לדלג לתוכן

משנה מקוואות ט ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ט · משנה ז | >>

מטפחת של זפתין ושל יוצרין ושל מפסלי אילנות, אין חוצצין.

רבי יהודה אומר, אף של קייצין, כיוצא בהן.

זה הכללטו, כל המקפיד עליו, חוצץ.

ושאינו מקפיד עליו, אינו חוצץ.

מטפחות של זפתין, ושל יוצרין,

ושל מפסלי אילנות - אינן חוצצין.
רבי יהודה אומר: אף של קייצין - כיוצא בהן.
זה הכלל -
כל המקפיד עליו - חוצץ,
וכל שאינו מקפיד עליו - אינו חוצץ.

קייצין - אותם אשר ייבשו הפירות.

כי אלה כולם ללכלוך מלאכתם וגאלם בה יהיו מטפחותיהם כן, ולא יקפידו על לכלוכן אם תסור או תשאר, ולכן אין בה משפט החציצה אם יהיה עליהם זפת או מה שדומה לה. וזה הכלל אמיתי וכבר קדם ביאורו על השלימות.

ואין הלכה כרבי יהודה:

זפתין. זופתי חבית או עושי זפת:

מפסלו אילנות. שנוטל הפסולת אי נמי מלשון (שמות כד) ויפסול שני לוחות אבנים שנוטל כל הענפים כדי שתתעבה הקורה ועבודה היא דאסורה בשביעית כדתנן בפ' ב' דשביעית (מ"ג) מקרסמין ומזרדין ומפסלין עד ראש השנה:

של קייצים. מלקטי קוצים:

כל המקפיד עליו. להעבירו ולהסירו מעליו:

תניא בתוספתא(רפ"ז) טבעת שנתונה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט יון וחביריו כאילו לא טבלה לגין שהוא מלא מים טמאין ונתון על פיו הטיט טופח אם היו מים שוקעין בטיט והטבילן טהור ואם היה טיט היון וחביריו כאילו לא טבל ור' יוסי מטמא בשל מריקא מפני ששפין בו סידקי כלים ואלו הן יתידות הדרכים אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים והן מתמעכין. על הבגדים מצד אחד אינו חוצץ משני צדדין חוצץ דברי ר' מאיר (רבי יהודה אומר משום רבי ישמעאל של בנאים מצד אחד אף משל בור) גדולה מצד אחד קטנה עד שתהא משני צדדין. הזפת שבכוס ושבצלוחית מתוכו חוצצת מאחוריו אינה חוצצת במה דברים אמורים מבית האומן אבל מבית בעל הבית בין מתוכו בין מאחריו הרי זו חוצצת בתמחוי ובקערה בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן ובין מבית בעל הבית הרי זו חוצצת המור והקומוס בין בכוס בין בצלוחית בין בקערה בין בתמחוי בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן ובין מבית בעל הבית הרי אלו חוצצין על הסנדל מתוכן למעלה חוצץ למטה אינו חוצץ ועל הספסל מלמעלה ומן הצדדין חוצץ ומלמטה אינו חוצץ לכלוכי צואה שבכסא ובקתדראות והמכובשין בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטן בין מן הצדדין הרי אלו חוצצין על מטות של בעל הבית רבי עקיבא אומר על הגשיש החיצון חוצץ על הפנימי אינו חוצץ ועל המטפחות של מפסלי אילנות ר' עקיבא אומר [אף] על חלוקן רבי שמעון אומר אף של שמנים כיוצא בהן לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשירים ושבזוג והטיט והבצק שעל ידי קורדום ושעל ידי המגריפה הרי אלו אינן חוצצין הגלידו הרי אלו חוצצין. פי' וחביריו דתנן בריש פירקין. לגין של עץ טהור. הלגין והמים. מתמעכין. אית דגרסי מתמעטין כלומר מתמעטין בימות הקיץ. גדולה מצד אחד. ומתני' בשל בור קטנה. על הסנדל מתוכו למעלה באפנתא עור שעל גבי הרגל. למטה. בגילדא דהוא עור שתחת כף הרגל שדורס עליו. ובקתדראות אית דגרסי ובקדרות: והמכובשים היינו ששחרוריתם יבש עליהן כדקתני מתני' לא יטביל הקומקמוס בפחמים אלא אם כן שפשף. גשיש החיצון. הוא הלבן החיצון דקפיד עליה טפי אבל על הפנימי לא קפיד. והמוך שבשיר. כשהתכשיט חלול משימין שם מוך. הגלידו יבשו:

זפתין - זופתי חביות. אי נמי, עושי הזפת:

מפסלי אילנות - שנוטלים הפסולת מן האילנות. פירוש אחר, כורתי האילנות. לשון פסל לך, שכורת הענפים מן האילן כדי שיתעבה ויגדיל גופו של אילן:

של קייצין - השוטחים לחמה ליבש פירות של קיץ. פירוש אחר, מלקטי קוצין. וכל הני לא קפדי אלכלוך המטפחות שלהם. ואין הלכה כרבי יהודה:

זה הכלל כל המקפיד כו'. לעיל מתני' ג קתני לכללא לחציצה דאדם [ועי' בפי' הר"ב] והכא קתני לה לחציצה דכלים וקצת יש לדקדק דלעיל לא קתני זה הכלל [ועמ"ש לעיל בס"ד [ד"ה כל המקפיד]]:

(טו) (על המשנה) זה הכלל. לפי מה שכתבתי לעיל (אות ו') דאתאן לכולי עלמא, תני כללא דאדם, וכללא דכלים. וקצת קשה דלא תני התם זה הכלל:

זה הכלל כל המקפיד וכו':    וסתמא היא וכדכתבינן נמי לעיל גבי פלוגתא דר"א דבסימן ג':

יכין

מטפחת של זפתין:    שמקנחי' א"ע בו מתעסקי בזפת:

ושל מפסלי אילנות:    נוטלי הפסולת מאילנות. וי"א כורתי הענפים לעבות הגזע:

ר' יהודה אומר אף של קייצין:    מיבשי פירות:

אינו חוצץ:    קמ"ל דאף בכלי כן:

בועז

פירושים נוספים