משנה עדויות ז ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק ז · משנה ז | >>
הם העידו על ארוכות של נחתומים שהן טמאות.
שרבי אליעזר מטהר.
הם העידו על תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא שהוא טמא.
שרבי אליעזר מטהר.
הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר.
שהיו אומרים עד הפוריםא.
הם העידו שמעברים את השנה על תנאי.
ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות ג מהגמון בסוריא ושהה לבוא, ועברו את השנה על תנאי לכשירצה רבן גמליאל, [ וכשבא אמר רוצה אני, ונמצאת ] השנה מעוברת.
הֵם הֵעִידוּ עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים,
- שֶׁהֵן טְמֵאוֹת;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.
- הֵם הֵעִידוּ עַל תַּנּוּר,
- שֶׁחֲתָכוֹ חֻלְיוֹת,
- וְנָתַן חוֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא,
- שֶׁהוּא טָמֵא;
- שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.
- הֵם הֵעִידוּ
- שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּכָל אֲדָר;
- שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:
- עַד הַפּוּרִים.
- הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי.
- וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל,
- שֶׁהָלַךְ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהֶגְמוֹן בְּסוּרְיָא,
- וְשָׁהָה לָבוֹא,
- וְעִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי,
- לִכְשֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל;
- וּכְשֶׁבָּא, אָמַר: רוֹצֶה אֲנִי,
- וְנִמְצֵאת הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת:
והן העידו,
- על ארוכות של נחתומין - שהן טמאות.
- שרבי אליעזר - מטהר.
- והן העידו,
- על תנור שחתכו חוליות,
- ונתן חול בין חוליה לחוליה - שהוא טמא.
- שרבי אליעזר - מטהר.
- והן העידו,
- שמעברין את השנה - בכל אדר.
- שהיו אומרין - עד הפורים.
- והן העידו,
- שמעברין את השנה - על תנאי.
- מעשה ברבן גמליאל,
- שהלך ליטול רשות מאגמון שבסוריה - ושהה לבוא,
- ועיברו את השנה - על תנאי, כשירצה רבן גמליאל,
- וכשבא, אמר להם: רוצה אני - ונמצאת השנה מעוברת.
ארוכות של נחתומים - לוחות של נחתומים שעורכין עליהם הכיכרות שהם עיסה, ונקראות ארוכות כפי תבניתם.
ועוד נבאר במקומות ממסכת כלים שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה מן התורה, ואמנם מתטמאים מדרבנן. והיה אומר רבי אליעזר, שלא יטמאו אלה הארוכות.
וזה התנור המתפרק, הוא שנותנין בין כל חוליא וחוליא חול, לפי שהוא כולו מתפרק חלק חלק, וכנשלם רומו טח אותו בטיט מבחוץ ומחבר כולו. אמר רבי אליעזר, הואיל והחול מבדיל בין חוליא וחוליא, הוא נחשב כשבור המתפרק תמיד, ולפיכך הוא טהור לעולם ואינו מקבל טומאה. וחכמים אומרים, כיון שהטיט מדובק בחוליותיו מבחוץ הנה כולן מחוברות, והוא שלם ומקבל טומאה.
ואין הלכה כרבי אליעזר, כמו שנבאר עוד בהלכה זו בחמישי מכלים.
ומעברין את השנה בכל אדר - הוא שיכולין לעשות השנה מעוברת עד היום האחרון מן אדר, ויכולין בית דין לומר ביום אחרון מן אדר שזה החדש שיכנס למחר הוא אדר שני.
ואמרו על תנאי - כבר ביארנו מה שהיה.
והכל ברור, והלכה כן:
ארוכות של נחתומים - פשוטי כלי עץ שהנחתומים עורכים שם ככרות של לחם בשעה שעושין הפת. ארוכות, כמו ערוכות:
שהן טמאות, מדרבנן - דנהי דמן התורה פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה, רבנן גזור עליהו, כדמוכח במסכת כלים פרק ב':
שר' אליעזר מטהר - דסבר לא חשיבי כלים כלל, ואפילו כפשוטי כלי עץ לא הוו. ואין הלכה כרבי אליעזר:
שחתכו חוליות - שחתכו לתנור ברחבו לחוליות והניח חוליא על גבי חוליא ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח אותו בטיט ועשה לו טפילה של טיט סביב לעבותו לשמור חומו כדרך שעושים לתנורים:
שר' אליעזר מטהר - דכיון דיש חול בין הסדקין, כשבור דמי. וחכמים מטמאים, שהטפילה עושה את כולו אחד ומחברת את הסדקים, ואע"פ שיש חול בין חוליא לחוליא. ואין הלכה כרבי אליעזר:
שמעברין את השנה בכל אדר - עד כ"ט באדר יש זמן לב"ד לומר מעוברת השנה, והחודש הבא הוא אדר שני. אבל ביום שלשים לאדר אין יכולים לעבר את השנה, הואיל וראוי לקבעו ניסן. כמפורש בפסחים פרק מקום שנהגו [דף נ"ו]:
על תנאי - אם ירצה הנשיא ב תהיה מעוברת ואם לאו לא תהיה מעוברת:
ארוכות של נחתומים. עיין במשנה ב' פרק ט"ו דכלים. ומ"ש שם:
תנר שחתכו חוליות. עיין במשנה י' פ"ה דכלים:
שהיו אומרים עד הפורים. כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. אתי לזלזולי בחמץ. פירש"י שכבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח. הוזקקו השומעים לעשות פסח לסוף שלשים יום. ואם יעברו ב"ד את השנה. לא יתקבלו דברי שלוחי ב"ד לשומעין לדחות את הפסח. שכבר שמעו מן הדרשנים. ע"כ. ואידך מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא חליא מלתא. וסברי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא. גמ' פ"ק דר"ה דף ז':
על תנאי. פירש הר"ב אם ירצה הנשיא. דת"ר אין מעברין את השנה אלא א"כ ירצה הנשיא. סנהדרין פ"ק דף י"א. ולא מצאתי טעם בדבר:
ליטול רשות: לדבר על עסקי צבור. רש"י. שם:
מהגמון. בברייתא דסנהדרין תני משלטון. ועיין סוף משנה א' פרק א' דגטין:
(א) (על המשנה) הפורים. כיון דאמר מר שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום, אתי לזלזולי בחמץ. פירש"י שכבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח. תוזקקו השומעים לעשות פסח לסוף ל' יום, ואם יעברו ב"ד את השנה לא יתקבלו דברי שלוחי ב"ד לשומעין לדחות את הפסח, שכבר שמעו מן הדרשנים. ע"כ. ואידך, מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא תליא מלתא, וסבר חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא. גמרא:
(ב) (על הברטנורא) דת"ר אין מעברין את השנה אא"כ ירצה הנשיא:
(ג) (על המשנה) רשות. לדבר על עסקי צבור. רש"י:
הן העידו על ארוכות וכו': פט"ו דמסכת כלים סתם לן תנא כעדותן. בפירוש רעז"ל כדמוכח במסכת כלים פ' שני. אמר המלקט נלע"ד שצריך להיות כדמוכח בגמרא בבבא בתרא ואם הוא כמו שכתוב בדפוס רוצה לומר כמו שפירשתי בהוכחה בפ' שני דכלים ויותר טוב היה לומר [*) ובעל נמוקי הגרי"ב ז"ל כ' שצ"ל כמ"ש כי שם כתב מקודם הר"ב כן במשנה א' עכל.] כדמפורש או כדהוכחנו וכמו שכתוב בלשונו ז"ל על דומה לזה בפ' ששי דטהרות סי' ב'. וכן פירש הרמב"ם ז"ל דיש להם טומאה מדרבנן והרא"ש ז"ל חולק בזה דאין לפשוטי כלי עץ טומאה אלא דוקא שלחן וטבלא ודולפקי וכמ"ש שם בס"ד:
על תנור שחתכו חוליות: שנויה במחלוקת פ"ה דמסכת כלים:
ונתן חול בין חוליא לחוליא: החול אינו מניח אותו להתחבר יפה ועל כן היה ר' אליעזר מטהרו אע"פ שהוסק וחכמים מטמאים קא סברי רבנן אין החול מונע אותם מלהתחבר הראב"ד ז"ל:
הן העידו שמעברין: ר"ה פ"ק דף ז'. ובסנהדרין פ' הנחנקין (סנהדרין דף פ"ז.) ובירושלמי פ"ק דמגילה דף ע"א ותוס' דפ' מעשר בהמה (בכורות דף נ"ז.) והתם בירושלמי הוכיח ממתניתין דאדר הראשון הוא התוספת מדקתני הן העידו שמעברין את השנה על תנאי. ועיין בסנהדרין פ"ק דף י"ב דפרכינן התם למאי דהעידו שמעברין את השנה בכל אדר מכדי מפוריא לפסחא תלתין יומין ותניא שואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח רשב"ג אומר שתי שבתות והשתא כיון דלא עברוה קודם הפורים ושמעו דרשא של הלכות הפסח כי הדר מעברי ב"ד לשתא ומודעי לעלמא לא מהימני להו לשלוחי ב"ד ומזלזלי בחמץ וא"כ יפה היו אומרים עד הפורים ומשנינן מידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא ואמרי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא:
מהגמון: שלטון וכן הוא הלשון בברייתא שם בסנהדרין:
לכשירצה רבן גמליאל וכשבא אמר רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת: כך צ"ל. וכן הוא בברייתא דבפ"ק דסנהררין דף י"א דאין מעברין אא"כ ירצה הנשיא. וביד פ"ד דהלכות קדוש החדש סי' י"ב. ופירש הר"ש שיריליו ז"ל ארוכות בכאף גרסינן כמו ערוכות פיניידיראש בלעז וכן קרוי העץ המתוקן שקורין רוליידור מערוך בלשון משנה וכיון ששיפה אותם אע"ג דפשוטי כלי עץ טהורים מדאורייתא מדרבנן טמאים דכלים נינהו ושל נתחומים כיון שמלאכתן לכך לא בעי סירקם או כרכמן ושל בעלי בתים בעינן יחוד בהדיא שאין מלאכתן לכך:
ור' אליעזר מטהר: דאפילו של נחתומין בעינן יחוד בהדיא או סרוק או כרכום:
תנור שחתכו וכו': ודאי אם לא נתן החול בין חוליא לחוליא היה מתחבר יפה מפני שכל חוליא כובדה נופל על שלמטה ממנה ומתחברת כיון דמרחו בטיט אלא משום שיש חול בנתים בין חוליא לחוליא פליגי ר' אליעזר סבר חול באש פקע ובודאי יתפרשו החוליות ונהרס הוא ורבנן סברי כיון דיש לו טפלה לא יתפרשו החוליות ובלא טפלה מודו רבנן לר' אליעזר כדתנן במסכת כלים פ"ה הרחיק את הטפלה ונתן חול או צרור בנתים בזה אמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור:
ליטול רשות: לדבר על עסקי צבור ומסתברא דהאי רבן גמליאל ר"ג הזקן דאי ר"ג בר מחלוקתו של ר' יהושע היכי שייך עדות באותו זמן שעל ידו נכתבה עדויות והוא היה בפניהם והוא היה בעל מעשה והיאך מעידין מה שאירע בפניהם אלא ודאי ר"ג הזקן הוא ע"כ:
יכין
הם העידו: [כלים פט"ו מ"ב]:
על ארוכות של נחתומים: דפין שעורכין עליהן הבצק לעשות לחמין:
שהן טמאות: מקבלות טומאה. אף דפשוטי כלי עץ אמקט"ו מדאורייתא, עכ"פ מדרבנן מקבלות טומאה כשמשמשין לאדם וכלים כאחת [כפ"פ דכלים סי' ג'] ודוקא בשל נחתומין שיש בהן צורת כלי אבל של בעלי בתים אין בהן צורת כלי ואמקט"ו [ככלים פט"ו מ"ב]:
שרבי אליעזר מטהר: דס"ל דרק עצים פשוטין הן ולא כלים:
הם העידו על תנור שחתכו חוליות: [כלים פ"ה מ"ח]. כל תנורים שלהן, היו כקדירה בלי שולים, וזה חתך כל גבהו לעגולים עגולים, כדי שיחשב כשבור ולא יקבל טומאה:
ונתן חול בין חוליא לחוליא: כדי שלא יתחבר שוב יחד' אבל טח בצד החיצון של התנור טיט על הסדקין:
שהוא טמא: מקבל טומאה, דהטיט שטחהו בו עושהו כולו כלי שלם יחד:
שרבי אליעזר מטהר: דהחול שבין חיליא לחוליא מעכבו מלהדבק יחד, וכשבור דמי:
הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר: אפילו בכ"ט לאדר יכולין ב"ד לומר שהחודש הבא יהיה אדר ב':
שהיו אומרים עד הפורים: דאז יש ל' יום קודם פסח, והתחילו לדרוש כבר בהלכות פסח. וא"כ כשיעברוהו יזלזלו בחמץ. אולם המעידים הנ"ל ס"ל שלא יזלזלו, שיאמרו שלא נודע לב"ד חשבון הצדק עד השתא:
ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא: דלא היה רשות לנשיא לדון ולנהוג נשיאותו רק ע"י הרמנא של [השטאטט האלטער] של הרומיים שהיה מושבו [בזיריען] היא סוריא. והיה צריך ליטל ההרמנא מזמן לזמן. והלך ר"ג לשם להרשאתו. וקמ"ל דדוקא סוריא שהיא ררוקה, וליטל רשות מהגמון שהוא ענין שמעכבו מאד ואינו וודע מתי ישוב. אבל בשיבוא בין היום למחר ממתינין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת