משנה ערלה ב י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק ב · משנה י | >>
תבליןיב, שנים ושלשה שמות ממין אחד, או משלשהיג, אסור, ומצטרפין.
רבי שמעון אומר, שנים ושלשה שמות ממין אחד, או שני מינין משם אחד, אינן מצטרפין.
תְּבָלִין,
- שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד, אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה,
- אָסוּר, וּמִצְטָרְפִין.
- שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד, אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת מִמִּין אֶחָד,
- אוֹ שְׁנֵי מִינִין מִשֵּׁם אֶחָד,
- אֵינָן מִצְטָרְפִין:
תבלין -
- שנים, שלשה שמות - ממין אחד,
- או שלשה - אסור, ומצטרפין.
- רבי שמעון אומר:
- שני שמות - ממין אחד,
- או שני מינין - משם אחד,
- אינן מצטרפין.
אמר כי כשיש שני שמות מתבלין או שלשה, והם כולן מין אחד, כגון הסם הנקרא בערבי "קאקלה" שיש ממנה גדולה וקטנה, ופלפל שיש ממנו לבן ושחור, או שיהיו שלושה מינין אלא שיש להם שם אחד כמיני ה"סיאה" והוא עשב הנקרא בערבי "סריג", ומיני הכרפס שהם מינים הרבה משונים ולהם שם אחד רוצה לומר שכל מיני הכרפס נקראין "כרפס", וכל מיני הסיאה נקראין "סיאה", וזהו עניין אמרם או שלושה, עניינו אף שלושה מינים משם אחד.
כל מה שיהיה בזה הדרך מכלאי הכרם או ערלה או תרומה ונתבל בכל, נאסר אותו דבר שנתבל בהם אף על פי שאין באחד מהם לבדו כדי לתבל, וזהו עניין אמרם מצטרפים, עניינו שמצטרפים אלו לאלו לאסור מה שנתבל כמו שבארנו.
ויהיה שיעור זו המשנה כן, "תבלין שנים ושלושה שמות ממין אחד, או משלשה מינין משם אחד, מצטרפין לאסור".
ואין הלכה כרבי שמעון.
והזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין "תבלין" אלא המרקחות והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל והפלפל ודומיהן, אינו כן, אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומים והבצלים והשמן והחומץ והיין, כולם נקראין תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו ותבשילו:
ב' וג' שמות. בשילהי רבי עקיבא (דף פט:) פירש בקונטרס כגון פלפל ארוך ופלפל שחור ופלפל לבן וקשה דהתם תני תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה ופריך עלה מתניתין דהכא דאמר חזקיה עלה במיני מתיקה שנו הואיל וראוין למתק את הקדרה ומשני הכא נמי חזי למתק א"כ התם נמי בכי האי גוונא מיירי והתם תנן בהדיא פלפלת כל שהוא ומיהו בקונטרס פירש שם דפלפלת לאו היינו פלפלת שלנו ועוד קשה דשני מינים דקאמר רבי שמעון משם אחד היכי דמי ואפילו תמצא לומר דמשכחת לה כדאשכחן התם תרי גוונא אהלא מ"מ מאי טעמא דמאן דאמר מצטרפין וכי השם גורם מה מועיל אם הם ב' מינים ומיהו גם זה אינו קשה דכיון דטעמא משום דראויין למתק אפי' ג' מינים וג' שמות מצטרפין ועוד דקדק ר"ת דאמתניתין דריש פירקין דתרומה ותרומת מעשר וחלה ובכורים דמצטרפין אמרינן עלה בירושל' (הל' א) למי נצרכה לרבי שמעון אע"ג דר' שמעון אמר אין ב' שמות מצטרפין מודה שכולן שם תרומה מצטרפין משמע בהדיא דשמות דרבי שמעון היינו באיסורין ומפרש ר"ת דג' שמות ממין אחד כגון פלפלין דערלה ודאשרה ודעיר הנדחת או תרומה ומעשר שני ושביעית או כמון של כלאי הכרם ושל תרומה ושל מעשר שני דג' עניני איסור קרי ג' שמות כדאשכחן נמי בפ"ק דמכות (דף ד.) דתנן שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין ובפרק המקבל (דף קטו:) גבי השבת העבוט עובר בכל השמות הללו והשתא הא דאמר אביי בפרק בתרא דמס' ע"ג (דף סו.) דבתר טעמא אזלינן וקאמר מנא אמינא לה דתנן תבלין שנים וג' שמות אי אמרת בשלמא בתר טעמא אזלינן אידי ואידי חד טעמא הוא אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד מסיפא דאי ממין ג' דייק דחשיב חד טעמא שכולם עשויים למתק קדרה וג' מינים דהיינו שלשה מינים איסורים [אסור] ומצטרפין אם לפרש אסור שאוסרים את הקדרה ומצטרפין ניחא לרבא דמשני התם במס' ע"ג הא מני רבי מאיר היא דאמר כל איסורים שבתורה מצטרפין זה עם זה דכתיב לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי היא בבל תאכל אלא לאביי דלא מוקי לה כרבי מאיר היך מצטרפין למלקות הא אמרינן בפרק כל הזבחים (דף עח:) הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו ולענין מלקות איירי דדייק מינה התראת ספק לאו שמה התראה ואע"ג דדוקא בללן אבל לא בללן מצטרפין כדאמר בפרק קדשי מזבח (דף יז:) דאמרי' אבל לאכילה מצטרפין דכתיב (שמות כט) לא יאכל כי קדש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו מ"מ משמע דשאר איסורין אין מצטרפין לכזית ועוד דאין מצטרפין דקאמר רבי שמעון דמשמע הא מין אחד משם אחד מצטרפין האמר רבי שמעון (שם דף יח.) כל שהוא למכות וכאן אין שייך צירוף כדמשני התם במעילה אלא ודאי צירוף דהכא לאו לענין מלקות קאמר וצ"ל אוסרין דכל אחד ואחד אוסר הקדרה בפני עצמו ומצטרף עם חברו לאסור א"נ אוסרין ביבש ומצטרף ביבש:
תבלין שנים ושלשה שמות - שלשה איסורין חלוקין זה מזה קרי שלשה שמות, כגון פלפלין של ערלה ושל אשרה ושל תרומה:
אסור ומצטרפין - כלומר מצטרפין יחד יד לאסור התבשיל שנתבשל בהם:
או שני מינים משם אחד - כגון זנגביל ופלפלין ושניהם ערלה או שניהם תרומה. ואין הלכה כרבי שמעון:
תבלין. כתב הרמב"ם הזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחות והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל והפלפל ודומיהן אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומין והבצלים והשמן והחומץ והיין כולם נקראים תבלין. כשאדם מתכוון לתבל בהם או בזולתם. קדרתו ותבשילו ע"כ. ועיין מ"ש במ"ה פ"ט דשבת. ועיין ריש פ"ט דחולין:
או משלשה. שיעור המשנה או משלשה מינין משם אחד. הרמב"ם:
אסור ומצטרפין [כתב הר"ב כלומר מצטרפין יחד לאסור. אבל] לכאורה תרתי קאמר [וכן] מסקין התוספות דפ' רבי עקיבא במס' שבת דף פט בשם ר"ת דאסורין בנתינת טעם בקדירה ומצטרפין לאסור בתערובת יבש. ובפי' הר"ש יש ט"ס. ומדברי הרמב"ם בפירושו נראה שסובר דחדא קתני. שכך כתב שיעור המשנה תבלין וכו' מצטרפין לאסור וכן יראה מלשונו שבפ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות:
(יב) (על המשנה) תבלין. לא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחים והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל כו'. אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל. כגון השומין והבצלים והשמן והחומץ והיין כלם נקראים תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו ותבשיליו. הר"מ:
(יג) (על המשנה) או מג'. שעור המשנה או מג' מינין משם א'. הר"מ:
(יד) (על הברטנורא) אבל לכאורה תרתי קאמר דאסורין בנתינת טעם בקדירה. ומצטרפין לאסור בתערובת יבש. וכ"כ התוספת במסכת שבת דף פ"ט בשם ר"ת ומדברי הר"מ נראה דחדא קתני:
תבלין שנים ושלשה שמות: פי' רש"י והרמב"ם ז"ל כגון פלפל לבן ושחור וארוך. ומכח קושיא פי' ר"ת ז"ל והביאו רבינו שמשון ז"ל דרוצה לומר פלפלין של ערלה ושל אשרה ושל תרומה וכן פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וז"ל הפירוש הנכון בזה הוא מה שפירשו ר"ת והראב"ד ז"ל דשם ר"ל איסור כדתנן בפ"ק דמכות לא השם המביאו לידי מכות וגבי השבת העבוט קתני עובר בכל השמות הללו. וה"פ הך מתניתא קתני לה ר' אליעזר דמודי לר"מ דמצטרפין בנ"ט ומפ' לה השתא ואזיל דתבלין הואיל והן מיני מתיקה וטעמן שוה למתק בהן הקדרה בין שהן ממין אחד אע"ג דשלש איסורין הן כגון פלפלין דע"ז ופלפלין דערלה ופלפלין דהקדש אוסרין את הקדרה ומצטרפין נמי לכזית ללקות עליהן ומודי לר"מ בהא או משלשה מינין ואפי' הן משלשה איסורין כגון פלפלין דערלה ובצל דכלאי הכרם וקפלוט דתרומה אסור התבשיל אם יש בהן ליתן טעם וטעמא לא בטיל ואפי' באלפא כדתנן כל המתבל וכו' ואפי' אין בזה כדי לתבל לחודי' ולא בזה כדי לתבל לחודי' ומצטרפין נמי ללקות ר"ש אומר אשמעי' רבותא דגדול כחו דר"ש דקסבר אין שני שמות מצטרפין ואפי' ממין אחד או שני מינין משם אחד ואפי' במיני מתיקה אין מצטרפין עכ"ל ז"ל. ובשבת פרק ר' עקיבא כתבו תוס' בשם ר"ת ז"ל אסור ומצטרפין ר"ל אסורים בנ"ט בקדרה ומצטרפים לאסור בתערובות יבש והתם וגם בירושלמי פריך ניחא שני שמות ממין אחד דכיון דחד מינא נינהו מצטרפין אלא שני מינין משם אחד אמאי מצטרפין וכל שכן שני מינין משני שמות והא טעמו של זה מבטל לזה ומשני חזקי' במיני מתיקה שנינו פירוש לאו בבצל וקפלוט מיירי אלא בפלפלין וכרכום ולבונה קנה וקנמון דכל אלו נותנין למתק הקדרה וחשיבי טעם אחד ומש"ה מצטרפין. וריז"ל פי' דהכא בתבלין כתושין עסיקי' דכולהו חד טעמא ולא בתבלין בעיניהם ובכתושין הוא דפליג ר"ש את"ק דאילו בשלמין לא צריך צרוף דכל שהוא למכות וכך צ"ל לשון המשנה תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד או משלשה אסור וכו':
רש"א וכו': נלע"ד דאע"ג דלפי' רבינו תם כבר אשמועינן פלוגתא דר"ש ורבנן בריש פירקין ובסוף פ"ד דמעילה אשמעי' נמי הכא גבי תבלין להודיעך כחו דר"ש דאפי' גבי תבלין אין מצטרפין בין שכל האיסורין פלפלין בין שהן שלשה מיני תבלין ומ"מ קשה לע"ד לכל הפירושים אמאי חזר ר"ש לכפול דברי ת"ק כדי לומר אין מצטרפין ליתני רש"א אין מצטרפין כדאי' בר"פ ובספ"ד דמעילה. תו ק"ק מאחר דהדר ליתני נמי או שנים ושלשה מינים משם א' כדקאמר ת"ק וצ"ע לע"ד. וה"ר יהוסף ז"ל הגי' רש"א שני שמות ממין אחד או שני מינין וכו'. ומתק מלת ושלשה וגם המ"ם של שנים. וברמב"ם פט"ז דהלכות מ"א כתב שלשה שמות משם אחד כיצד כגון כרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גינה אע"פ שכל אחד מהם שם בפני עצמו הואיל והם מין אחד מצטרפין לתבל ע"כ ועיין במ"ש לעיל סי' ו':
יכין
תבלין: כל דבר שנותנין לקדירה למיהב טעמא כשומן או יין ובצלים ובשמים נקרא תבלין [כ"כ הר"מ משא"כ לתו' שבת דקמ"א]:
שנים ושלשה שמות ממין אחד: ר"ל ג' אסורין חלוקין כגון ערלה וכ"כ ותרומה שהן כולן ממין א':
או משלשה: ר"ל או ג' מינים מאיסור א':
אסור: ר"ל מצטרפין לאסור קדירה בנ"ט:
ומצטרפין: לאסור נמי ביבש ביבש בר"א. א"נ מצטרף למלקות בכזית:
או שני מינין משם אחד אינן מצטרפין: דאע"ג דר"ש ס"ל כל שהוא למכות היינו בעינא משא"כ ע"י תערובות. [תוס' מעילה די"ח א' ד"ה תני]. אולם זו היא סברת רבינו יקר ודחה אותה ר"ת [בע"ז דס"ח א' ד"ה ואידך] ע"ש. אלא תי' דלא אמר ר"ש כל שהוא למכות גם בתערובות רק בדבר שאין לו ביטול. ונ"ל דמש"ה אפסיק במשנה י' בין משנה ט' וי"א בין סדרא דשאור ושאור שנפלו לעיסה דקמ"ל דאע"ג דבזוז"ג בחד מינייהו היתר מודו רבנן דמותר כמי"א עכ"פ בזוז"ג ותרווייהו דאיסור כמ"י ס"ל לרבנן דאסור [ועי' תו' ע"ז דס"ח ב' ד"ה לר"ש. דזוז"ג לא שייך כ"א באין בכל א' כדי נ"ט ולפ"ח יו"ד ק"ב סק"ה זוז"ג לא שייך כשגוף האיסור מעורב]. ולהכי נקט תבלין במ"י דבתבלין שייך שפיר טפי ג' מיני איסור. ערלה וכ"כ ותרומה. דכולן גדולי אילן. משא"כ בשאור לא שייך ערלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת