נפש החיים/שער ד/פרק כה
וכ"ז כשעדיין יש אנשים מישראל שדבקים בו ית' ובתורתו בעיון ושקידה ויגיעה גדולה לשמה. ורק בתורת ה' חפצם כל הימים. ואז האנשים שבטלים לגמרי מעסק התורה מרוע בחירתם. המה ירדו שאול חיים ומגורשים מהסתפח בנחלת עבדי ה' הדבוקים בו ית' ובתורתו. ומארץ חיים יכרתו ח"ו. ועכ"פ העולם גם כל העולמות. הגם כי נתמעטו וירדו מקדושתם ואורם. בסבת החטאים האלה בנפשותם. וכמעט שנטיו רגלם ליחרב ח"ו כמ"ש בתד"א (סא"ר פ"ב) אמרו חכמים כ"ז שבני אדם מבטלין מן התורה מבקש הקב"ה להחריב את העולם כו'. ושם (בסא"ז פ"ה) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואין מצוקין אלא ת"ח כו'. בכל יום יוצאים מלאכי חבלה מלפני הקב"ה לחבל את כל העולם כולו ואלמלא ב"כ וב"מד שת"ח יושבין בהם ועוסקים בד"ת היו מחבלין את כל העולם נולו מיד כו' ע"ש עכ"ז עדיין יוכלו להתקיים ע"י השרידים אשר ה' קורא. העוסקים בתו"הק יומם ולילה. שלא יתבטלו לגמרי לחזור לתהו ובהו ח"ו.
אבל אם היה ח"ו העולם פנוי לגמרי אפילו רגע אחת ממש מעסק והתבוננות עם סגולה בתוה"ק, תיכף כרגע היו כל העולמות נחרבים ונבטלים ממציאות לגמרי ח"ו. ואף גם איש א' מישראל לבד – רב כחו, שבידו להעמיד ולקיים את כל העולמות והבריאה בכללה על־ידי עסקו והתבוננותו בתוה"ק לשמה. כמ"ש בחלק (צ"ט ב'): כל העוסק בתורה לשמה כו'. רי"א אף מגין על כל העולם כולו. וכ"א בפ' התורה כל העוסק בתורה לשמה כו'. ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו – ואיך לא יתלהב לב האדם בהעלותו על לבו ומתבונן בזה הענין הנורא; ותפול עליו אימתה ופחד לבל יתרפה ח"ו מעסק התוה"ק תמיד, כאשר יחשוב בלבבו אולי ח"ו לעת כזאת העולם כולו מקצה ועד קצהו פנוי לגמרי מעסק התוה"ק, ובלתי עסקו והגיון לבו עתה בזה העת בתורה היו נחרבים כל העולמות, וכרגע ספו תמו ח"ו. זו תורה וזו שכרה מרובה מאד, אין להעריך, שהוא הנוטל שכר כולם – אחר שהוא אשר קיים והעמיד ברב כחו את כל העולמות עתה.
ועל כגון זה ארז"ל במשנה (סנהדרין ל"ז א') שכל אחד מישראל חייב לומר: "בשבילי נברא העולם". ואף שבשאר עונות יש אלפי רבואות עולמות קדושים עליונים שאין שום חטא ועון התחתונים מגיע עדיהם כלל לפוגמם ח"ו, ותמיד עז וחדוה במקום כבודם ועליהם נאמר: "לא יגורך רע", אמנם עון ביטול תורה היא העולה על כולם, שהוא נוגע לקיום כל העולמות: