משנה עדויות א יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק א · משנה יב | >>
אלו דברים שחזרו טז בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי, תינשא. מת בעלי, תתיבם.
ובית הלל אומרים, לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד.
אמרו להם בית שמאי, אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים, לא דברו בקציר אלא בהווה.
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.
בית שמאי אומרים, תינשא ותיטול כתובתה.
ובית הלל אומרים, תינשא ולא תיטול כתובתה.
אמרו להם בית שמאי, התרתם את הערוה החמורה, לא תתירו את הממון הקל.
אמרו להם בית הלל, מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה.
אמרו להם בית שמאי, והלא מספר כתובתה נלמוד, שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך.
חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.
- הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם,
- וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי,
- תִּנָּשֵׂא.
- מֵת בַּעְלִי,
- תִּתְיַבֵּם.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר בִּלְבַד.
- וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי,
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
- אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר,
- וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים,
- וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם;
- לֹא דִבְּרוּ בַּקָּצִיר, אֶלָּא בַהוֹוֶה.
- חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ.
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
- הִתַּרְתֶּם אֶת הָעֶרְוָה הַחֲמוּרָה,
- לֹא תַּתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקַּל?
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל:
- מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ.
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
- וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד,
- שֶׁהוּא כּוֹתֵב לָהּ,
- שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר,
- תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיךְ.
- חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי:
אלו דברים - שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
- האשה שבאה ממדינת הים,
- ואמרה: מת בעלי - תינשא,
- מת בעלי - תתיבם.
- ובית הלל אומרין: לא שמענו - אלא בבאה מן הקציר בלבד.
- אמרו להן בית שמאי:
- אחת הבאה מן הקציר,
- ואחת הבאה מן הזיתים,
- ואחת הבאה ממדינת הים,
- לא דברו בקציר - אלא בהווה.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
- בית שמאי אומרין: תינשא - ותיטול כתובה.
- ובית הלל אומרין: תינשא - ולא תיטול כתובה.
- אמרו להן בית שמאי לבית הלל:
- התרתם את הערוה החמורה - לא תתירו את הממון הקל?
- אמרו להן בית הלל:
- מצינו, שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה.
- אמרו להן בית שמאי:
- והלוא מספר כתובתה נלמוד,
- שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר - תיטלי מה שכתוב ליך.
- חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.
- ואמרה: מת בעלי - תינשא,
כל זה מבואר. לפי שמשעה שהתירה לה התורה שתנשא תטול כתובתה, לפי שבתנאי הכתובה כלומר בתנאי בית דין, כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, כמו שנתברר בכתובות.
וכבר קדמה הלכה זו בפרק חמשה עשר ממסכת יבמות:
אלא בבאה מן הקציר - כמעשה שהיה שהלכו בני אדם לקצור חטין ונשכו נחש לאחד מהן ומת, ובאה והודיעה בב"ד ושלחו ומצאו כדבריה. ולא התירו אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב, אבל ממדינת הים אינה נאמנת:
אלא בהווה - מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לשאר מקומות:
שאין האחין נכנסין - לנחלת בעלה, דרחמנא אמר על פי שני עדים. וגבי נשואים דידה הוא דאקילו משום עיגונה:
מספר כתובתה - מנוסח שהתקינו לכתוב בשטר כתובה:
כשתנשאי לאחר - והרי היא נישאת וא"כ תטול כתובתה:
אלו דברים שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש. כתב הרמב"ם בהקדמת פי' המשניות וז"ל הטעם שהצריכו לכתוב דעת איש אחד ואח"כ חוזר מן הדעת ההיא כגון שאמרו ב"ש כך. וב"ה כך וכך. וחזרו ב"ה להורות כדברי בית שמאי. כדי להודיעך אהבתם האמת והגברת הצדק והאמונה. שהרי אלו האנשים הנכבדים החסידים הנדיבים המופלגים בחכמה כשראו דברי החולק עליהם טובים מדבריהם ועיונו נכון. הודו לו. וחזרו לדעתו. כ"ש שאר האנשים בראותו האמת נוטה עם בעל דינו יהיה כמו כן נוטה לאמת ולא יקשה עורף וזהו דברי הכתוב צדק צדק תרדוף. ועל זה אמרו חכמים הוי מודה על האמת רצו לומר אע"פ שתוכל להציל נפשך בטענות תוכחיות כשתדע שהם אמת דברי חברך אשר טענתך עליו גלויה מפני חולשתו או מפני יכלתך להטעות האמת חזור לדבריו והריב נטוש. עכ"ל. ולפי שקודם לדברים הללו העתיק משנה ה' ומשנה ו' דפרקין בטעם למה מזכירין וכו'. נראה מפני כך שדבריו הללו לקחם ממשנה ד' דפרקין ואע"פ שאינה שנויה על המשניות הללו שאנו בה מ"מ ממנו למד לאלו ולא עוד אלא שלא העתיקה כלל לענין מה שהיא שנויה לפנינו:
האשה שבאה ממדינת הים וכו'. שנויה בר"פ ט"ו דיבמות ומשנה ב' וע"ש:
ב"ש אומרים תינשא ותטול כתובתה וכו'. שנויה שם משנה ג':
(טז) (על המשנה) שחזרו. הטעם שהוצרכו לכתוב דעת איש אחד ואח"כ חחר מן הדעת ההיא כו', כדי להודיעז. אהבתם האמת והם:: רת הצדק והאמונה, שהרי אלו האנשים הנכבדים החסידים הנדיבים המפולגים בחכמה כשראו דברי התולק עליהם טובים מדבריהם ועיונו נכון, הודו לו וחזרו לדעתו. כ"ש שאר האנשים בראותו האמת נוטה עם בעל דינו, יהיה כמו כן נוטה לאמת ולא יקשה עורף. וזהו דברי הכתוב צדק צדק תרדוף כו'. וע"ז אמרו חכמים, הוי מודה על האמת. ר"ל אע"פ שתוכל להציל נפשך בטענות תוכחיות כשתדע שהם אמת דברי חברך אשר טענתך עליו גלויה מפני תולשתו או מפני יכלתך להטעות האמת, חזור לדבריו והריב נטוש. הר"מ. ונראה שדבריו לקוחים ממ"ד דפרקין. ועתוי"ט:
אלו דברים שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש: כתב הרי"א ז"ל ס"א להודות ונ"ל דטעות דאי גרסי' להודות היה צריך לומר לדברי ע"כ:
האשה שבאה ממדינת הים ואמרה וכו': שנוייה בפט"ו דמסכת יבמות:
בש"א תנשא וכו': שם ג"כ היא שנויה:
יכין
אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי: קמ"ל שלא יתבייש אדם מלהודות האמת אף שכח בידו להעמיד דבריו. דהרי ב"ה רבו מב"ש, ואפ"ה הודו:
האשה שבאה ממדינת הים: משנה היא [ביבמות פט"ו מ"ב]:
מת בעלי תתיבם: אף שאין לה עדים, והרי הוחזקה בא"א, ואין דבר שבערוה פחות משנים [כיבמות דפ"ח א'], אפ"ה נאמנת, דמשום עגונה הקילו גבה ואמרינן דדייקא ומנסבא:
ובית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד: שיהיה דוגמת מעשה שהיה, שבאה מהקציר ואמרה מת בעלי, ושלחו ומצאו כדבריה והתירוה [וביבמות גרס במתניתין, ובאותה מדינה, ור"ל לאפוקי בבאה ממדה"י]:
לא דברו בקציר אלא בהווה: מדהיה כך, ורגיל להתחלש ולמות מהחום או מנשיכת נחשים:
בית שמאי אומרים תינשא ותטול כתובתה: משנה היא [שם מ"ג]:
אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה: דלממונא לא מהימנא.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת