משנה עדיות ב ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ב · משנה ח | >>

[עריכה]

שלשה דברים אמר רבי עקיבא, על שנים הודו לו ועל אחד לא הודו לו.

על סנדל של סיידים, שהוא טמא מדרס.

ועל שירי תנור ארבעה, שהיו אומרים שלשה.

והודו לו^יט.

ועל אחד לא הודו לו, על כסא שנטלו שנים מחפוייו זה בצד זה, שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא;

עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לוֹ,

וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ.

עַל סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִים,

שֶׁהוא טָמֵא מִדְרָס;

וְעַל שְׁיָרֵי תַּנּוּר אַרְבָּעָה,

שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה;

וְהוֹדוּ לוֹ.

וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ:

עַל כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו זֶה בְּצַד זֶה,

שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שלשה דברים, אמר רבי עקיבה,

על שנים - הודו לו,

ועל אחד - לא הודו לו.

על סנדל של סיידין - שהוא טמא מדרס,

ועל שירי תנור - ארבעה, שהיו אומרין שלשה,

והודו לו.

ועל אחד לא הודו לו -

על כיסא, שניטלו שנים מחיפוייו זה בצד זה -

שרבי עקיבה - מטמא,

וחכמים - מטהרין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

סנדל של סיידין - מנעל מעץ שקוראים בערבי "קנקנאב", היו לובשין אותו המשתמשין בסיד כדי שלא ישרפו רגליהם בסיד.

אומר שכשילבש אותו הזב מתטמא, ונעשה משכב הזב ויתחייב בדיני משכב הזב.

ושירי תנור ארבעה - רוצה לומר כשנהרס ונשאר ממנו רום ארבעה טפחים ולמעלה מתטמא, ומקבל טומאה כמו שהוא מקבל כשהוא שלם, כמו שיתבאר פרק שמיני מכלים.

וכן הכסא כשיסורו מציוריו שני לוחות ונתגלה העץ, חכמים אומרים שכבר נפסד תארו וחזר בכלל שברי כלים ואינו מקבל טומאה, ורבי עקיבא אומר שהוא מקבל טומאה כמות שהיה קודם לכן, כמו שנתבאר בפרק עשרים ושנים מכלים.

והלכה כחכמים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

סנדל של סיידין - מנעל של עץ שנועלין ברגליהם המתעסקים בסיד להגן על רגליהם שלא ישרפו בסיד ^יח. ואם נעל אותו הזב, טמא מדרס:

ועל שיירי תנור ארבעה - אם היה גדול הרבה ונטמא, ואחר כך נשבר, לא טהר עד שלא יהיה בשבריו גבוה ארבעה, ולעולם שבריו מקבלים טומאה כאילו היה שלם, עד שיהיה השבר פחות מגובה ארבעה. וסתם תנור שבמשנה עשוי כמין קדירה גדולה שאין לה שוליים ומחברין אותו בטיט על גבי קרקע ורצפת הקרקע היא תחתיתו של תנור:

שנים מחפוייו - מן הלוחות העשויות למושב:

שרבי עקיבא מטמא - דסבר אע"פ שאינו ראוי לישיבה הוא ראוי לקבל רמונים, וטמא משום כלי קבול:

וחכמים מטהרין - דסברי הואיל ועיקרו לישיבה עביד ולא לבית קיבול, כיון שנתבטל העיקר שבעבורו נעשה, נתבטל הטפל, ואינו מטמא אפילו משום כלי קיבול. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

סנדל של סיידים. פי' הר"ב מנעל של עץ וכו' מפני שהסיד שורף את העור. רש"י פ"ו דשבת דף ס"ו. ומקשה בגמ' אמאי טמא מדרם הא לאו להילוכא עבידן. פירשו בתוס' דהואיל ואין עשוי כלל לנעול. רק לשמור רגליו שלא ישרפו בסיד. לאו להילוכא עביד. ומשני שכן הסיד מטייל בו עד שמגיע לביתו. [ע"כ]. ויש תימה בכ"מ פכ"ה מהל' כלים שכתב דחכמים פליגי במתני' ולא היא דבהך הודו לו וברייתא דשבת הטעתו. דהתם תניא חדא דלא הודו לו:

ועל שירי תנור ארבעה שהיו אומרים ג' והודו לו. בריש פ"ה דכלים תנן ושיריו ד' דברי ר"מ. וחכ"א בד"א בגדול וכו' ואפ"ה שפיר קאמרינן הכא דהודו לו. דהיינו כלפי שאמרו ג'. ונ"ל דהיינו דאצטריך למתני שהיו אומרים ג'. ולמאי נ"מ תנא מה שהיו אומרים. אלא לומר דעל שהיו אומרים ג' הוא דהודו. אבל על אמרו ד' לא הודו דתנור ז' אפי' בפחות מארבעה סגי. כי הוי רובא כדפירש הר"ב התם. א"נ יש לפרש דר"מ וחכמים דהתם קא פליגי בדר"ע. והודו לו דהכא דלר"מ כ"ע בארבעה דוקא ס"ל בין בגדול בין בקטן ולחכמים כ"ע בגדול דוקא בארבעה. אבל בקטן וכו':

שירי תנור ד'. פירש הר"ב אם היה גדול הרבה. עיין ריש פ"ה דכלים:

תנור. פי' הר"ב סתם תנור שבמשנה וכו'. ועיין בפירושו לרפ"ה דכלים ועיין לשון רש"י שכתבתי בריש פ"ב דב"ב:

כסא שנטלו שנים מחפוייו. שנויה במתני' ז' פכ"ב דכלים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יח) (על הברטנורא) ומקשה בגמרא אמאי טמא מדרס הא לאו להוליכה עבדינן. ומשני שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו:

(יט) (על המשנה) והודו לו. בריש פרק ה' דכלים תנן ושיריו ד', דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בגדול כו'. ואפילו הכי שפיר קאמרינן הכא דהודו לו, דהיינו כלפי שאמרו ג'. ונראה לי דהיינו דאיצטריך למתני שהיו אומרים שלשה כו', לומר דעל שהיו אומרים ג' הוא דהודו. אבל על אמרו ד' לא הודו, דתנור ז' אפילו בפחות מד' סגי כי תוי רובא. א"נ יש לפרש, דר"מ וחכמים דהתם קא פליגי בדר"ע. והודו לו הכא. דלר"מ כ"ע ד' דוקא ס"ל בין בגדול בין בקטן, ולחכמים כולי עלמא בגדול דוקא בד' אבל בקטן כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

על סנדל של סיידין:    פי' הראב"ד ז"ל של קש הוא וטמא מדרס והא אשמועינן דלא תימא לאו להילוכא עביד אלא להגן על המנעלים שלא ישרפם בסיד קמ"ל פעמים שהוא מטייל בו עד ביתו ואשמועינן תו דמנעל של קש דינו ככלי עץ וככלי עץ דמי ולאפוקי מדר' יוחנן בן נורי דאמר לאו כלי הוא והכי איתא בפ' במה אשה ע"כ. פי' דהתם בדף ס"ו איכא ברייתא דקתני על סנדל של סיידין דלא הודו לו ומשני רב יוסף דמאן הודו לו ר' יוחנן בן נורי. וביד פכ"ה דהלכות כלים סי' י"ח:

שירי התנור ד':    כך שנינו ברפ"ה דמסכת כלים:

כסא שניטלו שנים מחפוייו זה בצד זה:    משנה בפכ"ב דמסכת כלים. בפי' רעז"ל שר"ע מטמא דסבר אע"פ שאינו ראוי לישיבה הוא ראוי לקבל רמונים וכו' כתב עליו הר"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דאין ראוי לטמא הכסא בעבור שהוא מקבל רמונים יותר מדף של עץ שגם הוא מקבלם כמו הכסא של עץ וכבר פירשתי לעיל פ"א ציור הכסא והכא קאמר ר' עקיבא שאע"פ שניטלו שתים מחפוייו עדיין הוי מחובר:

וחכמים מטהרין:    כיון שהם זה בצד זה אבל אילו היו שניהם בצד אחר גם חכמים מודים שטמא כך נ"ל. אך צ"ע במסכת כלים פכ"ב כי משמע קצת שאינו כן עכ"ל ז"ל. ופי' הראב"ד ז"ל בכסא של כלה שחפוייו יוצאין קא מיירי ר' עקיבא מטמא דאכתי חזי לישיבה בזרוע השלישי ע"י הדחק וחכמים מטהרין דלא חזי לישיבה מפני שהיא ישיבת צער ואין אדם יושב בו ע"כ. והילך פי' הרר"ש שיריליו ז"ל סנדל של סיידין פי' רש"י ז"ל בפ' במה אשה מוכרי סיד דמתעסקין בו נועלין אותו והקשה הר"ר אליעזר בר נתן א"כ מאי פריך תלמודא והא לאו להילוכא עביד והלא הסייד מהלך בו ופי' רשב"ם ז"ל דאחד מכלי האומנות של הסיידין הוא ועשוי כמין סנדל ולמטה הוא ארוך ורחב כשולי המנעל ובית יד מקיפו ומכניס בו ידו כשהוא טח את הבית ויכול לתת רגלו ולהלך בו ולהכי פריך והא לאו להילוכא עביד אלא לעשות בו המלאכה ומשני שכן הסייד מניחו ברגלו ומטייל בו עד שמגיע לביתו. ויש ליישב פי' רש"י ז"ל דהכי פריך והא לאו להילוכא עביד שאין נעלו לצורך הילוכו אלא להנאתו לצורך מנעליו שלא ישרפו כשהוא מהלך ע"ג הסיד ומ"מ משני שכן סייד מטייל בו לפעמים. ובערוך ערך סנדל פי' בלשון ראשון דלאחר גמר בנין סדין את הכותל בסיד בלוח שהוא כשיעור סנדל ויש בו רצועות שאוחזין בהם ומעבירו על הסיד כמה פעמים עד שנעשה שעיע. פ"א כלי יש לבנאים שדומה לסנדל ויש שעושין של ברזל ויש שעושין של עץ ובשעה שטחין הבית מחליקין בו וכגון זה כף של סיידין ע"כ. שֶׁנִיטְלוּ שנים מחפוייו הכא גרסי' חפוייו לשון חפוי ולא בכסא של כלה מיירי אלא כסא של בע"ה וכבר פירשתי לעיל בפ"ק דהיו נוהגין דמן המושב ולמטה היו מחפין המלבן בנסרים כל צדדיו כמין תיבה והיה לחזוק המושב שלא יסתר מחמת כובדו של אדם וקסבר ר"ע דאע"ג שניטלו שני כותלים זה בצד זה כיון שנשארו שנים אחרים כמין גאם לעולם יטנו על צדו ויסמך בכל כחו לצד שסמוכים בו הכותלים ולא לצד הפרוץ ורבנן מטהרין דמושב של צער לאו מושב הוי ע"כ. וראיתי שנקד הר"ר יהוסף ז"ל בקצת מקומות מֵחֲפּוּיָיוֹ המ"ם בציר"י והחי"ת בשב"א פתח והפ"א בשור"ק והיו"ד הראשונה בקמ"ץ ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

על סנדל של סיידים:    הוא סנדל עץ שלובש המסייד על נעליו שלא ישרפו בהסיד:

שהוא טמא מדרס:    כשלבשו הזב. דאף דמה שלובשו להגן על נעליו לא חשוב עי"ז כמלבוש, עכ"פ לפעמים הסייד מטייל בו תוך ביתו, וחשיב שפיר עשוי להליכה [שבת דס"ו]:

ועל שירי תנור ארבעה:    תנורים שלהן עשוייה כמין קדירה בלי שולים, ומחברו בטיט בקרקע, ורצפת הקרקע הוא תחתית התנור. וקאמר הכא דתנור גדול שנשברו דפנותיו, ונשאר בו גובה ד' טפחים, מקבל טומאה עדיין, דעדיין ראוי לשימוש:

על כסא שנטלו שנים מחפוייו זה בצד זה:    [עי' כלים פכ"ב מ"ז]. ור"ל שנטלו ב' לוחות במקום מושבו:

שרבי עקיבא מטמא:    דדוקא בניטלו כל חפויי המושב ולא נשאר רק מלבן. לא ס"ל כב"ש לעיל [נ"א מי"א], אבל בשנשאר א' מקבל טומאה מדחזי עדיין לקבל רמונים [כך פירשו רבותי. ול"מ היה נלפע"ד. דדף של מושב הכסא, וכמו כן ג' הדפיס שמסבבים אותו, ב' לסמוך בהן זרעותיו כשיושב, והא' מאחוריו לסמוך בהם הגב, כל דף ודף מאלו נקרא חפוי. וזה מוכח מדנקט תנא, לעיל מהך משנה דהכא [בכלים פכ"ב מ"ו], כסא שניטל חפוי האמצע [ר"ל מקום המושב, וגם הדף שסומך בו גבו] והחיצונים קיימין, [ר"ל שני החפרין העשויין לסמוך בהן הזרועות קיימין עדיין], טמא [וה"ט משום שיכול להפוך הכסא, שיהיה החפוי א' שמן הצד לתחתית הכסא. וישב על חפוי השני שכנגדו בצד האחד]. נטלו החיצונים והאמצעי קיים, טמא [משום שיכול לישב עליו בלי סמיכת הזרועות. ורק במיוחד לכלה, טהור כה"ג, מדאין ראוי עוד לכלה, [כשם מ"ד ולעיל פ"א סי' ס"ד]. ובתר הכי תני משנה ז', והיא שנזכרה כאן]. נטלו ב' מחפויו זה בצד זה, [ר"ל כסא שנשבר מושבו הנ"ל, וא"כ ניטלו גם ב' מחפויו זה בצד זה, דהיינו דופן א' שסומך עליו הגב, והדופן שבצדו שסומך בו זרעותיו, דמעתה אינו יכול להפכו ולישב על החפוי השלישי שנשאר עדיין שלה, דכיון דאין חפוי הב' קיים, הוא נוטה לפול. וא"כ אין הכסוי ראוי עוד למושב], ר"ע מטמא [משום דחזי למסמכי' אגודא ולמיתב עלה. וכדמטמאינן במטה, בנשאר ארוכה וב' כרעים מה"ט [כסוכה דט"ז א']. וחכמים מטהרין [דס"ל דוקא גבי מטה טמא מדחזי למסמכי' אדבר אחר, משום דעשוי להחזיר הכרעיים להארוכות למקומן [כר"ב פי"ח דכלים מ"ט]. אבל הכא בכסא ס"ל דהחפוי שנשבר אינו עשוי להחזירו למקומו, ולפיכך כשינטלו ב' מחפויים זה בצד זה. לא חשיב תו כלי. ואמק"ט אע"ג דחזי למסמכי' אדבר אחר. דהאי טעמא לחוד לא מהני, וכר"ב הנ"ל]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת