לדלג לתוכן

משנה ערלה ב יג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק ב · משנה יג | >>

כלים שסכן בשמן טמא, וחזר וסכן בשמן טהור, או שסכן בשמן טהור, וחזר וסכן בשמן טמא, רבי אליעזר אומר, אחר הראשון אני בא.

וחכמים אומרים, אחר האחרון.

כֵּלִים שֶׁסָּכָן בְּשֶׁמֶן טָמֵא,

וְחָזַר וְסָכָן בְּשֶׁמֶן טָהוֹר,
אוֹ שֶׁסָּכָן בְּשֶׁמֶן טָהוֹר,
וְחָזַר וְסָכָן בְּשֶׁמֶן טָמֵא,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אַחַר הָרִאשׁוֹן אֲנִי בָּא;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אַחַר הָאַחֲרוֹן:

כלים -

שסכן - בשמן טמא,
וחזר, וסכן - בשמן טהור,
או שסכן - בשמן טהור,
וחזר, וסכן - בשמן טמא,
רבי אליעזר אומר:
אחר הראשון - אני בא.
וחכמים אומרים:
אחר האחרון.

אחר האחרון - נחשוב אותו השמן שעליהם טמא אם היה האחרון טמא, או טהור אם היה האחרון טהור, לפי שנאמר הראשון נבלע בעצם הכלים ונשאר האחרון.

ורבי אליעזר חושש לראשון ולשני, אומר שלפעמים שיקנח השני וישאר הראשון שנבלע בכלים, והוא אותו שיצא על גבי הכלים אחר שיבש השני.

וכל זה כשהכלים אינן מקבלים טומאה כגון כלי אבנים, וכלי גללים, וכלי אדמה, או פשוטי כלי עץ, ופשוטי כלי חרס, כמו שיתבאר במסכת כלים, אבל אם היו אלו הכלים מקבלין טומאה, כשסכן בשמן טמא נטמאו. ובזה יש חילוק והוא, שאם סכן מבפנים נטמאו כולם, ואם סכן מבחוץ נטמאו אחורי הכלים בלבד, וכשנגעו משקים טהורים באלו הכלים שנטמאו בזה השמן הטמא הם גם כן מטמאין ויהיו תחילה, כמו שבארנו אלו העיקרים כולם במסכתות רבות מסדר טהרות, ומשם תמלא ספקך מאלו העיקרים.

והלכה כחכמים:

כלים שסכן בשמן טמא. כגון מנעלים ושאר כלים של עור שסכין אותן בשמן לרככן ולאחר שיבשו מן הראשון חוזר וסכן בשמן שני דאי בעודו טופח על הכלים אם כן הטמא מטמא הטהור והכלי ממה נפשך טמא דמשקה מטמא כלי ומיירי מתני' בהטבילו לאחר שסכו בשמן טמא ונגב אחר טבילה סכו בשמן טהור וכשחוזר ופולט את השמן פליגי רבי אליעזר ורבנן הי מינייהו פליט אם הראשון או אחרון והיינו דקאמר בירושלמי (הל' ז) מאי טעמא דרבי אליעזר הראשון מוציא את האחרון ומתני' מיתניא בתוספתא דתרומה [פ"ח] ומסיים בה שהיה ר' אליעזר אומר לא יהא אדם סך כלים שמן טמא וחוזר וסכן שמן טהור שכשהן מוציאין אינם מוציאין אלא מן הראשון וחכמים אומרים לא יהא אדם סך כליו שמן טהור וחוזר וסכן שמן טמא שכשהם מוציאין אין מוציאין אלא מן האחרון כלים שסכן שמן טמא ונגבו משתמש בהן בטהרה חזרו ויצאו מהן משקין טמאים:

כלים שסכן. כגון מנעלים ושאר כלים של עור שסכין אותן בשמן לרככן:

וחזר וסכן בשמן טהור - לאחר שנתייבש השמן הראשון טז והטבילו לכלי שנטמא בשמן טמא, חזר וסכו בשמן טהור, וכשמשתמשים בכלי נפלט השמן לחוץ:

אחר ראשון אני בא - דסבר ר' אליעזר ראשון נפלט לחוץ:

וחכמים אומרים אחר אחרון - סברי אחרון נפלט. והלכה כחכמים:

וחזר וסכן בשמן טהור. פי' הר"ב לאחר שנתייבש השמן הראשון. ומסיים הר"ש דאי בעודו טופח על הכלים. אם כן הטמא מטמא הטהור. והכלי ממה נפשך טמא דמשקה מטמא כלי:

(טז) (על הברטנורא) דאי בעודו טופח על הכלים. א"כ הטמא מטמא הטהור. והכלי ממה נפשך טמא דמשקה מטמא כלי:

וחזר וסכן בשמן טהור:    מיירי מתניתין בשהטבילן לאחר שסכן בשמן טמא ונגבו ואחר טבילה סכן בשמן טהור וחזר ופלט את השמן ופליגי הי מינייהו פליט ומפ' בירושלמי דר"א סבר הראשון מוציא את האחרון כלומר קושטא הוא שמחמת הכלי שבע מן שמן הראשון יוצא השני אבל מ"מ הוא מוציאו ויוצא עמו הלכך לא יסוך אפי' שמן טהור אחר טבילה דקמא פליט ורבנן סברי דאין יוצא אלא אחרון דוקא הלכך לא יסוך שמן טמא אחר שמן טהור דכי פליט טמא הוא דפליט אבל שמן טהור אחר שמן טמא יכול לסוך והכי איתא בתוספתא דתרומות פ"ח הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכן פי' ר"ש ז"ל ג"כ אבל הרמב"ם ז"ל פי' דמתני' מיירי בכלים שאינם מקבלין טומאה כגון כלי אבנים וכו'. ועיין במ"ש ר"פ בתרא דמסכת פרה:

בפי' ר"ע ז"ל דסבר ר"א ראשון נפלט לחוץ וחכמים אומרים אחר אחרון סברי אחרון נפלט. כתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' ואם השמן הוא טמא הוי הכלי טמא ואם הוא טהור הוי הכלי טהור ונראה דמיירי לענין טבילה כגון הא דתנן במסכת עדויות על אדם הסך בשמן טהור ונטמא וטבל וכו' הי' שמן טמא וכו' ע"כ:

יכין

כלים:    כמנעלים ושאר כלי עור:

שסכן בשמן טמא:    ונבלע בהן השמן והטבילן והרי הטבילה לא אהני לטהר השמן הבלוע מדאינן מים [כמקואות פ"י מח]. אעפ"כ נשארו הכלים טהורים אחר שטבלן דטומאה בלועה אמ"ט:

וחזר וסכן בשמן טהור:    ודרך הכלי כשישתמשו בו להפליט השמן הבלוע בו:

רבי אליעזר אומר אחר הראשון אני בא:    ר"ל אף אחר ראשון דמשניהן נפלט:

וחכמים אומרים אחר האחרון:    דס"ל דכלי שבע משמן הראשון והוא דוחה השני ופולטו לחוץ:


בועז

פירושים נוספים