נחמיאש על משלי א א
<< | נחמיאש על משלי • פרק א' • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד
מֶ֗֝לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
נחמיאש על משלי · א · א · >>
משלי שלמה בן דוד מלך ישראל — הספר הזה משלים נחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים, ועל ידי המשלים ירד האדם לעומק הדברים, כל שכן משלים הנאמרים ברוח הקדש. והנה כתוב אומר בשלמה (מלכים א ה יב): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירֹה חמשה ואלף" ודרשו בו, שירֹה של משלי. ואף על פי שאין בספר משלי אלא שמנה מאות וששה עשר פסוקים, אפילו הכי אין לנו פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלשה טעמים, כגון "נזם זהב באף חזיר" וגו' (משלי יא כב) והכי איתא במדרש.
ואמר: משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, כי הנגיד בעם – נגידים ידבר. ואמרו ז"ל בפרק ראשון מבתרא (בבא בתרא טו א): חזקיה וסיעתו כתבו משלי ושיר השירים וקהלת. וביאור העניין, כי הספרים הללו היו סדורים בפי חכמי הדורות משלמה האומרם עד חזקיה הכותבם, כי חזקיה רבה למעלה ראש בחכמת השיר וידע ערך המשלים האלה יותר מכל המלכים והחכמים אשר קדמוהו, ולכך אסף כל סיעתו וכתבם וחברם לכתבי הקדש.
ובמדרש: דוד פתח בראשי אותיות, אשרי האיש, וסיים באמצע אותיות, כל הנשמה; אבל שלמה אמר, איני עושה כן, אלא בתחלה [אני] פותח באמצע אותיות, במקום שהחכמה נתונה, והיכן חכמה נתונה? בלב, והלב הוא נתון באמצע, וסיים בסוף אותיות, תנו לה מפרי ידיה.