' כיון דהימני' מעיקרא לא חשש השתא להשיבו וכו' ע"ש משמע דאפי' אם כבר נתן לו המעות בפני העדים והותנ' עליו תנאי זה שלא יפרענו לו שלא בעדים כשלא זזה יד העדים מידו אף דהמלוה א"י להוציא המעות כשמוח' הלוה שכבר קנה המעות מ"מ כיון שלא הימני' בשוב פעם מיקרי בשעת הלואה דאם שתק הוי הודאה דאדעתא דהכי קיבל המעות כמ"ש הרא"ש מה שאין כן כשמוח' ומשמע בתומים דאם הגיע הזמן פירעון ואמר לו או פרע לי תיכף או שאל תפרעני אלא בעדים דהוי כשעת הלואה ולפענ"ד ז"א דמ"מ שייך סברת הרא"ש בב"מ י"ז כיון דהימני' מעיקרא לא חשש להשיבו ולא קיבל עליו ההתראה ומ"ש סברא זו ממ"ש הרא"ש בב"מ י"ז וז"ל ול"ק א"כ מה הועילו החכמים בתקנתם וכו' דהרי תוכל להתרות בשעת גירושין אל תפרענו אלא בעדים וכו' והקשה ע"ז דמה מהני ההתראה אולי ימחה ומזה הוכיח דין הנ"ל ובאמת אין מזה הוכחה דהרא"ש כתב כן לשיטת הרמב"ם דלא מהני מחאה ולענין מ"ש המע"מ בדברי הרא"ש שם שא"כ מאי מקשה ש"ס שם באלמנה מה הועילו חכמים בתקנתן וכו' הא תוכל להתרות ביורשין לק"מ דבאלמנה שייך התספת צררי כשרואה שהגיע קיצו ומש"ה ל"מ התראה באלמנה דאפי' אם תעשה התראה יכולין היורשים לומר אבי התפסתיך צררי ובשעת אירוסין וקידושין לא שייך התראה כמ"ש התומים בעצמו משא"כ בגירושין דלא חיישינן לצררי דהא אפי' במת פתאום ס"ל להרבה פוסקים דלא חיישינן לצררי משא"כ בגירושין כתב הרא"ש שפיר תקנתא דהתראה שתוכל להתרות בשעת גירושין אל תפרעני אלא בעדים:
הרי זה נאמן. עש"ך ס"ך י"ד דמסיק דהמוחזק יכול לו' דס"ל כהרי"ף דס"ל דאינו נאמן צריך לקיים תנאו דהוי ?ד כאילו התנה עמו שלא יהיה נאמן כל זמן שלא יביא עדים ע"ש ולפ"ז כשמיחה הלוה שלא בשעת הלואה דלא נתחייב משום תנאי ואין לחייבו רק משום סברא שכתב הר"ן דחזקה שלא פרע שלא בעדים דלמה היה לו להכניס עצמו בתגר זה לפרוע שלא בעדים וא"כ אי טוען שפרע בעדים ומתו לכ"ע נאמן וכן כתב התומים ופשוט:
שהרי אמר שקיים תנאו עט"ז שכתב שאם כבר מתו פ' ?פ' ואמר שפרעו אחר שמתו ביני לבינו שנאמן כיון שלא היה אפשר לקיים תנאו עיין שם. ולפענ"ד דין זה צ"ע טובא דהא יכול לקיים לפרוע בפני ב"ד דהא כיון שאמר כן כי היכי דלא לידחי' דהיינו שלא יאמר פרעתיך עד שיפרענו בפני פלוני ופלוני או בפני ב"ד או על ידי כת"י המלוה א"כ מה בכך שמתו:
פרעו בב"ד. עט"ז וש"ך דלוקח שובר או אפשר דה"ל מפי כתבם ע"ש ואף דבשובר אין צריך לו' כתבו כמבואר בסי' פ"א סעיף כ"ט מ"מ אפשר שימחה מלכתוב אך מ"מ יפה תמה בתומים הא כיון דהמלוה תובע בפרעון לא יפרע לו עד שיצוה לכתוב שובר ויהיה כשר לכ"ע והעיקר כמו שכ' התומים כיון דדעת הרי"ף דעדים אחרים אינם נאמנים ואי תפס לא מפקינן מיניה כמ"ש הש"ך וכן דיינא דעביד כהרי"ף לא מהדרינן עובדא מש"ה אין צריך הלוה לפרוע אך שהקשה דמ"מ יקח שובר כתיבת יד המלוה. ולפענ"ד נראה דודאי שובר כתב יד מהני אך המחבר בא להשמיענו דין מחודש דשובר מב"ד מהני אף לדעת הרי"ף דלא פסל בתנאו רק עדים ולא ביד:
וה"ה כל שטר שלא ניתן לכתוב. עיין תומים שהקשה הא כל מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי דאית ליה קלא וא"כ מה בכך דהשטר לא ניתן לכתוב מ"מ הא בלא שטר ג"כ גבי ממשעבדי כמו כל מוכר שדהו בעדים. ולפענ"ד לק"מ דדוקא מוכר כדין גבי ממשעבדי אבל הכא כיון דהמקח אינו כלום הני זוזי למלוה דמי ובהלואה אף דאית לי' קלא לא גבי ממשעבדי עד שהקנה לו בשטר וכל שבשטר פסול אינו גובה ממשעבדי כדמוכח משטר שיכול לזייף וכן כתב התומים בעצמו בסי' מ"ט ס"ק ח' ע"ש: